ניתוח יצירות ספרותיות/נתן זך/שיר לאוהבים הנבונים

על המשורר

נתן זך נולד בברלין בשנת 1930. כשהיה בן 5, עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בחיפה. נתן זך למד בבית-הספר הריאלי בעיר ולאחר שירותו הצבאי פנה ללימודי ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ספר שיריו הראשון "שירים ראשונים" יצא לאור בשנת 1955 ונגנז על-ידי המשורר עצמו זמן קצר לאחר מכן. כעבור 5 שנים, בשנת 1960, יצא לאור ספרו השני "שירים שונים" שהיה בבחינת תיקון לספרו הראשון.

נתן זך ביקש למרוד בקונבנציות השיריות שאפיינו את דור המשוררים שקדם לו. הוא יצא כנגד השיר בעל "המקצב המכני" והגדיר מחדש את "השיר הנכון" כשיר שנכתב בריתמוס (מקצב) חופשי המתמזג עם תוכן השיר בו מובעים רחשי-חיים בלשון משוחררת מתיאטרליות מוגזמת ומגודש של אפקטים וציורי לשון מקושטים.

תוכן השיר ומשמעותו

בית א´

הבית הראשון מציג את המאפיינים הכלליים של הזוגיות המתוארת בשיר: "ימיהם בנעימים יחלפו / גם ברדתם שאול לא יזקינו, / נצח לא ייפרדו, יחד יחיו / בבית אחד" – לכאורה הכל טוב. אך בדיקה מעמיקה יותר מחדדת את האירוניה. המילה "בנעימים" פושרת מדי לגבי אנשים מאוהבים והיא משדרת שגרה ואף שעמום. ממערכת יחסים של אהבה ניתן לצפות ליותר מחליפת הימים בנעימים. מודגש הזמן החולף אשר איננו נותן אותותיו בבני הזוג.

מלים "ברדתם שאול" מרמזות על בעיות מתחת לפני השטח. מדובר כנראה בבעיות מודחקות שלא זוכות לביטוי ועל-כן גם לטיפול חיצוני.

נראה שבני הזוג דבקים זה בזה עד כדי אובדן זהות אישית: "נצח לא ייפרדו" – החזרה על המלים "יחד" ו- "אחד" יוצרת אמנם הלך-רוח חיובי של אחדות ושיתוף, אך יחד עם זאת מאותתת על תלות הדדית שבהקשר התבוני, עלולה להיות מעיקה ושלילית. המשפט האחרון "נצח לא ייפרדו" מזכיר לנו את הסוף של רוב האגדות כאשר הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה , אך החיים האמיתיים הם לא כמו האגדות בהם הכל טוב ונפלא.

בית ב´

הבית השני עובר מן המבט הכללי אל תיאור מפורט של שגרת חייהם של בני הזוג, תוך התמקדות בשגרת לילותיהם דווקא. זך בוחר לתאר את התנהגות האוהבים הנבונים על מיטתם בלילות, וזו נוגדת לחלוטין את המצופה מנאהבים של ממש. לא לילות אהבה סוערים מתוארים כאן אלא התנהגות המאפיינת רובוטים חסרי רגש, החוזרים מדי לילה על אותן פעולות בדיוק: "על משכבם באין מילה. / ביד אחת את המנורה יכבו, / יחד יעצמו את עיניהם, / זה את זה יברכו... – לכאורה זהו תיאור חיובי של הדדיות ותיאום מושלם בין בני הזוג, אלא שניכרת מתיאור זה תחושה של שגרה מטרידה, העדר תקשורת, נימוס מאולץ ופעילות מכנית-אוטומטית. גם שורות הסיום של הבית ניתן לקרוא בשתי צורות: "את נשימת ילדיהם שומעים שעון / ורוח חצות". לכאורה דברים אלו מציגים את המאחד בין בני הזוג – ההקשבה הדואגת לנשימת ילדיהם. אולם בקריאה נוספת, ניתן לשער שהיחידים השומעים את נשימת הילדים הם השעון (שוב רמז לזמן החולף) ורוח חצות (סמל לקרירות לילית).

