ניתוח יצירות ספרותיות/אוריפידס/הבאקכות

דמויות

• דיוניסוס בן זאוס – המכונה גם בקכוס וברומיוס
• מקהלת הבקכות, עובדות בקכוס
• סמלה – אמא של דיוניסוס
• ראש המקהלה
• טירסיאס – הנביא העיוור של תבאי
• קדמוס – מלכה הראשון של תבאי ואבי אגאואה
• פנתאוס – מלך תבאי ובנה של אגאואה
• משרת שליח ראשון
• שליח שני
• אגאואה – בת קדמוס ואם פנתאוס

עלילה

1-5: דיוניסוס מספר שבא לתבאי מחופש לאדם, למקום בו הולידה אותו סמלה, בת קדמוס.

5-10: ליד הארמון יש קבר ממנו עולה עשן.

10-25: הדרך שעובר דיוניסוס אל תבאי.

25-30: יש שמועות שהוא ממזר ולמעשה אמו "התעלקה" על זאוס אך למעשה זו הייתה תחבולה. לכן זאוס נקם בה.

30-42: לכן הוא כפה את החג על נשות העיר להגיע להרים עד שיוכח כי אינו ממזר.

42-55: מלכי תבאי, קדמוס ופנתאוס "הורידו" אותו כאל ולכן הוא פונה לתבאי.

55-64: קורא לבנות הפולחן שלו לבוא ולחגוג, כשהוא יצטרף אליהם.

64-89: המקהלה קוראת למאמינות לבוא ולזמר.

89-105: מספרים על הולדת דיוניסוס. לאחר הלידה זאוס הצפין אותו בירכו וסגר בפריפות מזהב כדי שהרה לא תדע.כשגדל הוא הוכתב בידי זאוס בנזר נחשים ולכן הנשים "המשתגעות" קולעות נחשים.

105-119: העיר תבי היא האומנת של סמלה, המקהלה קוראת לה לבוא ולהתמסר לדיוניסוס.

119-175: הטקס: לבוש (עור עופר וכו')

175-177: טרסיאס מגיע לארמון ומבקש את בן אגנור, קדמוס. קורא לו לבוא לעטות עור עופר.

177-189: קדמוס שואל לאן הם הולכים

189-210: דיאלוג שבסופו מוסכם כי הם הולכים לרקוד לאל כאשר שאר השליטים "טיפשים" מאחר ואינם מאמינים בדיונסוס.

210-215:פנתאוס, השליט מגיע

215-255: פנתאוס אומר כי במקרה שהה מחוץ לארץ ושמה כי בעיר נשים משתכרות ורוקדות כביכול לדיונוסוס אך בפועל הן עושות זאת לאפרודיטה.

255-235: פתנאוס ממשיך ואומר כי הו רוצה להפסיק את הפולחן.

235-250: אומר כ הגיע נביא (דיונסוס) אשר משכנע את הנשים לבא לפולחן וטוען כי דיונסוס אינו ממזר. פנתאוס מתעצבן על דברי השקר שלו

250-262:פנתאוס רואה את טירסיאסבבגדי עופר, הוא סולד מכך. הוא אומר לו כי בגלל גילו לא יכניסו לכלא

262-265: המקהלה שואל אם הוא אנו ירא מהאלים.

266-271: טירסיאס אומר לפנתאוס כי אומנם הוא מנסה להצטייר כאדם שפוי אבל בדבריו אין שום היגיון ושהוא אזרח גרוע מאחר וכופה את דעותיו.

271-310: טירסאיס ממשיך לשבח את דיוניוסוס ומסביר כי הוא אל היין המשכיח כאבים. הוא מסביר על כך שאינו ממזר וזאוס עשה לו כפיל כדי שהרה לא תשליכו מהשמים. בשכרות האל מכניס לאנשים חזיונות. לסיכום ממליץ הנביא לפנתאוס שלא יאמין שכוח שולט באנשים

310-327: לכן ממליץ הנביא שיחגוג לאל, איש לא יפגע מכך.

327-342: קדמוס ממליץ לפנתאוס לכבד את האל, לא לקחת סיכון שיקרה לו אסון כפי שקרה לאקטיון שטען כי מהיר יותר מארטמיס.

342-357: פנתאוס רוצה להעניש את טריסאס ומצווה שימצאו את הנביא בלבוש אישה הקורא לנשים להר.

357-370: טירסאיס אומר לפנתאוס שאינו יודע איזה אסון מביא לעצמו. הוא הולך יחד עם קדמוס.

370-401: המקהלה יוצאת נגד פנתאוס. אומרת כי האלים רואים הכל.

401-431: קריאה לבקכות לבוא ושבחות לדיונסוס אל היין.

431-450: דיונסוס נתפס. השליח מספר לפנתאוס ומספר שלאיש כוחות, האזיקים הרפו ממנו.

450-460: פנתאוס יורד על דיונסוס שאינו נאה ולכן לא פלא שהגיע לתבי. רוצה לדעת מי הוא.

460-480: דיונסוס מספר את סיפורו, בן האל מטמולוס. התלהמות בין דיונסוס לפנתאוס מתחילים עם תזכורת הפולחן. דיונסוס מסביר כי טקסי האלים עוינים לכופרים. פנתאוס מאבד את עשתנותיו ודיונסוס אומר "דברי חכם באזני בור נראים כשטות".

