משתמש:ארגון אמר אביי/ארגז חול/איך היו שומרים הכהנים בתוך בית המקדש
המשנה במסכת תמיד מתחילה: תבנית:התחלת משנה מנוקדת תבנית:המשנה בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.בְּבֵית אַבְטִינָס, בְּבֵית הַנִּיצוֹץ, וּבְבֵית הַמּוֹקֵד.בֵּית אַבְטִינָס וּבֵית הַנִּיצוֹץ הָיוּ עֲלִיּוֹת, וְהָרוֹבִים שׁוֹמְרִים שָׁם..
מקומות השמירה[עריכה]
מה סיבת שמירת הכהנים בבית המקדש?[עריכה]
- הרמב"ם סובר כי מדובר בגלל כבוד בית המקדש וכך כותב:"הרמב"ם מנמק את מצוות שמירת המקדש כאחד ממצוות עשה ושכבוד לבית המקדש שיוצבו בו שומרים בדומה לארמונות של מלכים. וזהו לשונו בספר המצוות מצווה כ"ב:"שצונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו"ומסיים הרמב"ם :"גדולה למקדש שיש עליו שומרים ואינו דומה פלטרין שיש עליו שומרים לפלטרין שאין עליו שומרים, וידוע כי פלטרין הוא שם ההיכל אמרו כי גדולת ההיכל ורוממותו הם השומרים המסודרים עליו" גם ספר החינוך מסכים כי סיבת השמירה היא כבוד:"גם החינוך מונה את מצוות שמירת המקדש כמצוות עשה, וזהו לשונו:"ושמירה זו היא כדי לכבדו ולרוממו ולפארו"
("החינוך מצווה שפח)
- המפרש בגמרא תמיד סובר למרות שהוא לא מציין שאת במפורש כי סיבת השמירה של התורה, היא מניעת גניבת כלי המקדש, ואם התורה לא הייתה משמיעה לנו כי יש צורך בשמירה, אז הממונה מטעם הר הבית לא היו מציב שמירה, מאחר וקופת בית המקדש היה עתיר מזומנים, ושיקול מניעת גניבה לא היווה שיקול אלא גזירת הכתוב וזהו לשונו: "ובגמ' נפקא לן מקרא דבית המקדש צריך שימור דאי לא נפקא לן מקרא הוה אמינא דלא צריכי שומרים דאין עניות במקום עשירות ואי גנבי כלי המקדש קנו אחרים"
- הגאון מוילנא הגר"א תולה את סיבת השמירה, על מנת שזרים שאסורים להתקרב למקדש לא יוכלו להיכנס ולכך הוצבו הכהנים בשמירה. וזהו לשונו:"
"האי שמירה מפורש בסדר קרח משום שלא יכנס זר לתוכו" ובפרשת קורח כבר נכתב על ניסיונם של קורח ועדתו להקריב קטורת זרה לפני אהל מועד, 250 אנשי קורח, מתו כמו שהתורה מספרת לנו בפרשת קןרח :" ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת" (במדבר טז) בפרק י"ז-כ"ז חוששים בני ישראל, שגם הם ימותו עקב הקדושה הגבוהה של אהל מועד: "ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו . כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות האם תמנו לגוע?
