משתמשת:יוני2023/it's mine/שיעורים חיים, על חופש, זוגיות, התמכרות, געגועים ושאר יהלומים/על הורות

להיות הורים - לא מה שחשבתם

הורים רוצים הכי טוב לילדים. זה לא אומר שהם נתנו את הכי טוב או קבלנו אותו.

בכולנו יש ילד פצוע. הילד שפעם בא לעולם עם פוטנציאל השואף למימוש שבשלב מסוים גילה שמימוש היחודיות שלו לא היה בראש סדר עדיפות של המשפחה והאנשים שהיו אמורים להעצים ולהכווינו.

באופן כזה החל להיפצע [הו, משהו שאפשר להזהות עמו]. להורים היו ציפיות עוד טרם נולד שימלא בין אם התאים לתפקיד או לא: מציל המשפחה, עושה שלום, ממש החלומות הלא ממושמים של ההורים, המורד, הכבשה השחורה, הבדרן, המפונק ועוד (117). בשלב מסוים הילד הזה מבין שהוריו הם ילדים פצועים שלא למדו להיות הורה מושלם.

ההורה המושלם

אין הורה מושלם וזו אולי המהות שלנו על האדמה לייחל ולעבור דרך הפציעה (וואו, סליחה אבל לא! התפקיד שלנו להנות מהעולם הזה ויש הורים מושלמים) ותהליך ההגלדה שאנו מגלים אוצרות שלא צפינו ולומדים להיות הורים מושלמים לעצמנו. כי אנחנו יודעים לזהות את הצרכים ומאפינים יחודים לנו.

כשיש הורה מושלם ואו אנו הורם מושלם לבן זוג אין לה סיבה ללמוד שיש לנו את עצמנו. כך עברנו את חינו בלעדנו וכשהורה מגיע לקבר זה אסון שנלקח מאתנו. אנו מנסים להיות הורים מושלמים שלא יכאב לילד. השאלה האם זה משרת אותו?

תיקון כשלא מקולקל

ילד פצוע ממתין לריפוי ההורה הפצוע שלו: חברים, מורים, בני זוג, אוכל, אלכוהול, סמים. יום אחד יש לו ילדים (118) והוא נבחן בין 2 סוגי הורות: שכפול הפצע או הורות של "ריפוי" הפצע (ריפוי במרכאות כי לרב התיקון נעשה ע"י מי שאינו חולה).

הורות שפכול פצע - מתבצעת על ידי ההורה הלא מודע שהפנים מודל שהיה בעבר וגלגל הלאה. כמו הילד המוכה שהופך לאב מכה. ילד נטוש שהופך להורה נטוש. קשה לשפוט את מי שנעשה לו הדבר היחיד שידע.

ההורה המודע - מנסה לעשות תיקון ומסרב לעשות לילד שלו מה שעשו לו. הוא מקבל כל מה שלא נתנו לו הוריו. הורים אינם יודעים את השפעת הפיצוים על הילד שהעוולה לא נעשתה כלפיו והם לא מבינים שלא ניתן להפריד פיצוי מעוול. בשלב מסוים הם אומרים לילד כי לא מעריך את שיש לו ויש בסופו של דבר שכפול הפצע.

גליה

גליה, ילדה רגישה, אביה הכה אותה ולה כבת הציב גבולות צרים ונוקשים ללא תנועה. כל בקשה נענתה בלא וכל בקשתה נענתה בלא.

אימה היתה פסיבית ולא הפרה את פי האב ולא מנעה מכות . גליה חלמה על התיקון שתעשה וחלמה על ילדים אחרי הגיוס. היא תאמר להם כן ולא תהיה פסיבית מול אביהם (119). למרות שענמדה בהבטחה היא התקשתה לראות את בנה הבכור שהתלונן על קיפוח.

היה לה קשה לראות את הפצע שנוצר כשמגיע מפיצוי ואי היכולת להעריך את מה שניתן כשהכול ניתן. כשהבן השני התמכר לסמים הגיעה גליה ליעוץ וגילתה שהילדה הפצועה בה ניהלה את כולם לנסות לרפא את פצעיה.

