משתמש:מוּסר/עבודת השם/מוסר/כיצד לכתוב מוסר?

חמישה שלבים נחוצים

בכתיבת ספר המוסר (כמו גם בכתיבה בכלל) תוכל להיעזר בשימוש בשלבים הבאים:

הכן "שמש אסוציאציות".
ארגן את מה שעלה לך בשמש הנ"ל בצורה מסודרת (רשימה המסווגת את פריטיה לפי נושאים וכיו"ב).
פתח את הרעיונות הנ"ל.
כתוב זאת באופן מסודר כטיוטה שאמורה להיכתב בעתיד בספרך בל"נ בס"ד.
קרא את מה שכתבת, בדוק אותו ותקן אם צריך.

מבנה ספר המוסר

המבנה המומלץ עבור כתיבת ספר מוסר הוא:
הספר יכלול לא יותר מג' חלקים (ע"מ שלא להכביד יתר על המידה, חלילה) כאשר כל חלק יכלול כשני עמודים לערך בכל מידה שהיא, כשהמשותף לכל המידות אשר בכל חלק הוא העובדה שכמות נחיצותן קרובה להיות שווה – החלק הראשון יעסוק במידות הזקוקות לחיזוק יום- יומי ממש (=כל המצוות אשר הדרגה העליונה בהן אינה קיימת (כלומר: שיש בהן אינסוף דרגות, וכגון: מצוות התלויות בלב). החלק השני יעסוק במידות אשר יש בהן דרגה עליונה, רק שמשום מה היא קשה מאוד להשגה, וכגון: ריכוז במילות התפילה, לימוד תורה וכיו"ב. ובחלק השלישי – עניינים שאצל רוב העולם אינם זקוקים לחיזוק כלל (רצח, עבודה זרה וכו'...), רק שהם עוונות חמורים שראוי לחזק בהן אעפ"י אשר ברוך השם כמעט שאין מי שחוטא בהם, כי אפי' אם יחטא בהם אדם א' בלבד מתוך כל המעיינים בספרך וישוב על ידך בתשובה ויחדל – די לך בזה, וזוהי כבר מצווה גדולה ביותר בל"נ בס"ד. כמו"כ ראוי שתפנה את המעיין בעוונות החמורים לתיקונים שפירט להם המהרח"ו בספרו "שער רוח הקודש" או אפי' להעתיק מקצתם לספרך לזיכוי הזקוקים לכך בל"נ בס"ד. ובפרט תיקון לעוון קרי או הוצאת שכבת זרע לבטלה חלילה אשר מפאת חומרת העוון וגודל הקושי לעמוד בו – כמעט מוכרח אתה בכל ספר שתוציא להעתיק בו לפחות מקצת מן התיקונים הנמצאים בספר הנזכר לעוונות אלו, או לכה"פ להפנות את המעיין לעיין שם בל"נ בס"ד (מה שפחות מומלץ כי אפשר ואין לא' המעיינים את הספר או יתעצל מלחפשו חלילה, והקולר בצווארך על שלא כתבת תיקונו בספרך).

מבנה הערכים בהם נאמרים ה"מוּסרים" ואורכם

כל ערך עליו נאמר מוסר כלשהו – צריך להיות קצר ללא כל אריכות בשום דבר שאינו די מעורר, כי מוטב לומר קצת ואיכותי מהרבה ולא איכותי (ומכל שכן עפ"י משל הקומקום דלעיל). בנוסף, על הערך להיכתב בצורת "מבנה הטיעון" (שלומדים בשיעורי "הבעה" בבית הספר) – לפתוח בהצגת העובדה שצריך כל אדם להתאמץ במידה עליה ברצונך לדבר, להביא נימוקים, דוגמאות, משלים, סיפורים וכו', ולסיים במשפט סיכום העולה מן האמור (כגון: "ואחר שהודענוך מה שאירע לר' פלוני על אשר לא עסק בתורה רגע א', מה נענה אנן בתריה, אם חלילה נבטל אנו יותר מדקה א' תורה?!" וכיו"ב).

מה לא לכתוב בספר המוסר, והיכן כן לכותבו?

אין לכתוב בספר המוסר את העניינים הבאים:

עניינים שאינם ענייני מוסר ואפי' אם הם קשורים מאוד לנושא עליו אתה מדבר בספרך (וכגון: עצות מעשיות לכבישת המידה עליה כה דיברת לכובשה, או הבהרת "דרך המלך", כלומר: הבהרת המינון שעל המעיין בספרך לתקן את אותה מידה עליה ייסרת אותו כ"כ הרבה בספרך שיתקנו בס"ד). והטעם – לפי שהם יפריעו לשכנוע העצמי שהלימוד המוסר לפי שכשנכנס השכל ה"קר" - הרגש ה"חם" (שספרי המוסר הם תכליתו) הולך, חלילה. וכלומר: שע"י כן ספר מוסר אינו מלהיט את הנפש די הצורך, כי הוא מרובה בעניינים הנ"ל שהן ידיעות גרידא, שאינן מלהיטות את הנפש כלל, ועל כן אף אם ילמד קודם לכן מעט מוסר ותתלהט נפשו – הלוא עתה כשיקרא זה – וודאי תכבה התלהטותו, ואף אם יראה אח"כ שוב ענייני מוסר – הלוא ידוע שקומקום שאתה מחמם על האש ומכבה אותו קודם שיבער די צורכו ושוב מדליק ושוב מכבה וכו' – שלא יתחמם לעולם! (זהו משל מפורסם על עניין דומה).