האם השמירה הייתה רק בלילה או גם ביום[עריכה]
- הרמב"ם קובע בצורה חדה וברורה כי מצוות השמירה של הכהנים והלויים הייתה רק בלילה בלבד. "ושמירה זו מצותה כל הלילה והשומרים הם הכהנים והלוים שנאמר ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות כלומר אתם תהיו שומרים לו והרי נאמר ושמרו את משמרת אהל מועד ונאמר והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקדש (הלכות בית הבחירה סימן ח הלכה ב) התוספות במסכת יומא התוספות דן בסוגיית מדוע לא היה מזוזות בלשכות בבית המקדש בהם היו שומרים בלילה, ומשמע מנוסח תוספות כי השמירה הייתה בלילה ולא ביום. וזהו לשונו:"הלא כמה לשכות שהיה בהן דירת עראי כגון לשכות שהיו שומרים בלילה ולא ביום שלא היה להם מזוזה"(תוספות בבלי יומא י: ד"ה רבנן סברי)
- המפרש במסכת תמיד המפרש קובע כי הכהנים והלווים ששמרו בבית המקדש, ביצעו את השמירה הן ביום והן בלילה בניגוד לדעת הרמב"ם שסובר שזה היה רק בלילה. ד"ה: היו עליות "ועשרים וארבעה שומרים בעשרים וארבעה מקומות נפקא לן בגמ' שצריך לבית המקדש שהיו שומרים יום ולילה" הרא"ש סובר כי השמירה גם בלילה וגם ביום הרא"ש לומד שלומדים מהפסוק ושמרו ומפסוק זה לומדים שחובת השמירה היא על מנת שלא מסיחים דעת מבית המקדש גם ביום וגם בלילה. וזהו לשונו:"אלא גזירת הכתוב הוא, דכתיב ושמרו. וגם כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה" גם הראב"ד מצורף לדעת המפרש שהשמירה גם בלילה וגם ביום גם הראב"ד מצטרף למפרש על הגמרא ואומר כי יש מקומות שיש חובת שמירה גם ביום וזהו לשונו:
ד"ה לצפונה ליום. "נראה דהאי ליום, היינו דאיכא יוםשלם כדכתיב בראשית א-ה ויהי ערב ויהיה בוקר יום אחד, אלו שתי רוחות צפונה ונגבה, היה צריכים לעשות שמירה בין ביום ובין בלילה, אבל בשאר מקומות לא היה צריך כ"כ שמירה, לפי' במזרח ובהנך מקומות אחריני לא היו צריכין לשמור אלא בלילה, אבל בצפון ונגבה היו צריכין לשמור בין ביום ובין בלילה. וטעם וסמך כתוב בפתרוני הר' שמואל החסיד ז"ל, מהאי קרא (ישעיה סב- ו ) על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה, א"נ מצינו למימר איפכא דבצפונה ונגבה היו שומרים ביום דווקא, דכתיב יום למעוטי לילה, אבל בשאר מקומות בין ביום ובין בלילה"
בני כמה גילאי השומרים הכהנים?[עריכה]
יש מחלוקת הראשונים האם פירוש המשנה והוובים שומרים שם, הם ילדים מתחת לגיל 13 או פרחי כהונה שזה כהנים מעל גיל 13 שהגיעו לגיל עבודה.
כמה שומרים הוצבו בכל עמדת שמירה עשרה כהנים או שומר אחד?[עריכה]
- הרמב"ם סובר כי היו עשרה שומרים בכל עמדת שמירה וכך כותב:"אך על פי לשון הרמב"ם: "מצות שמירתו שיהיו הכהנים שים מבפנים והלוים מבחוץ, וכ"ד עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד, בכ"ד מקום הכהנים בג' מקומות והלוים בכ"א מקום" (הלכות בית הבחירה, ח, ד)משמע, שבכל עמדה הייתה – 'עדה' שזה עשרה כהנים.
- השלטי גיבורים" (רבי יהושע בועז שהיה מראשוני האחרונים בתקופתו של רבי יוסף קארו) מציין כי בכל נקודת שמירה של הכהנים או הלויים היו 10 שומרים. ולא שומר אחד. וזהו לשונו:" ובכל משמר ומשמר עשרה שומרים על כן הכהנים שלושים, והלווים היו מאתיים ארבעים בכל לילה" שלטי גיבורים פרק י"ז
- המפרש סמכת תמיד סובר היה שומר אחד בכל נקודת שמירה וכך לשונו:"תמיד כה:"ועשרים וארבעה שומרים בעשרים וארבעה מקומות נפקא לן בגמ' שצריך לבית המקדש שהיו שומרים יום ולילה שלשה בכהנים ועשרים ואחד בלוים"
האם הכהנים השומרים לבשו בגדי כהונה בעת השמירה בתוך בית המקדש?[עריכה]
ישנה מחלוקת האחרונים בין המנחת חינוך לבין האבני נזר האם הכהנים השומרים לבשו בגדי כהונה בעת השמירה, המנחת חינוך סובר כי הם לא לבשו, והאבני נזר סובר כי לבשו מאחר ושמירת המקדש נחשבת לאחד מהעבודות שבמקדש ולכן היה צורך בלבישת בגדי כהונה