משתמשת:יוני2023/it's mine/שיעורים חיים, על חופש, זוגיות, התמכרות, געגועים ושאר יהלומים/להפוך זבל לזהב

אלכימיה מהי[עריכה]

אלכימיה המסורתית בעת העתיקה עסקה בחקר חומרים והאמינה כי הם יכולים לעבור טרנסופרמציה ויכולים להשפיע על הגוף ובעלי כוחות. הם שאפו להפוך מתכות פשוטות לאצילות כמו זהב וכסף. השניה למצוא נוסחה לריפוי כולל ולחי נצח.

האלכימיה הובילה להתפתחות הכימיה, רוקחות ומדע. הם ספקו לתחומים אלו רשימה של חומרים ומיני רעלים וכן מתכות אותם הצליחו לזקק. האלכימיה היא סמל מסוגלות שלנו כבני אדם לבצע טרנספורמציה והתמרה של אנרגיה (48).

אלכימיה הופכת זבל לזהב. ממש כמו שזבל יכול להפוך לדשן עד שלבסוף הופכת לתבואה. עוצמת הרכות נותנת כלים בהפיכת זבל לזהב. הפקת אוצר ממה שקורה לנו וזה שפע. זהב אמיתי.

אדוני, ההזמנה שלך[עריכה]

מצבים ששברו בעבר אנשים, עתה עי הכלים של עוצמת הרכות מהתפכים לאוצרות להם, למשפחה ולחברה.

אנחנו לרב לא מודים על קושי שמגיע אלינו בחיים: תודה קושי.

אנו מתנגדים לקושי וחורה שהוא מגיע. נדמה לנו שבאנו לחיים כדי לעבור אותם חלק. כל מכשול מתסכל אותנו.

סוג של שאלות למה באנו לחיים - ללמוד, להתפתח ולהתחבר בערבות הדדית או שמא בנו להשתחרר מהכלא החומרי אל החופשי. אנו עקשנים, עצלים, אם לא היו אתגרים למצוא משאביפ וכוחות שלא ידענו שקיימים בנו (49) לא הינו טורחים לחפשם. (נשמעתצכה מדוכאת)

הנשמה לא תוותר על התפתחות והתעצמות. היא זוכר. מה צריכה. מה שמגיע אלינו לחיים מגיע בהזמנה מדויקת. הזמנה שהזמנו ושכחנו.

קטע שמבקש שנדמין שאנו במסעדה משוחחים. מגיעה מלצרית ושואלת מי הזמין הפרעת קשב, התקפי חרדה, וכו. מיד עונים: לא זכור לנו שהזמנו כאלו. שכחנו לעשות את מה שצריך כדי לפגוש את העוצמות שלנו. הנשמה לא שוכחת את המחויבות שלנו אליה. בעיה היא הזדמנות שהנשמה ושלחים (הכוונה מחבלים) מביאים כדי שנתעורר ונגדל, איך אנו נלחמים במה שהזמנו, רוצה את שיש לאחרים ומתנגד.

לא רוצה![עריכה]

התנגדות לבעיה מכלה אנרגיה.ניתן לטעון כי הבעיה היא התנגדות לבעיות וכך איננו פנויים לעשות בהם שימוש. כשאין אנו משתמשים בהזדמנות (איזה בדיחה-ממש הזדמנות להבין שאפשר לצאת בהצהרה שכבר עדיף להיות לסבית ולהצטרף לאגודת מחסלי הגברים כי יש פרופ שלא יודעים לקיים מילה...ועכשיו אני עושה להם את העבודה הקשה) אז אנו מזמינים מנות קשות יותר שיעירו אותנו (ה' איזה צורה מעוותת לעולם יפה שברא הבורא. כל החשיבה הזו כה מעוותת של ענישה וסבל). אנו לא זוכרים אנו בורחים מכל מה שכואב, מתעלמים ומפחדים להתעמת מולו ולא שמים לב שאנו משלשלים לתא הדואר הזמנה לדבר הבא שיצליח להעיר אותנו (קושרת בין המנעות מכאב לאי התעמתות שלא בהכרח נכון. אפשר לא לעבור בשדה קוצים ועדין לטפל ולסלול שביל בשדה כזה...)