אהוד

אהוד, ילד מחונן, זנוח ונטוש רגשית. הדרמות של הוריו האפילו על צרכיו. הוא היה צמא לידע, ללמידה, לחקירה ואיש לא יכול לענות לשאולות שלו, לזהות צרכיו ולתת להם מענה. הוא תפקד כהורה לאם שנותרה לבד ושקעה בדיכאון. הוא נותר ילד קטן המייחל להורה שיראה אותו. כהורה ידע שכשיהיו לו ילדים הוא לעולם לא יזנח את צריכהם להבנה או לידע.

ילדו גם הוא מחונן. לאור פצעיו נתן לילדו נתינה אינסופית וקנה מתנות יקרות, בילה ימים שלמים עמו, קרא לו, דבר עמו ללא הרף, למד את בנו ולא נטש בנו (120). אהוד לא ראה את ההתמכרות לילדו. בהמשך הילד נכנס לדיכאון ויהה קשה למצוא מטפל שיבין את הפציעה.

העידן החדש

כשאנו מביאים ילד לעולם הם אינם כלי לתיקון הפצע שלנו גם אם יביאו הזדמנויות ריפוי ותיקון.

מחויבות ההורה היא לטפל בפצעיו ולעקוב אחר צרכיה של הבריה (איזה תיאור יפה) אותה הביא לעולם. זה מאתגר לא לפעול מתוך פצע. קשה שיש חוסר התאמה בין הורים. הורה מחויב אינו פועל מהצורך לרכוש את אהדה ואהבה של הילד האנושי.

בעידנו עלינו להתגבר מהצורך לפינוק יתר של הילד. בעבר הילדים שרתו את ההורים ועשו הכל לזכות באהתם. היום המודל התחלף והם מנסים לעשות הכל כדי לזכות באהדה של הילדים. ביחוד גרושים.

בעבר הילד פחד מההורה. היום ההורים פוחדים מהילדים והילדים מרגישים את זה (121). פינוק יתר הוא סוג של התעללות המותיר ילד תלותי ללא כישורים להישרדות בעולם לא מפנק, לראות מעט מעבר לצרכיהם האישים ולעזור לזולת שבטווח הרחוק הוא אבדון. לא מעט ילדים בארצנו ההורים עושים להם הכל. הם אינם מצוידים לעצמאות וגרים עם ההורים בשנות ה30 לחייהם.

איזון היא מילת המפתח. יש לעודד ולתת לו מילים טובות. הורה יתקשה לעשות זאת אם לא אוהב את עצמו. נזהה במקרים אלו הורה משכפל שעושה מה שעשו לו: נוזף ללא בקרה ולא מודע לכך שאת עצמו מעניש ומשליך על הילד. איזון הוא לא אפשרי כל עוד אנו לא מודעים לעצמנו ולילד הפנימי הנטוש.

קשר פלונטר

ישנה משוואה שחושפת את האמת מתחת לפני השטח בכל מערכת יחסים.

המשוואה יא :הסבל קושר, השמחה משחררת. משוואה זו מתרחשת אף בין שיר שאתם שומעים או ספר שאתם קוראים המשפיעים על הביו כימיה של הגוף והנפש. סרט שראיתם נהנתם והשתחררתם.הסבל קושר.

ישנם גרסות שונות למשוואה כמו הסבל קושר, האהבה משחררת (122).

המשוואה הזו מתרחשת בין הורה-ילד כל הזמן. הורה שדוחה ילד קושר אותו אליו ומיצר אובססיביות בילד לקל אישו וקבלה. הפחד של הילד לקבל דחיה קושר אותו. ילד יכול לבטא יותר אהבה כלפי הורה שלא מבטא אהבה כשההורה המבטא אהבה נוטע ביטחון חזק בילד כי הוא חש משוחרר אפילו מהצורך לבטא אותה. הורה שיוצר חוסר ביטחון לגבי הקשר בניהם קושר את הילד ע"י חוסר ביטחון. הורה שחי דרך הילד ומנסה לשכל את עצמו, דוחף את הילד לחיות חלומות שהיו לו כילד קושר אותו. הורה שסובל קושר את הילדה מפני שהילד לא חש אשם או אחראי לסבל של ההורה.