בית ג´

הבית השלישי מתמקד ביחסי בני הזוג והעולם החיצוני הסובב אותם. כאן מתברר מדוע זכו האוהבים בתואר "נבונים". נראה שבני הזוג בחרו לחיות יחד בבית אחד מתוך ניסיון להתגונן מפני סכנות האורבות מבחוץ: "בחוץ קר / ורוח ומצפים בחוץ למטר" – בני הזוג הפכו את ביתם למבצר ובו הם מסתגרים מפני העולם החיצון. לפיכך, הדבקות בין השניים נובעת ממקור של חולשה ולא מתוך כוח. ניתן לשער שאהבתם של בני הזוג דורשת תבונה, משום שהאיומים מבחוץ עלולים לערער אותה. נדרשת אהבה תבונית בעולם חשוך וקר: "מאוחר / ורק קור נושב בעולם". בבית זה חורג המשורר מעמדתו כמתבונן מהצד המתאר את חיי הזוג בגוף שלישי (הם), לטובת התערבות ישירה בנעשה המבוטאת בגוף שני (אתם), תוך שהוא נותן להם הוראות כיצד עליהם לנהוג. תחושת הבהילות והמעורבות של הדובר מקבלת ביטוי בהחלטתו להקביל את מצב האוהבים למצבו של המשורר: "וגם המשורר / ממצוקה, לא משפע הוא שר." – בכך יש משום הסחת הדעת למשמעות ארס-פואטית (התייחסות השיר לשירה עצמה), לפיה זהים הם בני הזוג והמשורר בניסיונם הנואש להתמודד עם משברי הקיום בעולם הזה. לכן העצה המסיימת את השיר נעדרת כל אירוניה: "הישארו חבוקים." – במובן זה, שבמציאות חיינו, אין להסתפק באהבה חופשית ונטולת מחשבה. ראוי לו לאדם לנהוג בתבונה גם כאשר מדובר באהבה – זאת כדי לשרוד בעולם קר ומנוכר שכזה.

אמצעים אומנותיים

כותרת השיר

הכותרת בעלת מהות אוקסימורונית. (אוקסימורון = צירוף מלים הטומן בחובו ניגוד). הכותרת יוצרת מתח בין המושגים: "אהבה" ו- "תבונה" ובכך מעוררת דיון מעניין במהות מערכת היחסים המתוארת בשיר.

הכותרת מושכת תשומת לב בשל הניגוד העקרוני המופיע בה. הצירוף של המלים "אוהבים" ו- "נבונים", יוצר רושם אירוני באשר למהות היחסים בין בני הזוג. המושגים: "אהבה" ו- "תבונה" נתפשים כמעט כהפכים, שכן האהבה – מקורה ברגש, ואילו התבונה מקורה בשכל. באהבה יש מן הספונטניות חסרת השליטה וכנות נטולת אינטרסים תועלתיים, בעוד שהתבונה מכתיבה תכנון, חישובי תועלת, היגיון וגבולות. הצירוף של שני המושגים הללו מעורר תמיהה באשר לכוונות המשורר.

אירוניה

האירוניה נוצרת כאשר לאמירה מסוימת יש שתי משמעויות מנוגדות או הפוכות. המשמעות הגלויה מטעה ומכסה על המשמעות הנכונה ההפוכה. בקריאה ראשונה נראה שמדובר בשיר הלל (מעין המנון) לזוג האוהבים, אך בהתבוננות מעמיקה מתברר שתבונתם של האוהבים היא גם חולשתם. מדובר בתבונה מאולצת עקב הרצון לשמר את האהבה בתנאי קיום המאיימים עליה.

חזרות

שלושת הבתים נפתחים בשורה המופיעה גם בכותרת: "שיר לאוהבים הנבונים" – יש בכך הדגשה אירונית לשבח וההלל להם זוכים האוהבים הנבונים. בסיום השיר מתברר שמדובר בשבח והלל אירוניים, לבני זוג ש"אהבתם" – מקורה במצוקה ולא בשפע.

האנשה

"את נשימת ילדיהם שומעים שעון / ורוח חצות". השעון והרוח מתוארים כאנושיים (שומעים) – זאת לשם הדגשת העדר האנושיות אצל בני הזוג הפועלים מתוך שגרה מכנית-אוטומטית.

סיכום

"שיר לאוהבים הנבונים" מזמן קריאה כפולה המציגה מערכת יחסים שניתן לאפיינה כאידיאלית או לחילופין כבעייתית ביותר. המושג "תבונה" מטיל בספק את אפשרות ה"אהבה". באהבה אמיתית אין צורך בתבונה, אלא ברגש. תיאורי הזוגיות בשיר מרמזים על כורח יותר מאשר על בחירה. כדי למנוע פרידה (שזה הרע מבחינתם) או איום מן החוץ (פיתוי?) – נאלצים בני הזוג להסתגר בביתם. עליהם להימנע מלקבל אורח, שכן הופעתו עלולה לערער את אהבתם (רמז ברור לאהבה לא בטוחה, רופפת). סיום השיר מצביע באופן ודאי על הבעייתיות שבקשר הבנוי על יסודות של חולשה ולא על בסיס של כוח ושפע. בתנאים הללו, לא ברור עד תום האם ההמלצה: "הישארו חבוקים" היא בבחינת ברירת מחדל (הרע במיעוטו), או שהיא אירונית ולעגנית, במובן זה שבני הזוג בעליבותם אינם ראויים ליותר מזה.

דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר כפר הנוער אלוני יצחק.