עם זאת, תוכל לכתוב את העניינים הנ"ל בקונטרס שתשים בראש ספרך, או כנספח בסופו שייקרא "לקט עניינים מעבודת השי"ת" או כעין זה (או בשם אחר, אם תרצה). האופן המומלץ לכתיבת קונטרס (/נספח) זה הוא: בצורת רשימת פסקאות ללא כל קשר בין פסקה לפסקה וללא כותרות לציון נושאי הפסקאות (כמו בספר חסידים), אך עם זאת, כל הפסקאות העוסקות באותו נושא (אף כי כמובן שאינן קשורות זל"ז) עליך להיזהר להשימן זו לצד זו.

לא יעסוק בכיצד לגרש או בהבהרת חומרת הרהורים אסורים בכל נושא שיהיה (ור"ל: בספר המוסר, אך בנספח הנ"ל וודאי שהבהרת חומרת ההרהורים האסורים – חשובה, שמא יש מי שמקל בהן, חלילה, כי הוא סבור שאין איסור בהרהור, או אפי' אם הוא יודע שיש בכך איסור – אך הלוא ייתכן שאינו יודע את חומרתו, ועל כן בוודאי חשוב לבאר באותו נספח את איסורם, אך לספר המוסר אין להכניסם) (דוגמאות לקמן), משום שהאופן הטוב ביותר לגרש הרהורים אסורים הוא שלא לחשוב עליהם כלל עד כי תשכח אותם בס"ד, וזה לא ייתכן כשיקרא האדם על כך ספרי מוסר שאז בוודאי יזכור אותם ביתר שאת, וודאי רב יותר קלקול ספרי מוסר שיעסקו בענייני הרהורים אסורים, יותר מן התועלת אשר יכולה לצמוח מהן, בעז"ה. ודבר זה (שהעצה הטובה ביותר לגירוש ההרהורים היא שפשוט לא לחשוב עליהם) היא עצה מפורסמת לגבי הרהורים על נשים, אך לדעתי היא נכונה גם בשאר הרהורים (כגון: הרהורים בשעת התפילה, הרהורים בשנאת החבר, ועוד).
לא יעסוק בענווה, כי די למעיינים באותו הספר שלא יהיו גאוותנים (ולצורך זה - עליהם פשוט שלא לחשוב מהרהורי הגאווה וכנ"ל בס"ד), אך אם עוד ירצו להיות גם "ענווים" סוף שיהיו גאוותנים עוד יותר - כעת יתגאו בעיני עצמם על גודל "ענוותנותם"...
טוב למעט בהבאת נימוקים לתיקון מידה מסוימת ע"י הבהרת גודל עונשה משום שהבהרת גודל העונש – מעורר את הדינים בשמים, חלילה. כלומר: שהיא גורמת לכך שמי שאכן לא עשה כך – אכן יקבל את כל העונשים שכתבת בספרך שיקבל מי שלא יעשה כן, במקום שאלמלא דבריך ייתכן והיה מקבל עונש קל במידת מה. ומזה הטעם ג"כ – ישנה מצווה בהבהרת גודל שכר מי שיעשה את אותה המצווה או לא יעשה את אותה העבירה – משום שזה מעורר בשמים את החסדים. עם זאת, טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך וכו'... כי הלוא אף הבהרת העונשים – יכולה לגרום לריבוי החסדים על ידי אשר על ידיהן יתקנו המעיינים בספרך את אותה המידה ועל ידי כן ירבו את החסדים בשמים בס"ד.

רטוריקה

מלבד זאת, ע"מ שיחדרו דברי המוסר לליבות הקוראים – עליך להשתמש באמצעים הרטוריים המתאימים בל"נ בס"ד: אותם תוכל למצוא בקלות ע"י חיפוש בגוגל "אמצעים רטוריים בכתיבת מאמרים" ומפני נגישותם, כמו גם אורכם, לא כתבתים כאן, אך הרי לך לדוגמא [מאמר מפורט מאוד בנושא זה (מאמר זה הוא התוצאה הראשונה מתוך כל תוצאות החיפוש המגוונות אשר בגוגל בנדון). (אגב, שים לב שאף חוסר "סדר ומשטר מוחלטים" אף הוא אמצעי רטורי, העוזר לגרימת תחושת קרבה במקום תחושת הקיפאון של הסדר, חלילה. וכתבתיו כאן בפני עצמו בס"ד משום שכמדומה שזה לא נכתב במאמר הנזכר ובדומיו).

מה מכל הנ"ל הכי חשוב?

השימוש באמצעים הרטוריים הרבים הם עיקר המוסר, כי הם המעוררים את הנפש וכמעט שרק על מנת להודיעך ללומדם נכתב כל הספר הזה, וחשיבותם עצומה מאוד (אלא שדא עקא שהם ארוכים מכדי לכותבם כאן, אך הלוא תוכל ללמוד עליהם לבד בל"נ בס"ד). גם החשיבות של: שלא לערב את דברי המוסר המלהיטים את הנפש עם שאר העניינים שמקומם כ"נספח" גם הוא חשוב מאוד בס"ד.
"החזק במוסר אל תרף, נצרה כי היא חייך"! (משלי ד', י"ג)

תוכן עניינים