בעקבות מסע השמאל על "אלימות" – ראוי לרענן מחדש את האלימות שלו החל מהקריאה "מות לחרדים" ועד לפרשה המזעזעת של "ילדי טהרן"
השמאל איננו חדל מלצעוק נגד "האלימות המילולית", נגד השיסוי וההסתה של האחרים, אבל הוא מטשטש את העובדה היא הוא למעשה אבי אבות האלימות הפיסית והמילולית גם יחד במשך 70 השנים האחרונות. יצחק גרינבוים, המנהיג הציוני בפולין, ומי שלאחר עלותו ארצה מצא לו בחלק האחרון של חייו מחסה במחנה הציוני-השמאלי מפ"ם, היה זה אשר טבע בפולין את הסיסמה המפורסמת והקולנית: "מכת מוות לאורתודוכסים", סיסמה שהיתה ה"מוטו" לכל המאבק הציוני-חילוני בפולין נגד אגודת ישראל והיהדות החרדית. קריאה זו היתה שזורה בנאומים, במאמרים ובכל דרכי הביטוי האחרות וקראה דרור לכל היצרים.
השמאל המוזיל עתה דמעות תנין על האלימות, היה זה אשר שטף את כל קהילות ישראל באירופה בהסתה שיסוי ואלימות, כאשר מנהיגיו הם ארש השמיצו את היהדות, הטביעו את כל מטבעות הלשון המשפילות נד אחיהם היהודים הדתיים, בכל צורות ההבעה הספרותית, הפובליציסטית, העיתונאית, הפיצו בהצפה גדולה את כל מזרח אירופה ומערבה והוציאו דיבתם ודברי ההסתה, עד שהיהודי נעשה חשוד בעיני הגוי כעושה כל תועבה, כתת-אדם, ואת היהדות כאבק תרבות, הראויים לכל גינוי. אותם רבבות שלא התבוללו, כמו מאות אלפי חבריהם הציונים הסוציאליסטיים, וה"בונד" אלא באו לארץ ישראל, השתלטו באלימות ובכח על הישוב היהודי שומר המצוות, שיזם ויסד ומילא את הישוב היהודי בארץ ישראל, שהיה כולו דתי, עוד מאות שנים קודם להם, מהישוב היהודי הספרדי שומר המצוות, דרך עלייתם של תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי הגר"א לפני למעלה ממאתיים שנה שהקימו את הישוב היהודי בירושלים העתיקה ומחוצה לה, את צפת וטבריה, פתח תקוה ראש פינה ועוד, כאשר הציונות החילונית הסוציאליסטית השתיקה את האמת, סילפה את המציאות, ובתעמולתה פירסמו כאילו הם המתחילים, וקודם לכן כאילו לא היה בארץ ישראל יהודי אחד.
חובה מוסרית לגולל מחדש את דפי ההיסטוריה של הדורות האחרונים, לדור החדש, מתוך המסמכים העדויות והתיעוד הרב המצוי בשפע. הספר "ילדי טהרן מאשימים", שיצא לאור ע"י הועד הפועל העולמי של אוגדת ישראל בירושלים, בחודש מנחם אב תש"ג, בעצם ימי מלחמת העולם השניה ושואת ששת מיליוני אחינו שניספו בתוכה. מספר זה ניתן ללמוד כיצד נחטפו ילדי ישראל הדתיים, היתומים, על ידי השמאל הציוני, איך רצחו את מורשת אבותיהם הטבוחים, וכיצד השתלטו אנשי השומר הצעיר ע"י דוד לוינברג ועוזריו על מחנה הילדים היהודיים בטהרן שהוקם ע"י הממשלה הפולנית בפרס עבור הילדים היתומים היהודיים ששרדו מחרב הצורר הנאצי כאשר עברו את רחבי רוסיה הגדולה, כחיות נרדפות, ובעקשנות ליבם משכם להגיע לארץ ישראל כפי החינוך שקיבלו ב"חדר" ב"יסודי התורה" ו"בית יעקב". המפ"מניק לוינברג, באמצעות משרד הסוכנות היהודית בטהרן. השתלט על מחנה הילדים היהודים, בחר לעצמו מדריכים מ"השומר הצעיר" ומידידיו האישיים, שמנו 65 איש, ביחד ניסו להטותם מדרך התורה והיהדות אל הכפירה אכילת טריפה, חילולי שבת ומועד ומתירנות, כפי שעדויות של הנערים והנערות היהודיים יצאו החוצה מהמחנה והגיעו לאוזני ראשי היהדות הדתית, עובדות שזעזעו את הקהילות הדתיות על הנעשה עם 733 הילדים והילדות הדתיים היתומים והיתומות.
