ניתוח יצירות ספרותיות/פרנץ קפקא/המשפט

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המשפט הוא סיפור על אדם בשם יוזף קַ׳, בן המעמד הגבוה, פרוקוריסט (פקיד ראשי) בבנק נחשב, אשר מואשם בפשע שאינו ידוע לו, ונשפט על ידי מערכת משפט סודית שלא ניתן כמעט לחדור לתוכה.

מקובל לייחס את תחילת הזרם האקזיסטנציאליסטי לקפקא, וספר זה אכן מטפל ביחסו של האדם למציאות האבסורדית בה הוא חי.

הוצאות[עריכה]

  • שוקן, 1992. תרגום (מגרמנית): אברהם כרמל.

אקספוזיציה[עריכה]

  • הסיפור מתחיל כאשר יוזף בן 30, ומסתיים בערב שלפני יום הולדתו ה־31 (השוו לזרתוסטרא של ניטשה, שעזב את ביתו בגיל 30).
  • יוזף הוא פרוקוריסט (פקיד בכיר) בבנק גדול, רווק, מתגורר בפנסיון.
  • יוזף מצטייר כרודף שמלות (העלמה בירסטנר, אשת־השמש, לני - עוזרת העו״ד).

מוטיבים[עריכה]

חוסר אונים[עריכה]

  • ה"מעצר" מתרחש מיידית בתוך ביתו ללא התראה, והוא לא מקבל אף הסבר על פשר המעצר למרות הפצרותיו.
  • האשמה אינה ידועה ("נהוג" להכין כתב הגנה כללי, בתקווה שיספק מענה להאשמה); מועד המשפט אינו ידוע.
  • המשפט עצמו מתרחש ללא נוכחות הנתבע ועל ידי שופטים שלעולם לא יהיו מוכרים לנתבע:
היכן היה השופט, שמעולם לא ראה? היכן היה בית־הדין הגבוה, שמעולם לא הגיע אליו?
-- עמ' 219 - שוקן, 1992
  • בכל ההליך המשפטי נגדו, ק' נתקל באמרות כגון:
משרד זה הנו חסר כל חשיבות, הוא מבטא רק מה שהוטל עליו, אינו אלא החוליה האחרונה של מנגנון האישום הגדול.
-- עמ' 233 - שוקן, 1992
  • בפגישה עם הצייר טיטורלי, המנוסה בהלכות משפט, הצייר מבהיר ליוזף כי זיכוי ממשי אינו אפשרי לעולם, וכי עליו לבחור בין סחבת - גרירת המשפט לאורך זמן רב ללא התקדמות ממשית, ובכך לעכב את פסק הדין - לבין זיכוי למראית־עין - סגירה זמנית של התיק, ופתיחתו מחדש, תוך חזרה על כל התהליך, במועד לא ידוע לנאשם (עמ' 150 - שוקן, 1992).

ניכור[עריכה]

  • למראה הסיטואציה האבסורדית שבה פקידי הבנק בו ק' עובד מולקים על ידי אדם מטעם בית המשפט, ק' מגיב תחילה באכפתיות אך מהר מאוד מגיע למסקה שאינו יכול לסייע לעמיתיו ומשאיר את ההתמודדות עם הבעיה למישהו אחר. הבריחה מהתמודדות זו מתרחש פעמיים.
  • כאשר ק' מגיע לראשונה לפגישה עם עורך־דין, אותו הכיר לו דודו, הוא מתנכר לשיחה ומשאיר לדודו ולעו"ד לדון בדברים. באותו ערב הוא שוכב עם לני, עוזרתו של העו"ד ובפגישות ההמשך מתעלם ממנה בבוטות כאשר דעתו אינה נוחה לכך.
  • בדרכו של ק' להוצאתו להורג, הוא חולף עם מלוויו על פני העיר המוכרת לו היטב, אך הוא חולף על פניה כאדם זר, אשר איש אינו מכירו.
  • הוצאתו להורג של ק' מתבצעת באופן ברוטלי על ידי שני זרים, במחצבה שבקצה העיר:
אבל ידיו של האדון האחד הונחו על גרונו של ק', ואילו האחר נעץ את הסכין בלבן וסובב אותה שם פעמיים. בעיניים קמות עוד ראה ק' איך גוחנים שני האדונים, לחי אל לחי, אל פניו, ומתבוננים בהכרעת הדין. 'כמו כלב!' אמר, כאילו ביקש לומר כי הבושה תשרוד אחריו.
-- עמ' 219 - שוקן, 1992

