ניווט/ניווט ספורטיבי

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סמל הניווט הרגלי
סמל הניווט הרכוב
סמל ניווט הסקי

ניווט ספורטיבי הוא ענף ספורט עממי ותחרותי המשלב ניווט באמצעות מפה ומצפן עם ריצת שטח. המתחרים בענף זה מקבלים מפה, לרוב של שטח שאינו מוכר להם, ובה מסומנות מספר תחנות ביקורת, בהן יש לעבור על פי סדר מסוים בזמן הקצר ביותר. ענף ספורט זה נפוץ במיוחד בארצות סקנדינביה ונחשב שם כספורט לאומי.

מפות לניווט ספורטיבי בדרך כלל משורטטות בקנה מידה נמוך יותר, ובדיוק גבוה יותר ממפות טופוגרפיות רגילות. נהוג לשרטט מפות ניווט בקנה מידה של 1:10,000 או 1:15,000, או, באם מדובר בשטחים קטנים, כמו פארקים או קמפוסים אפילו בקנה מידה של 1:5,000 או 1:2,500. הניווט הספורטיבי מאוד שונה מהניווט הצבאי: הוא יותר מדויק, משתמש יותר בתכסית ובדרך כלל יותר מורכב.

תחרויות הניווט[עריכה]

ספורט הניווט מציע למתמודדים בו מירוץ שונה בכל פעם, והאפשרויות הן בלתי מוגבלות, החל במסלולים שונים על אותה מפה, מסלולים על מפות באזורים שונים ועד תחרויות בהן צריך לבקר במקסימום תחנות בזמן נתון (ללא קשר לסדר התחנות - "ניווט סקור"), או שבכל תחנה המנווט רואה את הקטע הבא של המפה, וצריך להמשיך ולנווט על פי הזיכרון (ניווט זיכרון).

תת ענף חדש יחסית של ספורט הניווט הוא ניווט הפארקים שעיקרו ניווט בפארקים או בתאי שטח בהם השפעה ניכרת יחסית של מעשי יד אדם (כגון קמפוס אוניברסיטאי או יישוב כפרי). ניווטים אלה מתקיימים בתאי שטח קטנים יחסית ובעזרת מפות בקנ"מ גדול (1:5,000 או 1:4,000 ולעתים גדול עוד יותר).

ענף ניווט נוסף שהתפתח בשנים האחרונות מתוך הניווט הספורטיבי הוא הרוגיין - ניווט סקור על שטחים מאוד גדולים בזמן מאוד ארוך (עד 24 שעות). הרוגיין הפך לענף בזכות עצמו ויש לו פדרציה עולמית עצמאית.

על מנת להצליח בספורט הניווט זה דרוש כושר גופני גבוה, אך לא פחות חשוב - יכולת ניווט טובה וקבלת החלטות מהירה ונכונה תחת מאמץ. כל נווט נמצא לבד בשטח, ועליו לבחור לבדו את הנתיב בין תחנת ביקורת אחת לשנייה, בחירת ציר לא נכונה יכולה לעלות בזמן יקר.

תחרויות ניווט מחולקות לקטגוריות, כאשר לכל קטגוריה מסלול שונה. בכל מסלול סדר תחנות הביקורת קבוע, ועל כל המתחרים בקטגוריה לעבור בכל תחנות הביקורת, בסדר שנקבע. החלוקה לקטגוריות מאפשרת השתתפות לא רק של אתלטים מקצועיים אלא גם של משפחות, ילדים וקשישים.

כל מתחרה יוצא למסלול בזמן שונה, לרוב בהפרשים של דקה. קושי המסלול נקבע על פי הקטגוריה לה הוא מיועד, ועולה ככל שהמסלול ארוך יותר. בארץ, מסלול לגילאי 8-11 יהיה בדרך כלל באורך של כ-2 ק"מ (בקו אווירי), ותחנות הביקורת בו יהיו קרובות לשבילים, מסלול העילית לעומתו, יהיה בן כ-10 עד 12 ק"מ, והנקודות בו ימוקמו כך שריצה על שבילים לא תהא הגיונית מבחינת הנווט.

כמו כן מתקיימים גם ניווטים בהם המשתתפים אינם מתחרים בריצה:

  • ניווט רכוב על אופני הרים.
  • ניווט סקי בו גולשים המשתתפים על מגלשי סקי.
  • ניווט שבילים המיועד למוגבלים בתנועה.
  • ניווט על גבי סוסים

ניווט ספורטיבי בישראל[עריכה]

בישראל הענף מנוהל על ידי האיגוד לספורט הניווט בישראל, ותחתיו מועדוני ניווט, המחולקים על פי מיקום גאוגרפי (גליל, עמק חפר, עמק יזרעאל, חבל מודיעין, רמת השרון, אס"א ת"א, אשקלון, כרמל, לב השרון, ראשון לציון ומועדון שוטרים ). האיגוד מקיים כ-80 תחרויות בשנה, רובן בימי שישי ושבת, בעזרת המועדונים השונים. התחרויות מתקיימות בעיקר לאורך "עונת הניווט" בחודשים ספטמבר עד מאי.

האיגוד מנהל שתי ליגות לניווט רגלי ואופניים. בליגות מקבל כל נווט ניקוד אישי, וכן תורם ניקוד למועדון הניווט אליו הוא שייך, כלומר מתקיימים שני דירוגים, אישי ומועדוני. כמו כן ישנה ליגת בתי ספר שהאיגוד מארגן, בה משתתפים בתי ספר בכל הארץ בארבע תחרויות מחוזיות, ותחרות אחת חמישית שבה משתתפים בתי הספר שהעפילו לגמר.

האיגוד גם שולח נבחרות שמייצגות את ישראל באליפויות הניווט בעולם ומקיים חוגי ניווט בבתי ספר. לאיגוד שלוש נבחרות: נבחרת נערים עד גיל 16, נבחרת נוער ונבחרת בוגרים.