מכתב ששלח הרבי מליובוויטש אל הרב שלמה שטנצל זצ"ל כשהיה הרב שטנצל תלמיד ישיבת באר יעקב בשנת תשט"ז
בס"ד שבט תשי"ח
אני מאחר באיחוליי תודתי הפנימית לברכת מורנו לשנה זו.
חושבני שידוע לכב' אדמו"ר שליט"א, על היכנסי לישיבת באר-יעקב הק', בהשגחה פרטית נתגלגלתי מפוניבז' לכאן. במשך שלשת רבעי השנה התפכחתי בכמה ממידותיי הרעים בס"ד, וגם הייתה לי עלי' בתורה, המשגיח בישיבה מו"ר הגה"צ ר' שלמה וולבה שליט"א [זצ"ל] מוכר בארץ כגדול המחנכים בישיבות זכיתי להתקרב אליו, והסיר ממני הרבה מהמבוכה והבלבול, שיחותיו הכלליות והפרטיות מלאות אמת הנכנסות ללבי. הוא למדני להכיר את עצמי. ואיך לחיות עם עצמי בשלום בדרך התורה, גם מהשעורים ע"י ראש הישיבה הגאון ר' מ.ש. שפירא שליט"א [זצ"ל] ממשיך שיטת "בריסק" הייתה לי עלי', וכוח החידוש המסודר בשאיפה לאמת הולך וחודר בי.
לאחר הפסק זמן, התחלתי שוב ללמוד חסידות, והפעם קבלתי תועלת למעשה מה"תניא". אך לא תמיד הדברים נכנסים ללבי. והם אצלי בהשגות שכליות. ובכלל הרגש הקדושה הפנימי אינו בא אלי אלא בעמל עצום, ביותר עמל משאר אנשים, והסתר הפנים רב אלי, התמידות במחשבה על הבורא מעייפת אותי, ונפילותיי רבות.
אמצא נא חן בעיני כב' אדמו"ר שליט"א, ואבקשו ליתן לי דרך בעבודת ד' ע"פ שורש נשמתי,
אני מתלבט בעניין עיסוק בענייני הכלל, כאן בבאר-יעקב אני ממשיך בעבודת הכנסת ילדים וילדות לישיבות ומוסדות דתיים וחב"ד, אולם מו"ר המשגיח שליט"א, [זצ"ל] סבור שהדבר גורם להפרעות בלימודי, וגם אני מרגיש הפרעות, עיקר הטענה שאינני עושה זאת לשם חסד והטבה, אלא למילוי שאיפות אנוכיות. ונקודה זו אני רואה בעצמי שכ"ז שאני שקוע בלימוד אינני רוצה בעסקנות, ובהיותי ברפיון, כוח הריקנות דוחף אותי למעשים. והשאלה אם להפסיק בזה כלל, עד שאקנה מדת החסד, או להמשיך למרות הכל.
א) בבאר-יעקב, קיים בית חולים לחולי שחפת ע"י מלב"ן, אחדים מאתנו הולכים בשבת לביה"ח לבקר את החולים, ישנם מהם אנשים הרוסים ומדוכאים, אומללים אלה אפשר להחיות ולבנות בחום ושמחה חסידי. רבים מבין החולים החיינו בהארת פנים להם, וברכות עדוד, דברתי עם ר' לייב זלמנוב יחי', והוא הפנני לכב' אדמו"ר שליט"א, הצעתי בהיות לוד וכפר חב"ד לא מרוחקים מבאר-יעקב, הרי אפשר ובחורים משם יסעו לבקר את החולים, למען הכנס בהם אור וגלוי הבורא, ולעוררם למצוות מעשיות, ולדרך החסידים, אגב, אפשרות ההתדבקות מהחולים הם אפסיים.
ב. ישיבות "בני עקיבא" בארץ הולכות ומתרבות, וגם מתרבים נערי הארץ להמשיך לימודיהם בישיבות תיכוניות, נערים אלה בוגרי בתי"ס ממלכתי דתי העירוניים, הולכים לישיבות "בני עקיבא" באין אחרים, בעניי חשבתי לעורר בפני כב' אדמו"ר שליט"א על כדאיות פתיחת ישיבה תיכונית חב"דית לבני העיר. וממילא להחדיר עי"ז את הרעיון החב"די לדור הצעיר הגדל בארץ. חושבני שדווקא נערים אלה, בריאים ברוחם ונלהבים בנפשם יותר מבני הישיבות מבני הישוב הישן, הם מסוגלים יותר לדבר אל הרחוקים, פתיחת ישיבה תיכונית רק לבני ממלכתי דתי יוכל להביא את בוגרי' לישיבות בלוד, ולפתוח פתח חדש ללבות הדור הצעיר.
לבסוף בקשתי בזה מכב' מרן אדמו"ר שליט"א, להביע עצתו, המדובר על אחותי אסתר תחי', היא עבר האת גיל ה-22, כב' אבי מורי שליט"א רצה לשדכה, אך היא מסרבת להינשא בדרך שידוך, השנים רודפים, והעלתה ההצעה שהיא תיסע לארצות-הברית, אל אחותנו רחל שנישאה לר' אברהם קליקשטיין. ואולי שם תשיג את מבוקשה, כב' אבא מרי שליט"א וכנראה גם אחותי יקבלו חוות דעת מרן שליט"א, אם מהראוי שתיסע לארה"ב או תישאר בארץ.
