מדובר בתקופה שהיהדות החרדית מנתה כמה מאות תלמידי ישיבה בכל רחבי הארץ היה מדובר בציבור קטן מאוד, שכולם הכירו את כולם.
"הרב וולבה דאג לנו כמו ילדים" אמר הרב שטנצל בהזדמנויות שונות. מתוך הכתבים הרבים שהשאיר הרב שטנצל הוא סיפר על התקופה:
"שהגעתי לישיבה מבין עצי ההדר מציץ שלט-חץ עליו כתוב "ישיבת באר-יעקב", ירדתי נכנסתי לשביל המוליך לישיבה, עברנו, מימיננו ניצב צריף ומשמאלנו חדר אוכל יפה ומטבח, באזננו נשמע צליל מתנגן המשכנו לצד הקול, ולעינינו נגלה בית ארוך בתוכו ישבו באותה שעה תלמידי הישיבה והכינו עצמם לשיעור שהי' צריך להינתן ע"י ראש הישיבה הגאון רבי משה שמואל שפירא. אנו הסתכלנו פנימה, והתלמידים לא נתנו עיניהם בנו, בחוץ פגשנו בחור שמיהר בדרכו לאולם הישיבה, עיכבנוהו כדי לשמוע פרטים על הישיבה, כתלמיד שספג הרבה תורה קבל אותנו בפנים יפות והחל מראה לנו את המקום הישיבה ריכזה בזמנו את טובי בני הישיבות בארץ, בחורי חמד, שנסעו הרחק מהבית ללמוד תורה, הישיבה מוקפת פרדסים של עצי הדרים, ושוכנת במקום המרוחק משאונה של עיר, אויר צח זורם לחלל מהפרדסים, והסביבה השקטה נותנת את הנתונים הטבעיים להצלחה. הישיבה מנתה כשבעים בחורים אשר חיו כולם כמשפחה אחת, באוירה חברתית. שמה של הישיבה הולך לפניה בכל הישיבות, ורבים נהרו אליה לבקש שם תורה, אופי מיוחד נסוך על הישיבה, בדרך הלימוד הבריסקאי העמוק נלמד בה, ובדרך המחשבה"
הרב אפרים קלפפיש מראשי יהדות צרפת חבר בוועד בישיבת באר יעקב אמר בשבעה: "הרב שטנצל כבחור היה מאוד חביב, הוא היה מקורב למשגיח הרב וולבה, זצ"ל והיה להם קשר מיוחד".
הרב אריה מונק תלמיד לשעבר מספר על צורת ההתמודדות של הרב וולבה עם שביתת הבחורים, "פעם היה אוכל די משעמם וחדגוני תלמידי הישיבה עשו שביתה, אז המשגיח אמר שיחת מוסר שלאהוב צריך את הקב"ה ואוכל צריך פשוט לאכול לא לאהוב".
הרב משה רוטלוי חבר מהתקופה מספר: "אחד מתלמידי ישיבת באר יעקב שרצה להתחיל ללכת עם טלית קטן בחוץ, הלך להתייעץ עם המשגיח הרב וולבה זצ"ל, אז הרב וולבה השיב לו: אני לא בטוח שתמשיך לשבת בלימוד, אולי תצא למסחר, ואז אתה תכניס את הציצית לפנים, ואז יהיה לך ירידה אז עדיף שהטלית קטן יהיה בפנים." הרב רוטלוי מדגיש את התקופה השונה מהיום :" התקופה שלמדנו בישיבת באר יעקב לפני כמעט 60 שנים, היינו כמו משפחה אחת, ולא ידענו כלום, בצריפים בצהרים לא שייך להימצא, היה חום בצריף היו יתושים בצריף, אז כל הבחורים היינו יושבים בהיכל הישיבה עם וינטילטור, לא ידענו מה קורה בעולם, לא היה מה לאכול כמעט, היה לחם וריבה ותפוזים,
כשהרב שטנצל נשאל ע"י בני משפחתו על תקופת הבחרות, הוא ציין כי "מדובר בתקופה שעיצבה אותי, והשפיעה עלי בצורה העמוקה ביותר על אישיותי" שהוא נזכר בערגה על התקופה של ישיבת באר יעקב בתקופת רבי משה שמואל והמשגיח הרב וולבה.
עד היום יש מחברות שהוא כתב את השיעורים ושיחות המוסר של הרב וולבה, מחברת אחת שהרב וולבה מסר שיחת מוסר הוא מסר כמתנה לתלמידו אהובו.
בין הרב שטנצל לרב וולבה היו חלופות מכתבים, במשך מספר שנים לאחר שעזב את הישיבה. המכתבים האלה קיימים עוד.
חי ברים מהתקופה ההיא בישיבה: "בליל שבת, הרב שטנצל היה מתפלל בבית הכנסת "ב, בית הכנסת היה מתקיים ברחוב דבורה הנביאה, שם היה פוגש את תלמידי הישיבה, יוצאי ישיבת באר יעקב, בתוכם הג"ר אורי וייסבלום, המשגיח הרב יעקב גוטמן זצ"ל, הרב אלייקים פשקס, הרב שריאל רוזנברג, הרב שמחה כהן, הרב משה שפירא, הרב יהושע לוי, ועוד. הרב שטנצל היה אומר שיעור מידי מספר שבועות בין קבלת שבת למעריב.
ראש הישיבה היה הרב משה שמואל שפירא, אבא שר מידי שבת, את הניגון של שרבי משה שמואל הלחין, שירו שירו לו, זמרו זמרו לו. בהגייה הליטאית, שירו שירו לייא= זמרו זמרו לייא.
אבא רב שטנצל היה מספר שהוא קיבל רשות מהרב וולבה ליסוע מידי שבוע לשמוע את שיחתו של ר יחזקאל לוינשטיין בפויניבז'
לא היה כסף וחומריות, אבל הרוחניות הייתה בשמיים.
אבא סיפר שהיה לו זוג גרביים אחד, ועם זה הוא השתמש כל השבוע, זה הייתה תקופת עוני גדולה.
בתקופה שאבא היה בישיבה, זה היה שנים של מיצוי עצמי" היו 60 בחורים. היה קשור מאוד לרב וולבא.
חברים טובים מזמן הישיבה אורי וייסבלום. פנחס גליק. זאב וולף. פרנקרייך, ירחמיאל בוייאר, הרב דוד שמידל, הרב משה הורביץ זצ"ל שגר ברחוב יהודה הלוי. הרב שמחה כהן .
כשהיה אבא בחור, באמצע ליל יום כיפור באמצע התפילה, אבא זיהה אש דולקת בחצר הישיבה של ישיבת באר יעקב, ואז התברר כי הפנימייה של הבחורים עולה באש. ואז כל הישיבה הגיעה למקום.
הוא סיפר לאביגיל, שהוא קיבל מרבי משה שמואל שפירא : "הסבלנות שלו הייתה נפלאה" שהיו יוצאים מהישיבה היו שומעים את הניגון של ר' משה שמואל, של בעל יסורים זה היה ניגונים וקול מיוחד מעולמות אחרים.
