משתמשת:יוני2023/it's mine/שיעורים חיים, על חופש, זוגיות, התמכרות, געגועים ושאר יהלומים/בטיפול

הקשיבו הקשיבו

יש למצוא מונחים חדשים לטיפול/מטפל/מטופל. בעוצמת הרכות אלו יכולים להיות טיול, מסע, גילוי, איחוי, חיבור, שחרור, מדיטציה, ועוד.

הכל מלמד על דפוסי אדם - נרשם ומבטל, מאחר, כל אטום משקף על השלם.

מטופל זקוק להקשבה ללא התערבות, לכוון ולשלוט. מטפל חומל תורם לריפוי. חמלה והכלה הן אכויות נדירות (187). כיום רופא עשוי לשקוע במחשב ובאגו מלראות ולהקשיב לאחר.

המטפל צריך לראות איך מגיע מטופל, נכנס, יושב, וכו. התקשורת על הכסא קודמת לטיפול בחדר המיטות. בקלות אפשר ללכת לאיבוד אחרי סיפורים מה עשו לו. כשמתקשרת עם מטופל זה כמו ארגז מלא חפצים שעליה למיין. כל מיני חפצים מתעופפים עד שמתגלים אוצרות בארגז.

מבקשים תמונות של התינוק : למי נולד, מה חכה לו, מי השפיע עליו.

חשוב שהמטפל יחוש את הילד. עצם ההרגשה הזאת את האחר מזיזה משהו עוצמתי שניתן להשתחרר (188).

יש לדעת מתי להזדהות (מעצימה) ומתי לא (מחלישה). גם בעת הפעמה. כשילד מרגיש כי רואים אותו הוא חש שהוא מסוגל לגדול בקצב.

התקשורת על הכסא היא עולם ומלואו - לשדר לאדם שאינו לבד הוא מבורך. המטפל מברך על תובנה חדשה ופעולה להבראה. על המטפל להיות מודע לצרכים שלו כדי שלא יפריעו לו. יש צורך למטפל להיראות חכם, אהוב ונזקק כדי להצדיק את התשלום שהוא מקבל, להוכיח להורים מה שהוא צריך להוכיח. אלו מעכבי ריפוי שמיצר כוח נגד. לרב ללא מודעות של שני הצדדים. המודעות לצרכים מסיעת לשחרר ולהעצים את הריפוי כי המטפל מסוגל לתת לאחר מה שבעצמו מסוגל לעשות. המטופל יאתגר את המטפל אם יבקש מעצמו משהו שהוא עצמו לא מסוגל לבצע.

לכן למידה שטיפול מרפא. לכל מטופל יגיע המטופלים להם הם זקוקים כדי להתרפא ולהתעצם. זה אפשרי עם מוכנות להביט בנו ובאומץ רב לראות ולשחרר ולגדול.

קפלים את הבצל

המטפל ישאל את המטופל מה הם התופעות הפיסיות מהם סובל ויבחן איך אלו מהדהדות את הבעיה הנפשית מהן סובל (ר פרק גופנפש בספרת עוצמת הרכות). יבקש תמונה נפשית כשמטופל מתלונן על בעיה פיסית.

המטפל מקלף את קליפות הבצל תוך כדי התקשרות כדי להבין היכן הבעיה (189). לפעמים המטופל חושב שהבעיה במקום א אך היא אינה שם. חשוב למצוא היכן הבעיה פיסית ונפשית. למשל כאב ברגל יכול להצביע על בעיה בגב התחתון.

המטפל שואל את המטופל מה הוא רוצה. הוא חוזר על כך כי לא מספיק לשאול פעם אחת והתשובה נהית עמוקה יותר. למשל מטופלת רוצה שבעלה ישתנה וזה מצביע על בעית שליטה כי אין אנו יכולים לשנות אחרים. ככל שמעמיקים מבינים כי זו הבעיה של המטופל עם עצמו והתשובה לשאלה הופכת להיות אני רוצה להקשיב לעצמי ולראות אותי. הרבה מטופלים מבינים שכל שהם רוצים זה לחיות. תרגול עצירת נשימה שלא במודע או בנשימה שטחית אינה מאפשרת חיים, שמחה וחיוניות.

