לדלג לתוכן

משתמשת:יוני2023/it's mine/שיעורים חיים, על חופש, זוגיות, התמכרות, געגועים ושאר יהלומים/געגוע?

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

הגעגוע חזק, שורף, בתוכנו, שאנו מחביאים במטלות היומיומיות מתחת לריצות והסחות דעת. הוא מסרב למות. בוכה בשקט, מייח, מחכה כילד נאמן להורה.

אין למה להתגעגע כשהכול קורה.

געגוע סימן שאין אנו חיים ולא רואים מה סביבנו וחיים בהוויה (פסקה די עמומה): לא בהתפרקות או בהתמרמרות על העבר ולא פחד מהעתיד. אלו זמנים שלא קימים באמת (האמנם). החיים הם עכשיו.

אנו נמשכים לשקוע בתוכנו כמו אדם שלוחץ על שן כואבת. יש משהו מנחם בגעגוע כאילו משהו אומר יש משהו אחר במקום אחר שראוי להשתוקק אליו ומה שכאן לא ראוי (140). זה מנגנון שמשמר נתק מהחיים וממיצוי העוצמות שלנו ואומר שזה לא כמו שאתה...אר כשאני אשתנה...רק כשהכול יהיה אחר (אני לא אוהבת את עוצמת הרכות מבוססת על משהו מאוד ילדותי של אין חשיבה לעתיד. ברור שחיים בהווה וזה נכון עד יש גם גבול ופה אין את הגבול הזה).

אלו מסמלים לנו שהראש השתלט על החיים והגוף והנשמה. תגלו במקום כזה שהנשימה מזערית והקיבולת המלאה רדודה ומינמלית כך שהמוות גבר על החיים, העבר והעתיד, והחיים כבוים ורודפי חרדות. דבר אינו נכנסף יוצא, זורם, משתנה, מתחדש כפי שהחיים יעשו אם נפריע להם.

תעתוע[עריכה]

געגוע הוא תעתוע (שמע ישראל לא) כי מצביע שאין אנו חיים ושכחנו שעכשיו הוא מושלם ובדיוק לנו, נס משמים. כל רגע הוא יציר של הבריאה שצריכה שיתקים ויוביל לרגע הזה גם אם השכל הקטן שלנו חושב שהוא יודע מה זה ומה אינו זה.

אנו לא צריכים געגוע אמיתי כשאנו חיים (חוסר רגישות). לא זקוקים לחלום על מי שיאהב אותנו ללא תנאי כשההורה הפנימי חובק ומגבה ומתפעל את הילד הפנימי שאינו גווע ברעב להכרה ולתשומת לב. אנו מלאים כבאר שמשקה אחרים, צינור (נצרות) שמעביר את כל הטוב ולו רק בעצם נוכחות והויתו.

אחרי הגעגוע אין אנו שבוים לרצון האינסופי של האגו או לבור ללא תחתית. אין אנו נסחפים אחר כל מחשבה שעולה ולא מאמינים לפטפט של המחשבות וכשאין להן למה להידבק הן נעלמות. כמו גלים הבאים והולכים ועננים משייטים בשמים.

אחרי געגוע אין אנו מפחדים מעתיד דימיוני ומאף רגש עולה כי הוא בא והולך (141) ומפעיל כוח נגד כי אנו יודעים שיש שפע אינסופי מאין שמגיע.

לאחר הגעגוע אנו בחופש אמיתי להיות כל מה שיש.

אם הגעגוע צובט, יהבהב לו הפחד להרגיש, והדימיון שמדמין את עתיד המפעיל את הגוף להפריש הורמוני מתח וחרדה יש לנו מה לעשות עם אלו - נשלוף כלי מארגז הכלים של עוצמת הרכות שמלא בטוב ומתאים את המפתח לחור המסוים וחוזר לו השחוק. אנו חופשים מהצורך לנהל את העולם לשווא וחוזר הצחוק על כך שאנו מאמינים שאנו יודעים איך צריך להיות אחרת. מגלים איך הכל לטובתנו.

אנו נושמים במלוא הקיבולת ורואים נס בכל. דבר אינו מובן מאליו גם לא הנשימה עצמה. העולם הוא נס ואנו יושבים בכסא שהוא נס וטס סביב השמש בעוצמה ביקום והאינסופי בחוץ ובפנים, בין בתוך התאים והאטומים, חללים פנוים. הכל פלא. הפלא ממתין בסבלנות ובנאמנות שנחזור אליו. הוא לא עוצר לרגע להאיר. מכלכל אותנו וימשיך בכך.