אם רוצים לקשור את הילד אלינו גורמים להם סבל. זה אתגר בו יש לבחור כל פעם מחדש לקשור אחרים או לשחרר את הצורך הפצוע.

ההורה הקושר קושר בסבל. הורה אוהב משחרר. הורה סובל אוהב ולמעשה מדגים כי אהבה לא רק מה שאנו חושבים ויש לשחרר כשאוהבים ולא להשליך עליו פצעים ולצפות שימלא את הצרכים.

אי נטישת הילד הפנימי היא אתגר כי הפצע הפנימי שלא מטופל יתבע את המחיר לא רק מאיתנו אלא גם מהילדים והסובבים (123)

רוצה להיות אמא (123)

נשים מגיעות לטיפול כי כמהות להיות אמהות וחוששות שיפסידו את "הרכבת". הן חשות את השעון המתקתק והחרדות שמא לא יכלו לממש את אמהות. חלקן מתלבטות אם עליהן להביא הכל לילד בכל מחיר. הן חשות כי החיים בגדו בהן והן כישלון. הן מאמינות שיתחילו לחיות וליהנות רק בתנאי שיהיו להן ילדים ומשפחה והמתח גורם להם להתכווץ.

בהפעמה הן מגלות שיש להן לתרגל אמהות לילדה הקטנה הנטושה ונשכחת, היתומה שבתוכה. בהפעמה עולה הילדה הפנימית הזנוחה בכל הדרה. לעיתים הילדה הנטושה בתהדמה שפונים אליה והחיות הפנימית מתחילה לפרוח. נשים מבינות כי למדו למשום בצמצום המונע חיות ועתה בנשימה הן מניקות ומזינות את התינוק שלהן והיא מגיבה שאט אט גדלה. הן משלימות תהליכים שנקטעו באיבם.

החוויה היא כמו לידה : עורן וגופן מקרין גמישות חדשה, צחוק ותנועה ספונטאנית של הגוף כמו רקדניות. הן נותנות ילד לילדה כמו אמא טובה ומאפשרים לילדה להוביל אל החיים ולתת לה ביטוי (124). הן בוחרות לקחת את האתגר להיות כאן ועכשיו אמא ולא להמתין ליום שאולי ו....צורה זו מושכת בן זוג וכיוונים חדשים.

כשהילדה הפנימית זנוחה הכמיהה בוערת. סיפור על תלמידה שכמהה לילדדה רביעית למרות שהיתה בשנות 44-45 והיריון היה סיכון. אחרי טיפול בעוצמת הרכות היא טפחה את התינוקת הפנימית שלה והתמלאה ולא רצתה עוד תינוקת חיצונית. לבסוף הגיע תינוק חיצוני בדרך אחרת והיא הפכה להיות סבתא לנכדה.

לסיכום

גם אם יש לנו ילדים הבה נקשיב לילד הפנימי כדי שנוכל להגיע לילדים ממקום נקי מצרכים: מקום של חופש ר השראה. לאלו שלא הורים כדי לטפח את הילד הפנימי במקום להשקיע בחלומות שאין להם כל קשר למציאות כשהם מתגשמים. קשה לגדל את הילד הפנימי חיצוני שזקוקים לזמנך. עוצמת הרכות נותנת כלים להקשיב ולהזין את הילד הפנימי.

כשאנו מאזינים לילד הפנימי הכל משתנה. הכל נע כשאטום אחד עושה תזוזה קלה. הילדים חשים בחוש המפותח שלהם שהצרכים האישיים שלה ההורים לא נטל על כפתיהם ושההורים מזהים טוב יותר את ילדיהם הם לא משליכים עליהם חסכים. ילדים מגיבים מהר לחסך הפנימי שמתמלא עם שימוש בכלים ומתגמל בשמחה, חיוניות ותזוזה מהדפוסים הישנים