ניתוח יצירות ספרותיות/שלמה אבן גבירול/אמנון אני חולה

הקדמה

• השיר מסוּוג כשיר "חשק" – שיר אהבה.

המצויות בסוג שיר כזה: הנערה הבתולה (למרות שאין בשיר איזכור ממשי שהנערה בתולה, אבל יש רמיזות וקונוטציות מקראיות ברורות שמדובר בנערה בתולה, ועל כך בהמשך) הידידים והרֵעִים, שבאים לעזרתו של האוהב המיוסר ונותנים לו מעצותיהם ומעזרתם איך לקרב בין האוהבים, וכמובן הופעת כוס היין, המשתלב תמיד בשיר "חשק". כמו כן העדיים והתכשיטים שעל ידי הנערה, וכמובן, ראשית לכל; ייסורי-האוהב, עד שנחלתה נפשו מרוב אהבתו לאהובה, שאינה נענית. מחלה שסופה מוות. אימת-המוות מרחפת מעל ראשו של החולה האוהב, אם לא תיענה אהבתו.

נושא השיר

הנושא הוא פשוט וברור ואינו "מסתתר" מאחורי ביטויים נעלמים: מעשה בדובר שנפשו יוצאת אל אהובתו,ובגלל שהיא אינה נענית במהרה לקריאתו הוא נעשה חולה, ומי שירפא את חוליו היא כוס היין, שתשכיח ותשקיט (תְּכַבֶּה, כלשון השיר) את לבו מייסורי-אהבתו. הדובר מבקש מרעיו ומיודעיו, החברים הקרובים ביותר, שיעשו את מבוקשו: לקרא לה לתמר, שתבוא אליו, כי הוא, אמנון הדובר, חולה.

יש לקרוא את הדלת כך: "אמנון אני, חולה". בדלת מסביר הדובר, מדוע הוא נפל לחולי? מפני שנפל ברשת שטמנה לו תמר האהובה. רשת ומכמר; זוהי כפילות לשון (לשתי המילים אותה משמעות – רשת) הכפילות באה להסביר את העומק של נפילתו ברשת. יש בשיר כמובן, *קונוטציה מקראית ברורה מהספור התנכ"י של אמנון ותמר. אמנון המקראי מבקש את נפשו למות בגלל אהבתו לאחותו החורגת.

שם, במקרא, הוא מִתְחלֶה ואינו חולה ממש, (ואילו כאן בשיר הוא חולה). במקרא ידידו מייעץ לו להביא את תמר אל חדרו בעורמה: שיבקש ממנה להכין לביבות ושתאכיל אותו מהן וכך יבריא. היא מגיעה לחדרו של אמנון כמצוותו, ומביאה לו לביבות לאכול, כדי שיבריא מידהּ. הוא סוגר עליה את הדלתות,ונאנסת על ידו.

זהו הסיפור המקראי. בשיר שלפנינו יש שינוי. הדובר חולה ממש, ואינו מבקש שתמר תבריא אותו, אלא שיכינו אותה לקראתו ושיביאוה אליו, כדי שתשקה אותו מכוס התרעלה.

טור 1

"אַמְנוֹן אֲנִי חוֹלֶה קִרְאוּ אֱלֵי תָּמָר / כִּי חוֹשְקָהּ נָפַל בְּרֶשֶת וְגַם מִכְמָר."

אמנון האוהב חולה, מבקש לקרוא לתמר אהובתו, כי חושקָהּ (החושק, האוהב שלה) נפל ברשת אהבתה. בטור הראשון – תפארת הפתיחה, הנושאת את הרעיון המרכזי והנושא של השיר. ולהלן הפרמטרים של הקבועים של הקונבנציה לקישוט "תפארת הפתיחה":

1. נושא השיר מובע כבר בראשיתו; אהבתו של אמנון לאהובתו תמר, אהבה קשה

שמביאה אותו לידי חולי, שמצריך "תרופה בדוקה" לעניין זה, והיא כוס היין.