לפעמים במקום להתמודד אנו מפתחים התמכרות כדי לברוח: לקנות, לגלוש שעות באינטרנט, אכילת יתר (50) וכו. ככל שאנו מתנגדים כך ההזמנות גדלות והנשמה מביאה לנו כל מה שנדרש.

אנו מתלוננים להזמנה שאנו מקבלים: גירושים, מחלה - טעיתם בהזמנה. לא הזמנתי את המנה (אחלה גישה). דורש להחזיר אותה.האוכל מתקרר עד שלבסוף אתה אוכל אותו עם ההתנגדויות כי אין ברירה ומה שמזמינים חייבים לאכול וזה כבר מסוכן לבריאות ואם הזמנת תאכל מרצון (לא ברור הקשר בין אוכל להזמנה של מחלה...והזמנה שניתן להחזיר). לאכול מה שבא עד שמבינים כי זו מתנה.

פיצוחים[עריכה]

במקום להתנגד ולהילחם במה שמגיע אלינו עדיף לתפוס אתגר שהחיים מביאים לנו ולפצח אותנו. כך כל קושי ואתגר הופל לעוצמה. זה האושר להפסיק לברוח ולהתנגד למה שמגיע ולהשתמש בכך.

כשמחליפים שאלות קורבניות כמו למה זה קרה לי, למה נוהגים ככה, מה ניתן ללמוד על זה עלי, מה ניתן ללמוד - ניתן למצוא את המקום להיות תאוותנים ולהפיק זהב מהחיים.ואז יש אוצרות אינסופים.

כשמפסיקים להוציא כוחות 'למה ככה?' אז פנוים לעסוק בכל כדור שהחיים נותנים לך ואף נהנים לתפוס כל כדור שהחיים מביאים. בכל כדור יש הפתעה ומתנה שלעיתים הכלי לפיצוח הכדור הבא שיגיע ויגדיל את אוסף הכלים והמתנות שלך. כשמתנגדים לכדורים (הוי הוי הוי נו נו נו) מגיעה מתקפת כדורים - כל שהזמנת כדי שלא יותר לך עד שתתעורר (51).

הקושי נוצר בדיוק לכל אדם ומגיע כדי להציל עצמנו מעצמנו ולהוציא אותנו לחופשי. ניתן גם לא להשתמש בקושי.

כשרואים דברים דרך הנשמה מסינים שהכל לטובתך. מזוויתה הכל נראה אחרת ומתישר. מה שנחשב נורא (אסון...) הנשמה רואה כהזדמנות, נס ומתנה. השכל נלחם מפני שמאמין כי יודע טוב יותר מהמציאות מה צריך. כשעוצרים להביט דרך המשקפת של הנשמה הלב מתרחב בהודיה ואנו עוסקים במלאכת הפקת זהב מהזבל.

סליחה היא גורם חשוב לריפוי ובלעדיה קשה להמשיך הלאה (תן לי לסלוח לגברים שגזלו ממני את החלומות ועתה קוראת ספרים של מדוכאים). האגו מעדיף למות מלסלוח ולכן אדם סוחב את פצעיו עד המוות (תודה) כי לאגו נדמה שאם הוא סולח הוא חוסך כאב לאחרים (לא הוא פשוט דורש מאותם אנשים לחזור בם אחרת איך תראה מחלקה לעו"ס?). אגו מעדיף נקמה ואינו רואה כמה אנו סובלים (ממש לא נכון לי. נטו לא נותנים לי להמשיך למוסד אחר).

בעוצמת הרכות הדגש אינו על הסליחה ומחילה אלא על ההודיה. סליחה מותירה שאריות מכאיבות של קורבנות. כשאדם מסוגל להודות על שעבר זה לייצר זהב למענו ולמען הסביבה (יש לה עיוות בחשיבה קשה לי להצביע עליה). להודות הוא להבין שאין דבר נגדנו (האמנם מינוס ומינוס אינם אחד נגד השני? יאנג וינג שבעצמה לדעתי כתבה. יש לה כתיבה דואלית בהמון רבדים). הכל למעננו ואין זה אומר שאנו מבינים בהכרח מה אטתו קושי עשה לנו: כיצד חזק ובנה אותנו. אין צורך לחכות להבנה זו. ההודיה מרפא עם הביוכימיה שמתלווה אליה ומעלה אותנו מדרגה. ההודיה מאפשרת לנו לראות בעיני הנשמה את הניסים והאהבה האינסופית. (עכשיו מבינה עוד יותר כמה גברים דפוקים אך בעיקר נשים. כאילו משהו מתפלא למה האישה הזו התאבדה וכל התלמידות שלה לא קלטו???)

