ניתוח יצירות ספרותיות/ח"נ ביאליק/לא זכיתי באור מן ההפקר

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

השיר בנוי מארבעה בתים אשר מתארים תהליך של כתיבת השיר, החל מהרגע הרעיוני וכלה ברגע בו יצא מחזקת המשורר אל קהל הקוראים וגורלו. השיר נפתח בשלילת מקורות אפשריים למציאת שיר או ליצירתו הוא לא "זכה" בו מן ההפקר כלומר השיר לא היה קיים אצל מישהו נשכח ואז הגיע אליו. אף לא ירש אותו - שוב השימוש בפעלים זכה וירש באים להעיד על הקלות המיוחסת להם. בשתי השורות הבאות אנו נגלה כיצד נולד השיר וזו תיהיה תקבולת ניגודית. מסלעי וצורי ניקרתיו-וחצבתי מלבבי כאן כמור ישיש נרדפות בין סלעי וצורי והשוואת שני מקורות קשים (אבנים) אלה ללב המשורר. העבודה משולה לחציבה ולניקור כלומר עבודת כפיים קשה ואינטנסיבית ולא כזכייה קלה. המשורר שאב את השיר מתוכו מהמקום הכי אינטימי, הכי קשה- הלב. הוא מתייחס לשיר בדימויים של אור לאורך כל השיר. בבית השני הוא ניצוץ קטן המסתתר-כלומר להדגיש שוב את הקושי שבמציאתו וגילויו כלפי חוץ שכן יש למצוא את מקום מסתורו. ואל לנו לחשוב כי אם מדובר בניצוץ קטן אולי אין שווה המאמץ את העבודה הקשה הכרוכה בחציבה ובהוצאתו-בידיוק להפך-המשורר גאה בניצוץ הקטן כי "כולו שלי הוא" כל כולו של הניצוץ הקטן הזה הוא שלי (ממש התייחסות כמו לתינוק היוצא מתוך הגוף במאמצים ובכאב וההרגשה כי זה הקטן עוד גדול יהיה והרגשת הגאווה על השייכות להורה שיצר אותו באהבה-מהלב).

על השיר ומבנהו:

זהו שיר ארס-פואטי - שיר שעוסק בתהליך היצירה ובמשולש המוכר של יוצר-יצירה-קהל. המוען בשיר הוא המשורר והנמענים הם הקוראים. - לשיר מבנה קלאסי: חריזה קבועה, 4 בתים עם 4 שורות. המבנה מבטא באופן חיצוני את העניין של יציקת הרגשות לתוך התבנית האדוקה. - בשיר זה יש מצלול - אליטרציה - רומזת לנו על אש.

ניתוח השיר:

ביאליק אומר שהיצירה היא שלו במשמעות הכי ראשונית - הוא לא ירש אותה או גנב אותה, היא מלאכת יצירתו הכאובה. (הבית הראשון, השני והשלישי) - ביאליק אומר כי הקהל קורא את השיר ומבין אותו, אבל הוא נעלם בין כל השירים והיצירות האחרות: "ומחרוזי יתמלט ללבבכם / ובאור אשכם הצתיו, יתעלם..". - היוצר הופך את האמנות, שהיא מהות של רגש ודמיון - שחרור מהכלים, ללשון משפטית - שהיא קבועה, ברורה וחד-משמעית. - המשורר לוקח את האור המוחשי והופך אותו למופשט וטעון - אחד הדברים שאי-אפשר למנוע מאנשים הוא אור היום. - בכל אחד מבתי השיר הוא מתאר את תהליך היצירה. - לא גניבה, לא ירושה ולא שאילה (שהן דרכים קלות) הביאו לו את השיר - אלא "האור" ועבודה קשה כמו חציבה, שהיא גם איטית ומסוכנת. אחרי העבודה הקשה בחציבה הוא מפיק ניצוץ, שהוא מקורו של האור המופשט. החוצב צריך גם כלי עבודה - פטיש. הצרות והכאב הם הפטיש המטפורי - "פטיש צרותיי הגדולות" - ביטוי זה הוא מטפורה - כלי עבודה עם משהו מתחום הרגש הוא מה שיוצר את המטפורה. - הכתיבה היא שלב של מעבר מן הלב אל העין - מן הסמוי אל הגלוי. העיניים הם החלון לנפש שרדכם מצליח להעביר המשורר את דבריו. - בבית האחרון ביאליק מדבר על כך שלמרות ששיר זה נעלם בין כל השירים אצל הקהל, הוא עדיין משלם את המחיר. יש כאן את "חוק המצית והמדליק" - המצית (את האור, הניצוץ) משלם פיצויים בכל מקרה - זה החוק.

דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר סיכומונה - אתר הסיכומים החופשי.