1. חריזה פנימית בין הדלת והסוגר; תָמָר = מִכְמָר.
2. קישוט בולט המפאר את הטור: השיבוץ מהמקרא של שני שמות האוהבים הידועים

במקרא: אמנון ותמר. כסמל לזוג רומנטי ולאהבה "שורפת" עד כדי חולי.

טור 2

"רֵעַי מְיֻדָּעַי אֵלַי הֲבִיאוּהָ, / אַחַת שְאֵלָתִי מִכֶּם אֲשֶר אֹמַר:" הדובר פונה לרעֵיו ומיודעיו שיביאו אליו את תמר, כי הוא חולה ועל כן הוא מבקש מהם, שיביאו אותה אליו. עד כדי כך הוא חולה עד שהוא מבקש את נפשו למות. שיבוץ מספר "איוב". כפי שידוע לנו, הרשב"ג הרבה להביא סמלים ושיבוצים מספר איוב, בגלל ההקשרים שהוא עושה עם דמותו של איוב לדמותו שלו. והשיבוץ הוא: "מִי יִתֵּן תָּבֹוא שֶאֱלָתִי[...] וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדֹו וִיבַצְּעֵנִי" בפסוקים אלה מבטא איוב את משאלתו למות בעקבות ייסוריו ומחלת העור שלו.

טור 3

"קִשְרוּ עֲטֶרֶת עַל רֹאשָהּ וְהָכִינוּ / עֶדְיָהּ וְשִימוּ עַל יָדָהּ בְּכוֹס חָמָר."

בקשתו מהידידים ומחבריו לא רק להביא את האהובה תמר אליו, אלא "להכין" אותה וליַפּות אותה לקראתו. לקשור על ראשה עטרת (כתר-מלכות) זכר לספור המקרא של בת-המלך שלמה הנסיכה תמר. בדלת מסביר ומבקש הדובר; לא רק לשים כתר על ראשה, אלא גם "לקשט" אותה בעדיים כיאה לאהובה שבאה לחדרו של האהוב.

ויש עוד בקשה בפיו; לשים בידה את כוס החָמָר, כלומר את כוס היין, חמר = יין, (הביטוי היום הוא "חֲמַרְמוֹרֶת", שנגזרה מהמילה חָמָר – יין). ,hang-over - בעברית למילה האנגלית.

טור 4

"תָּבוֹא וְתַשְקֵנִי, אוּלַי תְּכַבֶּה אֵש / לִבִּי אֲשֶר בִּלָּה בְּשָרִי אֲשֶר סָמָר".

בטור זה, כתפארת הסיום, באה לידי ביטוי האהבה הלא מסופקת.

האישה האהובה תבוא בעצמה אל האהוב המיוסר ותשקה אותו את כוס התרעלה, ובמותו אולי תיכבה אש אהבתו, אשר בִּלָּה (כַּלְתה) את בשרו ואשר בגללה שערו סָמַר. משאלת המוות בגלל האהבה נרמזת גם בשמות הגיבורים של שיר זה; אמנון ותמר. אהבת אח ואחות, האסורים על פי התורה ודינם מוות. זאת אהבה שאינה יכולה להתגשם בגלל האיסור החמור, ועל כן סופה מוות.

1. סוג השיר, שיר חשק (אהבה) משולב עם שיר יין. סוג השיר ומשמעותו לגבי נושא השיר.
2. הקונוטציה המקראית לספור האהבה של אמנון ותמר הנסיכים, בני שלמה המלך.
3. הצימוד המוכפל להדגשת נפילתו של האוהב ברשתה של תמר: "מכמר ורשת".
4. כוס התרעלה. קונבנציה של שיר היין בשירת ימה"ב. המבטאים את יסוריו של האוהב.
5. השיבוץ המקראי מספר איוב: " אַחַת שְאֵלָתִי".
6. הצימוד בשיכול האותיות ושינוי משמעות: "לִבִּי אֲשֶר בִּלָּה".

דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר סיכומונה - אתר הסיכומים החופשי.