משתמש:מוּסר/עבודת השם/כיצד לעבוד את השם?

מי נקרא "עובד השם"?

עובד האלוהים הוא האדם המקדיש את כל חייו למען אלוהיו. אך אין פירוש הדבר שמפני כך לא יהנה בחייו - אדרבה, דווקא הוא היותר נהנה בחייו; כי מהי עבודת האלוהים? -עבודתו, היא שהוא ממלא את ליבו באהבתו לאלוהים ועושה מעשים שייראו לו שהם רצונו של האלוהים.

מה מרגיש עובד השם ביחס להשם?

אהבה (ובבחינה זו אף "חבר"), סיפוק על עובדו אותו, "חום", "משענת" שניתן לפנות אליה בכל פעם שיש צרה,

האהבה להשם

עובד השם הוא האוהב אותו אהבה עזה; ויוכל העובד להגדיל אהבתו על ידי שימוש בW:אובייקט מעבר, כלומר: שיקנה לו בובה חמודה שכלפיה יפגין אהבתו, ויתכוון באותה האהבה לאהבת בוראו, וכגון: שבחבּקו אותה יכוון כאילו הוא מחבק את בוראו, כביכול, וכן כשינשקהּ יחשוב בליבו כאילו הוא מנשק את בוראו ממש, כביכול. ובהיות לו בובה מוחשית יקל עליו להפגין אהבה עזה יותר (אך בדמויות חיות - כאנשים ובע"ח - לא יוכל להשתמש כאובייקטי מעבר, משום שבקל יואהבם באמת כW:אובייקט עצמי ולא כאובייקט מעבר).

שכל מול רגש

לעולם השתדל שלא יהיו מעשיך "טכניים" (="מצוות אנשים מלומדה"), אלא מלאי רגש - כלומר: שייעשו מתוך אהבתך לאלוהים (כנ"ל) ושמח בכך שאתה זוכה לשמח את אהובך בקיימך בקשותיו ממך. ולעולם אל תעשה מצווה נטולת רגש לגמרי, משום שמצווה שכזו אינה שווה כלום וההיעדר טוב. ובפרט - שמצווה שכזו - כיון שאינה נעשית בשמחה - הרי שהיא מכבידה על העושה אותה, וממילא מפחיתה את הסיכוי שלו לשמוח בעבודת השם גם בפעמים הבאות. על כן ההיעדר טוב. כנ"ל. (וב"מאמר מוסגר" - אף על פי שבכל אופן אל לך לעשות מעשיך מפחד העונש, אך "בסוגריים" אומר לך שגם לא תיענש אם לא תעשה אותן כשהן נטולות רגש אם תעשה זאת מן הסיבות הנ"ל - ראשית, כי אתה עושה כהוגן וראוי לקבל שכר על פרישתך מהן, וכמאמר החכם: "כשם שקיבלתי שכר על הדרישה - כן (גם) אקבל שכר על הפרישה!", אך מלבד זאת גם כן - גם לוּ נאמר שטעית - הלוא "על כל פשעים תכסה אהבה" - כלומר: שכיון שאתה אוהב את השם - על כן יסלח לך אף לוּ טעית, ואין זה רצונו, אלא רצונו הוא שכן תעשה את אותן המצוות, ואפילו כשהן נטולות רגש...).

"בכל דרכיך דעהו"

הפסוק אומר: "בכל דרכיך דעהו (את השם), והוא (=השם) יישר אורחותיך (=דרכיך)" (משלי ג', ו'), כלומר: שבכל מעשה - אפילו אם לכאורה אינו מעשה מצווה - אף על פי כן ניתן לעבוד על ידו את השם. כיצד? כגון: השינה - אינה מצווה ואינה עבירה, אלא רשות, אך כשתיעשה לשם שמים (=בשביל השם, כלומר: על מנת שתיתן לך כוח לעובדו) - הרי שהיא מצווה. ונראה כי על פי הקבלה לפסוק זה יש אפילו קצת יותר עומק - שלא רק שאת הרשות ניתן להפוך למצווה (בלשון המקובלים: 'להעלות את "קליפת נוגה" אל הקדושה'), אלא שאף מצווה גדולה הייתה אילו היה ניתן להעלות אף את ה"אסור" בכבלי (=ב"אזיקי") הטומאה, גם כן יש מצווה להעלותו אל הקדושה, אם יהיה ניתן לעשות זאת. וכיצד אכן ניתן לעשות זאת? -על ידי אחיזה באחת מה"ג' (ספירות ה)ראשונות" (אני די בטוח שאחיזה בספירת החסד לבדה לא מספיקה, משום שהלוא הגבורה תחליש את כוחו של מי שירצה לעשות כן בהיאחזו בספירת החסד השווה לה (בערך - שהרי שתיהן נמצאות זו מול זו, וזאת על אף כי זו מימין לזו, שלכן ספירת החסד גדולה ממנה במקצת בוודאי, אך סוף סוף בכוחה של ספירת הגבורה לבטל חלק ממה שתאמר ספירת החסד).

שיחה עם השם

עובד השם מרבה גם כן "לשוחח" עם אלוהיו, כלומר: להיות לבדו ולפנות אל השם ולבקש ממנו את משאלותיו, חפציו ומאוויו, בתקווה שאכן יזכה שיחוננו השם וייתן לו אותם. זה מאוד נחמד שתמיד אתה יודע שיש לך ממי לבקש כל מה שרק תרצה...