ניתוח יצירות ספרותיות/יהודה עמיחי/משלושה או ארבעה בחדר

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השיר "משלושה או ארבעה בחדר" עוסק בדמותו המיוחדת של האדם שמרגיש חובה להקדיש את חייו להתבוננות במציאות הקשה המתרחשת בעולמנו. שני בתי השיר פותחים באותן שורות: "משלושה או ארבעה בחדר / תמיד אחד עומד ליד החלון". שורות אלו מייחדות את האדם המתבונן מן הקבוצה שאליה הוא משתייך.

תוכן ומשמעות[עריכה]

בית א´[עריכה]

בית זה מציג את האדם שתמיד עומד ליד החלון ומסתכל דרכו החוצה. הוא מתבדל מן האחרים על מנת להתבונן במציאות שהרוב מתעלם ממנה.

"משלושה או ארבעה בחדר / תמיד אחד עומד ליד החלון".

החדר מסמל את המרחב המוגן, הבית והשגרה. החלון הוא הפתח אל העולם שבחוץ ו"השלושה או ארבעה" הם הקבוצה, הרוב, אלה החיים את החיים מבלי להתעניין במה שקורה מחוץ לחדרם, מחוץ לביתם ולעולמם האישי. זה שעומד ליד החלון אינו יכול להיות אתם. הוא "מוכרח" לראות את מה שמתרחש בחוץ. הוא רואה את: "העוול בין הקוצים/ ואת השריפות בגבעה./ וכיצדאנשים שיצאו שלמים / מוחזרים בערב כמטבעות עודף לביתם".לעיניו מתגלה מציאות קשה וכואבת: "העוול בין הקוצים" - זוהי מטאפורה שמתארת מעשים בלתי מוסריים המתרחשים בסביבה עוינת. תמונת ה"השריפות בגבעה" מתארת מציאות של הרס וחורבן. שני הביטויים יחד יכולים לשמש כמטאפורה למלחמה ולסביבה מסוכנת ועוינת.המתבונן דרך החלון רואה גם את האנשים בסביבה זו, הוא רואה "כיצד אנשים שיצאו שלמים / מוחזרים בערב כמטבעות עודף לביתם". יתכן שאלו חיילים החוזרים פצועים מן הקרב בסוף יום המלחמה. אנשים שבמהלך "יומם" (חייהם) איבדו את שלמותם הפיזית או הנפשית ולבסוף "מוחזרים" מרוסקים "כמטבעות עודף" (המעט שנשאר מתוך השלם).

בית ב´[עריכה]

בית זה מתמקד בתיאור דמותו של העומד לי החלון. הוא מתואר כמי ש "שערו האפל מעל למחשבותיו." השימוש בתואר "אפל" יוצר תחושה של קדרות ומחשבות קשות. שערו מתואר כאפל אך מחשבותיו הן בעצם אפלות ."מאחוריו המילים ולפניו הקולות הנודדים" - הדובר משתמש במלים המציינות מקום "מעל" "מאחורי" ו"לפני"- השימוש במלים אלו מדגיש את בדידותו של האדם ואת החיץ המצוי בינו לבין האחרים. המחשבות, והמילים הן היוצרות את "הקולות הנודדים" שהם למעשה דרכו של אדם זה לבטא את מה שרואות עיניו .הדובר מציין כי לפניו מצויים "הקולות הנודדים בלי תרמיל,/ לבבות בלי צידה, נבואות בלי מים".

הקולות, הלבבות והנבואות מייצגים את דבריו, מחשבותיו ורגשותיו של העומד ליד החלון - שכוח השפעתם מוגבל מאחר והם חסרים ("בלי").

עבור מי שנודד ויוצא למסע, תרמיל צידה ומים הם ציוד חובה. הקולות, הנודדים ללא ציוד זה, לא יגיעו ליעדם . כל אלה, לפי דבריו של המשורר, הם בעצם "אבנים גדולות שהושבו/ ונשארו סגורים כמכתבים שאין/ להם כתובת ואין מקבל" כלומר, איש אינו מקבל אותם ולא עושה בהם שימוש.

יתכן שדמות המתבונן המתוארת בבית זה היא למעשה דמותו של המשורר ,שאינו מסוגל להתעלם מן המציאות וחייב לבטא את תחושותיו . הקולות, הלבבות והנבואות הם למעשה שיריו שאינם מגיעים ליעדם.

קיימת אפשרות נוספת לפירוש בית זה. כל מה שמצוי לפני המשורר: הקולות הנודדים, הלבבות, הנבואות והאבנים , הנם אמצעים לתיאור המציאות הקשה שנשקפת לעיני הדובר.

"הקולות הנודדים בלי תרמיל" – הם קולותיהם של אלו הנתונים במצוקה בגבעה ובין הקוצים וקולות זעקותיהם אינם נשמעים. "לבבות בלי צידה" מתארים את קשיי ההתמודדות עם הסבל והכאב . "הנבואות בלי מים" – מבטאות את חוסר התקווה והייאוש.

"האבנים הגדולות שהושבו ונשארו סגורים..." מקבילות בבית זה לתמונה המופיעה בבית א´ המתארת את האנשים שיצאו שלמים מבתיהם והוחזרו "כמטבעות עודף". אבנים גדולות מעוררות אסוציאציה למצבות (מה שנותר מן היוצאים לקרב) שאיש אינו מתעניין בהם "כמכתבים שאין להם כתובת ואין להם מקבל".

אמצעים אמנותיים[עריכה]

חזרה[עריכה]

"משלושה או ארבעה בחדר..." - מופיעות בתחילת כל בית. החזרה מקשרת בין שני בתי השיר וכן מדגישה את יחודו של המתבונן ואת היותו שונה ונבדל מן האחרים.

ניגודים[עריכה]

בשיר קיימים ניגודים בין האחד לבין "שלשה או ארבעה" וכן ניגוד בין "החדר" לבין "החלון" כלומר בין המרחב המוגן לבין החוץ - העולם המאיים.

מטאפורה[עריכה]

  • "העוול בין הקוצים"
  • "שריפות בגבעה"
  • "קולות נודדים בלי תרמיל"
  • "לבבות בלי צידה"
  • "נבואות בלי מים"

דמוי[עריכה]

  • "אנשים שיצאו שלמים / מוחזרים בערב כמטבעות עודף לביתם"
  • "אבנים גדולות שהושבו/ ונשארו סגורים כמכתבים שאין / להם כתובת ואין מקבל"

סיכום ומסקנות[עריכה]

השיר "משלושה או ארבעה בחדר" הוא שיר שעוסק במציאות קשה ובתגובת החברה למציאות זו. זהו שיר מודרני המקבל את ייחודו דווקא בשל עמימותן של המטאפורות המאפשרות רבדים שונים של הבנה.

השיר מאלץ את הקורא לקרוא שוב ושוב את השיר על מנת לפענח את משמעותו. קיימות מספר דרכים להבנת הלשון הציורית, אך כל הדרים יחד מתלכדות לאותה הבנה: בכל חברה קיים אדם שחייו מוקדשים להתבוננות במציאות הכואבת ובתגובה למציאות זו. אולי זו דמותו של "הנביא המודרני" שחייב לראות ולהגיב, גם אם דבריו נופלים על אוזניים אטומות.

Aloney Yitzhak Youth Village.JPG דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר כפר הנוער אלוני יצחק.