תכלית הוידוי שלאחר החטא - הרגשת "רווחה" ו"הקלה" אחר שהוצאת יגונך מליבך וסיפרת עליו, ואולי אף בכית עליו. ואחר שנתבאר שאין תכלית הווידוי - הבכי, תבין שאל לך לנהוג כנוסח אשכנז המדלגים על הוידוי שבתפילה (ובק"ש דילגו אף נוסח ספרד, כנודע) ברוב השנה, משום שהם חושבים שצריך לבכות בכי גדול וזאת לא כל אחד יכול לעשות בכל יום, אך להרגיש הרגשת רווחה והקלה אחר התוודותו - כל אחד יכול להרגיש (אם לא שיתוודה בחיפזון ממש...).
תיקון החטא צריך להיות "מידה כנגד מידה" ע"מ שיתוקן החטא כראוי (כשם שהשם מעניש מידה כנגד מידה על מנת שיכופר העוון עליו הוא מעניש בצורה מושלמת), ותשובה זאת היא הנקראת: "תשובת המשקל" (=תשובה שבה שבים ע"י תיקון עניינים על משקל החטא).
אדם שקשה לו או שאינו יכול מסיבה כלשהי לשוב בתשובת המשקל - יוכל להיעזר בשימוש במה שעפ"י הקבלה יהיה מקביל למה שעשה (שהרי הקבלה מרחיבה מאוד ואומרת על הרבה עניינים שלכאורה אין להם כל שייכות זה לזה ותיקונם אינה בגדר תשובת המשקל, שהם דווקא כן דומים ומקבילים זה לזה. דרך משל: לפי הקבלה מי שפגע בכבוד חברו - אם יקשה לו להשתפר מכאן ולהבא יותר בכבוד חברו, שכעת כתשובת המשקל היה עליו לכבד את זה החבר ולבזות את עצמו, אלא שמשום מה קשה לו מאוד לכבד את זה החבר (ומכ"ש אם הוא אף חושש שכשיימצא כל כך בחברתו של זה החבר, ע"מ לכבדו - יבזנו בטעות פעם נוספת, חלילה, ואולי הפעם לא יסלח לו זה החבר וכיו"ב) - יוכל עפ"י הקבלה להשתדל יותר בתפילתו או לקבל על עצמו תענית דיבור, משום שעפ"י הקבלה הכבוד, התפילה, הפה, השבת וכו' וכו' מקבילים זה לזה (=כולם ספירת המלכות) (אפילו אם לא פגע בזה החבר ע"י דיבור) וכן יוכל לעשות עוד תיקונים רבים כמבואר בספרי הקבלה על העניינים השונים המקבילים על פיה זה לזה.
אל תכניס שכל במקום שצריך להכניס את הרגש (כגון שתחשוב בדעתך מה יעשה אדם על מנת להרגיש רגש מסוים שמצווה להרגישו, כגון: שמחה, אהבת ישראל, צער על חורבן הבית ועל העוונות וכיו"ב, במקום פשוט לקחת ספר מוסר הכתוב בדרך שנתבארה בס"ד בפרק א' ולהתחיל להרגיש אותו בעצמך), משום ש'כשנכנס השכל הרגש יוצא' (משפט שלי).
העצה הטובה ביותר להסרת הרהורים אסורים (=על נשים/ בתפילה וכיו"ב) היא: שלא לחשוב עליהם. (הספר "פסיכולוגיה שימושית").
ההבדל בין התנהגות מכובדת (אפי' מכובדת ברמה סבירה) לגאוותנות, אינו הבדל דק; הוא פשוט לא קיים! לפיכך אף כי אסור לך להתנהג בהתנהגות מכובדת פחות משל זולתך, מפני שאם תעשה כן - יתחלל שם שמים על ידך, חלילה. אך אעפ"כ היזהר מאוד שלא להתנהג התנהגות מכובדת משל זולתך (=לדבר במשלב לשון גבוה מהם וכיו"ב).
הוי רץ למצווה קלה לשם שמים, ובורח מן העבירה לשם שמים, שהמתרגל לקיום מצווה אחת - סוף שיעשה מצוות נוספות, וכן המתרגל לעשות עבירה כלשהי, אפי' אם לשם שמים - אף על פי כן - סוף שיעשה עוד עבירות, ונקווה שלא תהיינה שלא לשם שמים...("פנינים משולחן הגר"א" על "אבות", ד'- ב').
אל "תקפוץ" בעבודת השם יתברך - התחל בתיקון המידות הפשוטות יותר לתיקון ורק אח"כ תפנה לתיקון המידות הקשות יותר לתיקון. וכמו"כ תקדים לשפר את המידות/ המצוות האחוזות במקום נמוך יותר, כגון: קבל על עצמך להתחזק בתפילה ה"אחוזה" בספירת המלכות, קודם שתקבל על עצמך להתחזק בתורה, האחוזה בתפארת, כי זו קשה יותר. ועוד, שאם לא תתחיל בפשוט יותר - תקבל סייעתא דשמיא פחותה להצליח על ידה בעניינים הקשים יותר. עניין זה (השני) חוזר על עצמו שוב ושוב בכל (תחילת - ?!) הספר "ליקוטי מוהר"ן (קמא)"].