אשמה[עריכה]

מהלך כל הסיפור, הציבור מעמיד את יוזף בפני מבחן אחד ויחיד: האם הוא עצמו מרגיש אשם.

  • המפקח בוחן את תגובתו של יוזף במעמד המעצר: "...ראיתי איך קיבלת את ההודעה. בכך סימנו את מלאכתנו היום." (עמ׳ 17 - שוקן 1992)
  • יוזף מודע לכך: "אסור לו לשחק במחשבות על אשמה כלשהי" (עמ׳ 122 - שוקן 1992)
  • הכומר בקתדרלה מודיע "אתה נחשב לאשם", לאחר שיוזף מתוודה: "בעבר חשבתי שהוא יסתיים בטוב, עכשיו אני עצמי מפקפק בכך לעתים." (עמ׳ 202 - שוקן 1992)

רעיונות[עריכה]

  • לשמו של גיבור הספר, יוזף קַ׳ (קריא: Josef Ka), דמיון שאינו מקרי לשמו של הסופר, קפקא.
  • קפקא מזכיר לקורא שההבנה שלנו את המציאות והשליטה שלנו עליה הן מוגבלות.
  • חוסר האונים והניכור המתוארים בסיפור יכולים להוביל את הקורא למסקנה שההתמודדות המתאימה למצבו של האדם בעולם היא הדבקות בדת.
  • באופן אבסורדי, המערכת הבנקאית, העוסקת בכספים, הינה מסודרת יותר ונגישה יותר לציבור, מאשר מערכת המשפט, העוסקת בחיי אדם.
  • דעתו של יוזף נעה שוב ושוב בין תקווה להבנה הדדית, אדישות וייאוש; התנגדות, קבלה והכחשה.
  • קפקא התנגד לפרסם את כתביו, והמצב שכל מי שיוזף פגש בדרכו שמע אודות המשפט שלו, הינו למעשה ביטוי ארס-פואטי - המשפט הוא הביקורת הציבורית על חייו של יוזף.

המסר האקזיסטנציאליסטי[עריכה]

בפרק "בקתדרלה" הכומר מספר ליוזף משל בשם "הקדמות לחוק", שבו אדם מן הכפר מבקש "להכנס לחוק" (עמ׳ 204 - שוקן, 1992). ב"כניסה לחוק" מוצב שומר המונע ממנו את הכניסה ("לא עכשיו"). המשל מסתים בכך שאותו בן־כפר מחכה סמוך לפתח עד סוף חייו בלי להכנס. בניגוד ליוזף, בן־הכפר במשל של הכומר הוא התגלמות הפסיביות. הגישות בהן שניהם נוקטים הינן מנוגדות. למרות זאת - וזהו לב ליבו של המסר האקזיסטנציאליסטי - התוצאה זהה: חיים במציאות לא־מובנת ומוות חסר־משמעות.

יוזף מבין זאת בשעה ששני הזרים נושאים אותו אל הוצאתו להורג: תחילה הוא מגלה התנגדות, אך בהמשך מבין שאין טעם להאבק כי התוצאה, בעל כורחו, תהיה זהה, ואת ההחלטה להפסיק להיאבק הוא מקבל, באופן אירוני, כאדם חופשי.

קישורים חיצוניים[עריכה]