האהבה נמצאת בפרטים הקטנים[עריכה]

אנו הרבה פעמים מצפים מאחרים או מאמינים שאם היו נוהגים שונה: פחות בזבזן, בלגיניסט, וכו אז הכל היה טוב יותר.

כל שמגיע בחיים מגיע בהזמנה מדויקת. קבלנו את ההורים שהינו צריכים. קבלתם את הגוף שאתם צריכים, מצב הרוח (סוף סוף משהו חיובי), העצבים וכו.

הזמנו כל מה שקורה לנו (שקר - האם אנשים זמנו את המוות של הילדים שלהם? שגיאות קורות). מה שחשוב זה מה שאתם עושים עם זה. האם אתם מפקים זהב או חלילה טפו טפו מבזבזים את הכיחות טפו טפו על התנגדות ומנצלים את האנרגיות השליליות והנהדרות שלכן כדי להסביר את העיוות שלו.

עוצמה אדירה לתהות האם הנשמה משתמשת במה שהביאה לי ואיני זוכרת.

לתהות מה הוא האוצר שאין אנו רואים במקום לחנך את העולם ואיך הוא צריך להיות אחר - מה רע בכך? אים כמו דור של חניכים שישרשו את ערכיך. זו מתנה נהדרת - לפני שאנו מאושרים.

כשאינך מביט על החיים כקורבן שמבכה מדוע זה קרה לו אלא כלוחם אמיתי אתה מבין שמה שקורה בחיים יש רמז לפענח ולהפיק עוצמות (איני בטוחה שקורבנות היא דבר רע יחד עם זאת אני יחד איתה על לוחמות). כשאני מקבלים את החיים כאתגר חיובי הם בעלי מערכת חיסון חזקב ומתגברים מהר (53) על מחלות וכישלונות. עבור הלוחם כשלון ומפח נפש הם זבל שצריך אלכימאי כדי להפוך לזהב. אין רע. אין טוב. כי הרע מגויס לטוב (וואו מדהים...לא נותר מה לומר...לא יודעת אם לבכות או לחייך...או להיות עגמומה).

זו תרופת הפלא: להשתמש בכל דברמלבניה ולשינוי. לא רק עברנו אלא לכולנו. כי העושה זאת מביא אור לכול.

האלכימיה הגבוהה היא התמרה של החיים ורואה בכולנו מחוברים, ערבים, וכל שינוי של יחיד משפיע ומאיר על האחר.

חווים[עריכה]

הבה נראה כמה אוצרות וזהב ניתן להפיק מהחיים שלנו כפי שהם, עבורנו ועבור אחרים עי תרגיל:

שבו. עצמו עינים. שחררו לסת. נשמו עמוק. העלו בעיות כמו חוקר בעיות במחשב. מה מאתגר אותנו? מי עומד מולנו?

עתה אנו משתמשים במחשב המשוכלל ביותר בעולם (!!!). נשמו. מה הבעיה מראה לנו על עצמנו ששום דבר אחר לא היה מצליח רק זה?

הקצינו את הבעיה ונשמו. צבעו בצבעים חזקים. הגבירו את הווליום שלה. היכן זה לוחץ. נשמו (54).

מבקשים מהנשימה להראות לה איפה המתנה? מה אנו מקבלים אילו לא הינו מגיעים לעולם? נשמו ובטחו. התפעלו ממה שעולה.

הניעו את הגוף תוך כדי נשימה. נענעו את הגוף עם הילד הפנימי. האם מיצנו את אוצרות החיים? נצלו את המתנות מהבעיות שלנו? נושמים לנשימה שתגלה לנו מה באמת אפשר להתקדם בטוב, להפסיק לברוח כי זה מתיש ולא מעלים את הבעיה.

נשמו. בכל נשימה יש שינוי. אנו רואים. הכל מגיע בשבילנו. בכל נשימה מבריאים. בוטחים במה שעולה.

קחו מפתח, פירור זהב, חוט שהנשמה גילתה לכם.

