ניתוח יצירות ספרותיות/יהודה עמיחי/אני זוכר שאלה מספר לימוד החשבון

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nuvola apps kcmsystem.png דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסטנדרטים של ויקיספר העברי
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.



פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.



השיר “שיר 10 (אני זוכר שאלה בספר לימוד החשבון”) של יהודה עמיחי הוא שיר מודרני באופיו, תוכנו והמבנה שלו. הדובר זוכר משיעורי המתמטיקה נוסח טיפוסי של שאלת מהירות. שאלה זו מעוררת אותו למחשבות על שאלות משמעותיות, כאלו שהשאלה בחשבון אינה מתייחסת אליהם. שאלות על מפגש בין גבר ואישה – מתי יפגשו? האם בכלל יפגשו? לכמה זמן יפגשו? שאלות גורליות.

בעיני הדובר, השאלה הטכנית הנשאלת בשיעורי החשבון “מתי יפגשו?” אינה מספקת. מעניין אותו מה יקרה כאשר יפגשו, מה יהיה תוכן הפגישה, מה תהיה מהותה. החיים, בניגוד לתרגילי החשבון ששם אפשר למצוא תשובה בסוף הספר, אינן מכילות תשובות ברורות וידועות מראש. עכשיו, כשהדובר בגר, מותר לו להביט בפתרונות, כלומר לבחון את מהלך חייו ולעשות חשבון נפש.

בסיום השיר – “אמן” – מילה זו מקורה במילה אמונה, היא מתלווה לתפילה ומעידה על בקשה שכל הנאמר יתגשם. הדובר היה רוצה לבדוק את עצמו בספר הפתרונות – לדעת במה טעה ובמה צדק ולדעת בדיוק מה עשה נכון ומה לא, אלא שגם בסיום חיינו איננו יודעים בודאות אם טעינו, מה היה קורה אילו היינו בוחרים אחרת.

הסיום הוא אירוני. הדובר אומר שהוא בודק את הפתרונות בספר לימוד החשבון, כאשר ברור לנו שהוא אינו מתכוון לבדיקת פתרונות תרגילים בחשבון, אלא לבדיקת ובחינת מהלך חייו – דבר שבלתי ניתן לעשותו בשלמות. אדם אינו יכול לדעת בוודאות מה היו תוצאותיו של מהלך חיים שונה. החיים של האדם אינם טכניים ונתונים לחישוב ולחיזוי, הם בלתי צפויים וזה כל היופי שבהם.