480-490: דיונסוס מסביר כי כל הברברים כבר סוגדים לו, שוב יש סכסוך בנוגע למה "נעלה". הוא ממשיך ומסביר כי ם סוגדים בלילות – ויכוח נוסף: קלקול ופיתוי נשים אל מול כופרות.

490-505: פנתאוס מסביר את עונשו של דיונסוס. דיונסוס מנסה לומר לפנתאוס כי האל נמצא פה איתו. פנתאוס מציין כי אינו רואה ודיונסוס קורא לו טיפש. פנתאוס מתעצבן.

505-517: פנתאוס מבק שיקחו את דיונסוס ומתפאר במוצאו תוך כדי איומים על הבקכות

517-536: פנייה לאמו של דיונסוס (סלמוס)

536-555: קריאה לזאוס לשחרר את בן האל.

555-575: דיונסוס והפולחן העתידי על ההר.

575-604: דיונסוס רועם בתוך הבית ומרעיד אותו. המקהל מאשרת זאת ומספרת על העתיד להיות.

604-641: דיונסוס יוצא מבין החורים ועדין אל הנשים המבוהלות. הנשים (המקהלה) רוצה לדעת איך זה שידיו אינן פגומות. דיונסוס מסביר שאשליה נפלה על פנתאוס ואת מעשיו ביצע בחיה אומללה.

641-660:פנתאוס מתעצבן שהנוכרי ברח, רואה אותו בפתח הבית וקורא לשומרים. דיונסוס מציע לו להירגע.

660-727: השליח מספר כי ראה את הבקכות הסוגדות, לוקחות בשבי את אגאואה (אמו של פנתאוס)

727-775: ניסה לתפוס את המלכה אך היא חמקה. הם ברחו מחשש לחייהם. הנשים שחטו חיות וחטפו ילדים כשאל כלשהו לצידם. לכן ממליץ לו לקבל את האל.

775-786: פנתאוס מתעצבן ומכריז מלחמה כנגד הנשים.

786-810: דיונסוס מנסה לשכנע שוב את פנתאוס, זה מאיים לכלאו ולשחוט את הנשים בתור קורבן לאל. מבקש את נשקו.

810-846: דיונסוס מפתה את פנתאוס שהוא יוביל אותו להר. אומר לו כי יצטרך ללבוש בגדי אישה.

846-861: דיונסוס מתכנן זאת כנקם, שעמו יצחק עליו לבוש בבגדי אישה.

861-881: חכמה היא השערה מהאלים, בא והולכת.

881-896: האלים פועלים לאט ובנאמנות.

896-910: מי חוכמה אם לא זו המצילה את האדם מסכנות.לאדם יש רצונות רבים חלקם מתממשים וחלקם אינם - אבל אדם מאושר הוא אדם מבורך.

910- 952: פנתאוס מחופש, מתקשה ללכת ולראות עם התחפושת.

910-970: פנתאוס מסביר שיסתיר ויתבונן.

970-976: דיונסוס אומר כי הוא זכה לניסיון מפליא ובעתיד גם לתהילה

976-1022: הבקכות מגלות מרגל מגיע. רומזות על העתיד – שחיטת צוואר. הן קוראות לאלת הצדק וקוראות לדיונסוס שיופיע בצורת חיה.

1022-1057: שליח מגיע ומספר עח פנתאוס מת. הנשים שמחות וראש המקהלה מנסה לברר איך. השליח מספר כי תחילה הגיע והביט בנשים.

1081-1057: פנתאוס יוצא כנגד הפולחן והנוכרי (דיונסוס) מעניש אותו. שם אותו על אחד הענפים שגדל לשמים. דיונסוס קורא לבקכות לנקום.

1081-1115: כל הנשים מצייטות תחילה רוגמות את פנתאוס באבנים, חבטו בו, וכו

1115-1134: אמו של פנתאוס פוגעת בו למרות תחנוניו. היא השתגעה, תלשה זרועו קרעה בשרו, וכו

1134-1153: הנשים צהלו על המוות. כל אחת נשאה איבר. אמו לקחה את הראש ומתקדמת לארמון גאה בציד. לכן השליח מסתלק.

1153-1167: המקהלה חוזרת על האסון של פנתאוס ומזהה את אמו מתקרבת.

1167-1200: אגאואה מגיע ומספרת על הציד ועל הזכות שזכתה ללכודו. היא רוצה לאכול אותו ומזמינה את המקהלה.

1200-1215: אגאואה קוראת לעם לבוא ולראות את הצד הנאה שלה.

1212-1232: קדמוס נכנס עם איברי בנו. מספר ששמע מה הבקכאות עשו.

1232-1244: אגאואה רוצה שאביה יתלה את הציד שלה ויתגאה בכישוריה.

1244-1250: קדמוס מזדעזע.

1250-1259: אגאואה מתעצבנת ומקווה שבנה ילמד ממנה, לא כאביה (סבאו). היא מבקשת לראותו

1259-1300: אגאואה חוזרת לשפויות ומבינה שמחזיקה בראש בנה ושהיא הרוצחת.

1300-1329י: אגאואה מעט עצובה, עדין מבולבלת איך שפיות דעתה נעלמה. היא רוצה לקבור אותו.

1300-1344: דיונסוס מופיע ואומר על הרע שעוד יהיה מאחר ואלו לא אמינו בו.

1344-1367: מבקשים רחמים – לא עוזר. אגאואה מבינה שעליה לצאת לגלות. נפרדת מאביה.

1637-1403: אגאואה נפרדת ויוצאת לגלות. מילות פרדה בידי המקהלה.