משתפים[עריכה]

שואלת מי רוצה להפוך זבל לזהב: אחד המשתתפים מספר כי הברכים שלו כואבת. היא שואלת היכן זה הכי מציק ומה מונע ממנו.ה לבצע. מאז הילדות יש כאבים. אמנם שחקה אך תמיד היה כואב. אחותה סייעה כשנפלה. זה מונע ממנה ללמוד סלסלה שזה בנאה עבורה. היא היתה רוצה לומר לרגלים שהן עוצרות, מונעות ממנה לרוץ, ללכת וכו. מקשות, מכאיבות וכו. כשנשאלת מה מעלה היא מסבירה כרב ויש דמעות. דר בראונינג מבקשת ממנה לתת לזה לעלות ושואלת למי אומרת את כל שאמרה. היא אומרת לעצמה. ואם הית קטנה למי אמרת? לאמא שלא היתה כשהיא נפלה. דר בראונינג מסבירה לה שהכאב הוא לא הרגלים אלא זה ביטוי לבעיה אחרת. שואלת מה היתה אומרת לאמא - כשהיתי צריכה אותך כשנפלתי איש לא שמע אותי. האם החוויה מוכרת לך? (56) כל הזמן. מספרת כי הרגישה שאמא שלה לא הייתה שם עבורה ולא הביעה תמיכה. דר מסבירה כי הרגלים הם תמיכה ובהם מפנימים את חוסר התמיכה. בקשי מהילדה הקטנה שתתמוך בך ותאהב אותך ותהיה שם בשבילך. עתה שמעת ילדה שמבקשת מאמא שלה את התמיכה שהיא זקוקה לה. מה את יכולה להגיד לה? ג' לא מבינה על איזה תמיכה היא מדברת שכן מעולם לא קבלה כזו , לא שמעו ולא ראו אותה. איך תתמוך אם אין לה כלי? הן מתחלפות כשדר מבקשת ממנה לענות לילדה ששמעה את שענתה לה כרגע. ג' עונה בכעס על הדברים שנאמרו לה ואומרת ל"אמא" שהיא עושה מה שעשו לה. דר בראונינג אומרת לה שהכעס קיים בה, פועט ברגלים וכשאסור לכעוס הכל מוחזק ברגלים. ואם נרקוד מי יודע מה יצא משם. יהיה המטפלת הכי טובה של עצמך. את עשרות שנים עם כעס ברגלים כי אמא לא היתה שם עבורך. ג רוצה לחבק את אמא ולשחרר את הכעס. דר בראונינג מעודדת ואומרת איזה אמא טובה ומבקשת להתחלף (57).רוצה לרוץ ולחבק את אמא שלה. (רצה ומחבקת את י והשנים בוכות וצוחקות). דר מציעה לה לרקוד סלסלה. ג מסבירה שאינה יודעת ומספרת כי היתה לה תקרית במהלך השבוע ולכן אחרה לעבודה כשלה יש את המפתח. הבוסית נחמדה כשמאחרת ועדין באותו יום לא יכלה להסתכל עליה ולכן נכנסה לדיכאון. היא לא ידעה איך להתמודד עם זה שהבוסית גורמת לה להרגיש לא בסדר (58). מסבירה כי מכשילה את עצמה ואינה מגיעה בזמן. דר בראונינג תחילה מעלה על פרפקיוניזם כלומר הגעה בזמן תמיד ולאחר מכן מעלה כי זה רצונה להיות מיוחדיטיס ולא משעממתת (59-60). אותו רעיוןן מטומטם. הפחד מדמין. (61).יש פחד שהעולם יאמר לא. היא טוענת כי נשארת בבית עם המלחמות וכל אחד משחק בגרסה שלו ולא לוקח אחריות (62). מתי אנחנו פורצים? כשנמאס לנו. פחד מנהל אותנו כשאנחנו לא בוחרים בחיים שלנו. הדפוסים מחזירים אותנו אליהם.