מן החובה לציין את העובדה, כי בשנת תש"ג, לא עמד לרשותה של היהדות הדתית שום כלי תקשורת, כך שלא יכלה לזעוק ולהזעיק, כל ההודעות אל העתונות של החילוניים, כל הפניות, העדויות וההוכחות שהובאו בפני העתונות וכלי התקשורת החילוניים, לא פתחו את אטימות ליבם, הם לא דיווחו אפילו במילה אחת על הזוועות שנעשו במחנה, על ההעברה על הדת. אדרבא, משנעשו מאמצים עליונים, ופרסמו חוברות עם מסמכים ועדויות על עקירת הדת בילדי טהרן, מיהרו כלי התקשורת החילוניים לסלף, להשמיץ ולאיים, ומצד שני השמאל פשט על הדוכנים והמקומות שמכרו או הפיצו על מנת שחרפה זו לא תתגלה לעולם.
מסע ההשתקה האלים דחה את גילוי הזוועות, אך לבסוף האמת נתגלתה, כאשר כבר הצליחו להחריב ולהרוס את האמונה, הצניעות והיהדות, ורק מעטים ניצלו.
אפילו את היום הקדוש יום הכיפורים חיללו במחנה בצרוה גסה כפי שאישרה אפילו גברת שרתוק (שרת), כיצד הסיעו את הילדים בעצומו של כיפור באוטובוסים לבית הכנסת הגדול בטהרן אחר שחייבו אותם לאכול, שם שהו שעה קלה, המטרה היתה לעורר את רחמי עשירי טהרן על הילדים היתומים, אמנם נדבו העשירים בעלותם לתורה סך של 60 אלף טומני (סכום עתק) לטובת המחנה. ילדים שביקשו להשאר ל"יזכור" להוריהם הניספים, הוכו ע"י המדריך גלייכר שהוציאם מבית הכנסת. מעניין כיצד הצליחו 65 ילדים להתארגן בתנאים אלה, ולשלוח מכתב משותף עם חתימותיהם ע"י ר' ישראל הלברשטם להרב ר' י.מ. לוין, מנהיג אגודת ישראל העולמית, בו מודיעים לו על הקשיים שלהם לשמור על הכשרות וחיי התורה. הם מבקשים ממנו תפילין, וכן להזכירם אצל חותנו כ"ק מרן האדמו"ר מגור ה"אמרי אמת" זי"ע. ומשקיבלו את התפילין הם מאשרים בשמחה מיוחדת קבלתם.
"הצופה" מאיתם ימים דיווח: "אחד המדריכים העיז להשליך הימה מאות כובעים של ילדים שנתנו להם בהודו". הילד בנימין ליפמן בן שבע לא רצה לאכול בגילוי ראש, במשך חמשה ימים לא קיבל ארוחת צהרים בתור עונש, פעם הילד קם וקרא: "יש לי למסור לכם דבר חשוב, דעו לכם אנו אוכלים טריפות, אל תאכלו בשר". המדריכה גירשה אותו מיד, ואילו כל הילדים בגיל שש, שבע, הפסיקו לאכול בשר. בתור עונש קיצצו באוכל, עד שנאלצו לחזור לאכילת בשר טריפה. בעיר הנמל אחואוז, משם הפליגו עם האניה, קרה מקרה: המדריכה רצתה להכריח קבוצת ילדים בני שבע לאכול דווקא בגילוי ראש, והורידה מראשם את הכובעים. הילדים הוציאו את המגבות מהשקיות וכיסו בהן את ראשם. לקחה המדריכה את המגבות, כיסו הילדים את ראשיהם בשקיות. לקחה המדריכה את השקיות, כיסו הילדים בצלחות הריקות והילדים לא קיבלו את ארוחתם עד הערב. כל זה נעשה לעיני המדריך הראשי איש השומר הצעיר לוינברג. ביום השלישי להפלגתם באניה, התחיל לוינברג ורודניצקי להוריד את הכובעים שעל ראשם והשליכם לים. רב החולב הגוי ציווה למלחים לרדת בסירה הימה ולמשות את הכובעים הצפים.
כדי להרגיז את הילדים, הם היו מדליקים "נרות שבת" בשעה מאוחרת בליל שבת. השיחות היו מוקדשות להטפה אנטי דתית, דווקא בשבת לימדה המדריכה את הילדות תפירה וכתיבה, לפי הוראות המדריך זלצמן. לא ניגע בעובדות כיצד השחיתו המדריכים את הילדות, יונה כהן – סופר "הצופה" בדיווח מכ"ג אדר א' תש"ג כותב כיצד דיברו אליהם: "ילדים חביבים, למה הכובע על הראש, הרי אנו ל"חיים חדשים" באים לארץ ישראל...".
אפשר רק להזכיר את המעילות הכספיות שהתרחשו במחנה, נשפי הלילה שערכו המדריכים בשיה לשכרה ובזלילה כיצד הרחיקו במכות ואלימות כל אדם שניסה לסייע לילידם לשמור על יהדותם ועל דתם, כאשר לבסוף כל מי שהיה קשור למחנה קיבל רשיון עליה לארץ. ואילו שומרי התורה הופקרו ולא ניתן להם רשיון לעליה.