טיפול בעוצמת הרכת מלווה בצחוק אדיר. אדם מבין כמה הוא עוצר את חיותו. אופסים OUT OF PATTERN - יצירת נתיבים חדשים במח שפותח על ידי טובי בטיפולים וסדנאות בחו"ל. כלומר יציאה (190) מדפוסים קבועים ותקועים. תלמידי עוצמת הרכות קוראים מסיבות חלקים חבוים, מסיבות אופסים, בהם אנשים יוצאים מדפוס קבוע וחווים אפרשות אחרת. גלגול מחדש בלי הצורך למות. אדם פאסיבי יתחפש לאקטבי. באופן כזה המטופלים מגלים שניתן למצוא פתרונות עליהם לא חשבו. לגדל דפוס חדש מרפא אותם ואת המשפחה והסובבים.

הכסא ומיטת הטיפולים

לומדים טכניקות:

• קשב פאסיבי בו שומעים ולא אומרים מה שיש לנו להגיד
• שיקוף - המטפל מהדהד למטופל את מה שאמר וביחד מבררים אם הובן
• קילוף פחדים
• דגש על החוויה (איך) במקום על סיבה (למה) שלא מזינה בהכרח. מתוך האיך מתגלה מדוע אדם עוסק בעבר במקום השאלה למה.
• התמקדות - לאחר שלמד מספיק על המטופל המטפל יפסיק לעבוד עם הראש, יחווה את הפדופסים ויטעם דפוסים חדשים. דומה הדבר לבגד חדש שאנו לובשים ובוחנים איך משנה את חיינו. התמקדות מאפשרת האצת הזמן. לא להמתין עד שנשתנה אלא לקפוץ קדימה ואחורה, לחזור לתקיעות ולהקצין אותה כדי להבין איך להשתמש בה. ואז ברגע לצאת ממנה לאפרות אחרת ולתרגל בחירה (191).

כשאנו עולים למיטה ליקטנו צדה והותרנו מאחור כל מה שלא חשוב ולקחנו את העיקר. למדנו לזהות תוכנות ששולטות, ניסיון אפשריות חדשות, עתה הזמן להירתם מחכמת הגוף.חשוב להעזר בחכמת הגוף. עבודה לא נכונה עם הגוף - לא כי יש נכון או לא נכון - אלא אם אנו עובדים באופן מכני ועסוקים במלל שמעסיק את הראש - לא יופק תועלת.

חשוב לנהל זמן טיפול ולוודא שמחולק כך שאפשר להפיק את מלוא התועלת מעבודת הכסא ומעבודת מיטת הטיפול.

בברכת המטופל בנקודות שאנו רוצים להעיר בגופנפש אנו מנחים לשחרר את אותן נקודות כדי לא לעסוק בחיפוש שכלתני לפתרונות אלא לאפשר למערכת ריפוי. חשוב שלא נהיה טכנאים. חשוב שהמגע יהיה בהלימה לתהליך שמתרחש. כשאדם נפתח לרגש ומבטא אותו או כשעולה זכרון אל המודע המטפל יהיה עסוק בטכניקה ויעבור מהפכמה להפעמה בזמן אחר במקום להתיחס לריפוי שהם יכולים לאפשר.

עיתוי הוא גורם חשוב.כשמבצעים הפעמת הצוואר חשוב להימנע מלשאול שאלות. קשה לשחרר את הצוואר והראש כמופעם. לחשוב ולדבר. פעולה שמפעילה את השרירים. הדגש יהה על הפעמות הצוואר והראש ותשומת לב לכל העולהף לנשימה ולקולות.

בטיפול ובהפעמה אנו ערים לנקודת הפרימה, פלונטר, קשר של אנרגיה סטטית שהתקבעה (192) או קפאה בתוך הגופנפש. כשמזהים נקודה זו ומפעימים אותה היא פורמת ומותירה דומינו שלם של חסימות כך שהכל קשור יחדיו ומחובר. זיהוי החלק כמו כתף מוגבה, נשימת בטן עמוקה עשוי ליצר פתח, צבע פנים משתנה, צחוק פתאומי של מטופל,, תחושה של תחושות חדשות, הזכרות בתמונה מהעברה.

פרימה יכולה להיות בכל אזור בגוף: קול צרוד, ילדותי, דיבור בשפתים פקואות, מסיכה בפנים, סירוב קל של הצוואר (ימין או שמאל). קשב פורש לפנינו שערים סמויים לתהליכים תת קרקעים שאינם זמינים באופן רגיל למטופל ואילו הם מתגלים ומגלים את הפוטנציאל הריפוי הטמון בהם. פריהמ מיצרת המסה של האנדרטה ולידה מחדש.

טכניקות בטיפול: תהליך, תשומת לב לפרטים, קשב לעבר, לילד הפנימי, לתפקוד הביו אנרגיה בהווה, שימוש בנשימה, בקול ובכלים של עוצמת הרכות. מטופל העסוק באגו לא יהיה זמין לנוכחות פשוטה ומלאה.