כלים להפיכת זבל לזהב, קושי לעוצמה, תקיעות לחופש[עריכה]

עוצמת הרכות נותנת כלים שמאפשרים לנו לחזור הביתה, לחיים ולשחרר את הסבל כשאנו הולכים לאיבוד בזמן לא קיים - בעבר או בעתיד מדוין. כל קושי הופך לדשן. המחויבות יסיע למח לשלוף את הכלי הנכון בזמן הנכון גם אם שכחנו. כלים:

הפעמה - שחרור מתקיעות, הקשב עצמית...
נשימה רציפה ועמוקה
קול לביטוי חלקים שונים
הקצנה בגוף, בתנוחה, בשרירם, בקול של הדמות. אנו מתנגדים למה שמפריע לנו.
איך - במקום לשאול למה על קושי האיך מאפשר לנולהתמקד בחוויה (64).
התמקדות - למידה מתוך חוויה במקום ללכת לאיבוד במחשבות וחיבור חזרה לנשמה בעוצמה
הורה טוב - קול חכם, חיבוק והכלת כל חלק בנו.
אופס - פיתוח נתיבים עצבים במח לריפוי ושינוי.
זה רק חלק - זיהוי הקול, המחשבה או זיהוי מה שאנו סובלים ממנו ומזדהים ללא מודעות מאפשר זיהוי חלקים נוספים ויציאה מהתקיעות ומהזדהת שמיצרת סבל.
זה "הוא" - סבל נובע מהזדהות עם האגו כשתסכול עולה כי לא רואים אותנו, מערכים או שאין אנו מושלמים כפי שרצינו. האגו גורם לסבל כי זקוק כל הזמן למילוי, להערכה, להכרה ועוד. עצירה בלב הסבל וזיהוי שזה רק הוא ולא אנו מונע היבלעות בסבל האינסופי שמייצר. כלי זה מסיע לזהות במקום לזהדהות עם האגו (65).בעוצמת הרכות יש מלחמה עם האגו. כל דבר הוא חלק מהשלמות לאחר הזיהוי אנו מחקים את האגו כמו שהורה טוב מכיל את הילד. עם החיבוק והכללה משתנה החוויה ובמקום אויב האגו עכשיו רגוע כיללד עם שייכות שמשרת את השלמות הגדולה
שיח חלקים - כלי בו ניתן להשתמש לא רק בטיפול אלאגם עם עצמנו. כל כסא מיצג חלק בתוכנו ויש מעבר בין הכסאות. 3 חלקים מפשטים את התהליך ומיצר שינוי: שני הפכים - כל אחד וקולו ודברו. (לא ממש ברור).
רוצה ויש לי, לא רוצה ואין לי - כלי להפיכת קורבנות לעוצמה כנגד דפוסים ישנים. חסכים וקשים נחוים כמשהו שאנו לא רוצים. לחילופין אנו רוצים מה שאין לנו. בתרגיל זה אנו הופכים הצהרות. עדיף בכתב.
- רוצים מה שיש לנו - רושמים שאנו רוצים כל מה שמציק לנו (מינוס בבנק, בדידות ועוד)
- לא רוצים מה שאין לנו - מה שאין לנו כמו בן זוג, עצמאות ועוד.

הדפוס מתנגד לחשיבה זו עם זאת צחוק ושחרור ילוו את התרגיל ואיתם תפישה חדשה של מציאות ואפשרויות