לאחר שעלו "ילדי טהרן" לא"י, עלתה דרישה תקיפה מצד גורמים שונים להקמת "ועדת חקירה" על האיבה של מדריכי "השומר הצעיר", ובראשם רודניצקי, המדריך הראשי, נגד ילדם דתיים ונגד נוער שלא מן השמאל, על שלא נתנו לילדים להתפלל, ולא הורשו לומר "קדיש", על שהושמו בצינוק, על המעילה בכספים שהוצאו שלא למטרתם.
הסוכנות היהודית לא יכלה להתחמק ומינתה וועדה שבראשה עמדו הנאשמים עצמם, ראשי הסוכנות שניהלו את המחנה והם: יצחק גרינבוים, א. דובקין וד"ר ח. סינטור. אפילו "הארץ", העתון הנאמן לסוכנות האנטי-דתית, לא יכול היה לעבור בשתיקה על התקלסות גלויה זו בדעת הצבור של מינוי הנאשמים לשופטים, במאמר מערכת בשם "לעג" ביום ט' אדר ב' כתב: "במשך שבועות תבעו בצבור חקירה בענין טהרן, כל מיני האשמות נשמעו, ביחוד בענין ציידי נפשות והתעללות ברגשותיהם הדתיים של הילדים. נשמעו גם האשמות אחרות, החלטתה של הסוכנות לגשת לחקירה, נתקבלה כדבר מה שאסור היה לדחות, אבל הנה נתפרסם ההרכב של וועדת החקירה, וקשה להאמין למה שהעיניים קוראות. ועדה החקירה מורכבת כולה מאנשי הסוכנות היהודית – חברי הנהלתה וסגנים, ז.א. מאנשים אותו מוסד שנושא באחריות למה שאירע בענין הטיפול ילדי טהרן בדרכם לארץ. האבסורדיות שבדבר מתבלטת במיוחד אם נשווה הרכב זה, למשל, עם הרכב ועדת החקירה הממשלתית בענין רשיונות יבוא. הממשלה ראתה צורך לשתף בחקירתה אנשים מן הצבור. הסוכנות היהודית פחדה לעשות זאת, ולא די היה לה בזה, היא דאגה גם לכך שרוב ה"חוקרים" יהיו מן האנשים, שהיה להם ד וחלק במה שנעשה בענין ילדי טהרן. מחמשה חברי הועדה, לפחות שלושה קשורים במישרין בענייני העליה והטיפול בפליטים. הם היו האנשים שהיתה להם שייכות לשליחת ההוראות לפקידים, שמעשיהם טעונים חקירה. אולי גם מינו את הפקידים האלה. האחריות למה שהיה חלה עליהם במישרים ובעקיפין, והם מונו עכשיו לחקור במעשי עצמם!".
"ועדת החקירה" הזאת מאנ"ש פתחה את פעילותה בפרסום "צו" משונה אף הוא. היא "תובעת מכל ארגון ויחיד להמנע מכל פעולה העשויה להפריע לה במילוי תפקידה. – ממשיך "הארץ" – כבודם האישי של מחברי ה"צו" במקומו מונח, אבל ועדה המורכבת בצורה כזו אין לה כל רשות לתבוע לעצמה אמון הצבור". הועדה פנתה לציבור רק לאחר שלושה וחצי חודשים בבקשה לספק לה חומר, כאשר מלכתחילה היא נועדה להשקיט את הרוחות ולא לגלות את האמת, וכך אט אט נמשכו העניניים. הרוחות נרגעו מעט, ולשם מה צריכים ועדה. ראוי להדגיש כי ועדה זו פסלה את הנערים והילדים כעדים והכשירה את המדריכים – הנאשמים העיקריים בתורת עדים. גם הועדה לא היתה מוסמכת להוציא פסק דין אלא להגיש המלצות לסוכנות...
ואז התחילה הסערה הגדולה על נפש הילדים והילדות. כאשר נתברר מפי הילדים עצמם כי למעלה מ-90% מהילדים הם מבתים חרדיים, יודעם להתפלל ולדבר עברית, כך מציינים במכת משותף, הרב י.מ. לוין מאגו"י ומר י.ח. פרבשטיין בשם המזרחי.
אחת הפרשיות המסעירות והמזעזעות היא כיצד הרסו את נשמת הילדים כאשר הכניסו נערים רכים לחזות כל יום בשלשה סרטי תועבה. איך טמאו אותם, ובמרמה ותרמית השתלטו על חלקם הגדול. ע"ז יש לכתוב תחקיר מיוחד למען ידע הדור האחרון מה עולל השמאל החילוני לעם ישראל.