הצהרות - הצהרות חיוביות באופנים ובשימושים שונים. לדוגמה בתרגיל "#לבחור בחיים"
מהגדול לקטן - קבוצת כלים. בין הכלים גם כלי היפוך הסדר הרגיל מזה שהאגו רגיל. רשימת כלים אך אין עליהם פירוט בספר וגם לא ממש באינטרנט כמו "ערבות הדדית", "מהתלמיד לאנוש". אפשר רק לנחש את הכוונה (66).
מה שרוצה לקבל תן - הרצון של ה"אני" לא שבע ורוצה למלא את ה"אין". במקום להמתין לחוץ ולהישאר ריקים אנו יוזמים או נותנים לאחרים את שאנו רוצים לקבל. באופן פלא אנו מתמלאים.
שינוי נאמנות - אנו מחליפים את הנאמנות שלנו לדורות סבל עבור נאמנות לחיים.
שפה אותנטית - הפסקת תקשורת של "מגדל בבל" הגורמת לחיכוכים, אי הבנות, מלחמות לתקשורת נקיה שלא ניתן לחלוק או לריב עליה. אחד הכלים לשפה אותנטית הוא כלי של "מה ברור, מה נדמה, מה אני מרגיש".
לבחור בחיים - שוב חזרה על הכלי "מה ברור, מה נדמה, מה אני מרגיש" עם תוספת "איך עושה לעצמי מה שנדמה שעושים לי", "האם זה משרת אותי?", איך אפשר אחרת יחד עם הצהרת חיובית, ישום יומי, מה מרגיש עכשיו.
איזה מזל ש.../כמה טוב/כמה חשוב... - הפיכה של המחשבה הקורבנית והרצון שיהיה אחרת כי יש לנו הנחה שהידע המדומה הוא נכון. תרגיל קשה למי שיש לו דפוס לסבל. אנו מברכים מה שאנו מתלוננים עליו ולהסביר מדוע זה מזל. אל לנו להמתין שיהיה לנו חשק להשתמש בכלים או שנאמיןן להם אלא להשתמש בהם.
בדיוק מה שרציתי - הפיכה של המחשבה הקורבנית עם הניגון "בדיוק מה שרציתי". אנו נוהגים לשמור על דפוסי הסבל כשאנו מנגנים שאנו רצינו שיהיה אחרת. בתרגיל זה אנו מבטלים את הדפוס הזה ומשתפים אותו בהיבט חיובי חדש: אמירה שאנו רצינו בדיוק מה שקורה מזכירה לנו שאיננו יודעים יותר מהמציאות מה נכון
אה, ככה זה צריך להיות! - היהרות של האגו אומר לנו אנו יודעים איך צריך העולם, האחרים, אנחנו והמציאות להיות. הכלי הזה מרפא סבל שנלווה ליהירות ובמקום הופך להתפעלות בגילוי שככה דברים היו צריכים להיות. אמירה זו משחרת את התום של הילד שמגלה את החיים במקום לחנך אותם איך עליהם להיות.
איפה זה אצלי - כלי ליציאה מקורבנות לעוצמה (ר' בהרחבה "#בפנים כמו בחוץ" פרק 6)
הלוואת תכונות - היכן שקשה לנו ניתן ללוות דמות מוכרת שמצליח לה וכך להרחיב את מנעד החוויה והיכולות של נתיבים עצבים
מה הכי גרוע שיקרה אז, ואז, ואז - כלי לפירוק פחדים (ר' #מבקרים אצלו במקום לברוח פרק 4)
חופשי מידע, מעבר, מעתיד, מעצמי, מרצון... - כלי לשחרר ברגע סיפורים כלואים בנו ליציאה אל החופשי. מזכיר שכל ידע הוא ידע חלקי כפי שמוחנו מסוגל לתפוש ולהכיל ולכן הוא לא ידע. הידע החלקי מתדלק את הסבל עם סיפורי עבר ועתיד על מי שאנחנו יחד עם הרצון שיהיה אחרת.
להיות עם מה שיש - אמנות ההתאחדות עם ההווייה במקום הסבל שבפיצול (68).
הלהבה - גיוס התלהבות ללא תנאים ע"י קול, תנועה, הצהרה, הקצנה שמייצרים אנרגיה ודלק להתהלבות גם אם יש משימה לא מלהיבה לפנינו. אנו נוטים לתת למחשבה שלילית לשלוט בנו מאחר ועברה מדור לדור. תרגיל התלהבות ללא תנאי משנה את הביוכימיה בתאים שלנו ושרשרת של השפעות נכנסת לפעולה.
פשוט לעשות - לא מחכים פשוט עושים למען אחרים ולמען ההתפתחות שלנו.
משימה יומית - מחויבות לבצע משימה יומית מתוךך בחירה כדי לבנות נתיב עצבי חדש להתפתחות. יש להגדירה הגדרה ברורה של פעולה, לבצע דיווח יומי מול קבוצת חברים שתומכים ועדים לשינוי,הגדרת מענק יומי במקרה של אי ביצוע המשימה כדי לגדול באחריות ולקבל תמריץ, הגדרה של טווחי זמן, ועוד.התחיבות לפעולה מיצר שינוי שאינו יכול להתקים מצון תיאורטי
זה זה! - כלי שמחזיר אותנו להתפלא מהקיים ולחיות בכאן ועכשיו תוך הבנה כי אין אנו מנהלים את העולם. המח ממיין מה זה "זה" ומה זה "זה", ומה יהיה "זה" לו יהיה רק...
צחוק ללא תנאי - מתיחת הפה לכאילו חיוך משחרר אנדורפין מרפא ומשכך כאבין. צוחק לעצמו מאפשר שחררו מתח (70)