בטיפוך נשתמש בנמילים של המטופל ונקודות שליקטנו על הכסא. המילים של המטופל הם מטען פוטנציאלי לריפוי.נחזור לסגור מעגלים (193). כשמטופל או מטופלת טענו שהם רוצים ללמוד לבטא את עצמם או לשמוח ולגדול אז במקומות בטיפול נרצה להתחבר לרצון. נוכל לשאול מה הרגלים והבטן אומרות על שמחה וגדילה. בסוף הטיפול נשאל מה הם רואים עתה לגבי הבעיה שאותה העלו שלא יכלו לראות בהתחלה. התשובות מפתיעות.

בטיפול מתגלים למטופל חלקים פנימים שלא היו מודעים להם. הורה טוב אוסף את חלקי הילד ומתחברים יחד, מתאזנים ופועלים בהקשבה, קבלה והכלה שאנו מתרגלים כלפיהם בטיפול. מטופלים רוצים להפטר ולתקן חלקים במקום להקשיב ולאפשר להם להשתנות מטבעם. כל ניסיון לשנות, כל שיפוט של חלק כשלילי מעצים אותו כשלילי. ברגע שעולה חלק מציק אנושי לרצות להיפטר ממנו. כשעולה ביקורת עצמית האדם נעשה ילד קטן מול ההורה המבקר במקום להתרגש מחלק זה.

לא פעם נאסוף את החלקים כהורים טובים ואז החלק הפנימי ישתנה כי לא יאמין שיש הכלה והאהבה.

ילד שהמשפחה תשפוט אותו כרע לא יוכל להבריא או לתרום באופן אקטיבי למשפחה. כך המשפחה הפנימית שלנו. מטפלים עלולים ליפול למלכודת של שיפוט חלקים כרעים וכטובים או להאיץ בהם להשתנות, מה שמעצים את הבעיה לטווח הארוך ואף במידי. על המטפל לחזור ולבדוק את עצמו כל פעם מחדש להתרפא ולרפא.

חלק מתוח לא יגיב למנסים להרגיע אותו אלא רק כשינתן לו הזדמנות לביטוי. כדי לבטא חלקים אנו מקצינים תחושות כמו שחקן ומעודדים הקצנת החלק (194). מטופל מכווץ, פוחד אז נקצין את הפחד והכיווץ כך שהמטופל יבין איך הוא חי. מתוך ההקצנה החלק הסובל מקבל אפשרות לבטא את עצמו ומשתנה. כי אנרגית החיים בתנועה. כשמנסים להפטר מתחושה בלי לתת לה ביטוי הן נשארות נטועות במערכת.

המטפל לא נדרש להיות מושלם. אמנות גדולות התגלו כטעות. החיים הם טעויות. כל טעות מביאה להזדמנות ואפשרויות שלא היו מתגלות ללא כן. החכמה היא לא להיות מושלם אלא להעז לחקור ולהשתמש בכל טעות שתוביל למקום הרצוי. כשמטפלים יודעים תמיד מה נכון לעשות עלולים למנוע מהמטופל תפנית בריפוי כמו מעורבות פעילה שלהם בתהליך הריפוי - ללמוד לבקש את שהם רוצים.

לידה מחדש

שימוש בקול ובנשימה הוא מרגזי בטיפול. מסיע לתקשר עם גופנפש ולא בשפת השכל. ניתן להשתמש בקול ובנשימה כדי לפענח מה זועקת מועקב באזור מסוים.שינוי מגיע בעקבות קשב שאנו לומדים להעניק לגוף לראשונה חביינו.

המלל בטיפול פונה לריפוי ולא לשכל. הוא תופס קצה חוט שמערכת הריפוי של האדם מגלה ומעצים אותו בנשימה, בקול, בתנועה ובטכניקות תוך כדי טיפול. הדגש הוא להחזיר את האדם לעצמו ולגרום לו להיות תלוי במטפל גם אם הוא רוצה לעשות כן ולגלות עמו מקורות עוצמה (195). המטפל מהדהד את הדברים שעולים בטיפול בקולות רכים המעודדים שחרור של מה שישב במערכת ונתקע בה. קול המטפל חשוב כי הגופנפש מגיב למילים. עבודת הגוף ההוליסטית היא עולם ומרתקת את שני הצדדים כפי שהחיים מרתקים וכפי שגישה טכנית לא תוכל.

להיות עד לטפול בו הנשמה מובילה הוא כמו לידה. אדם שנולד אל עצמו אל עוצמתו וחיותו. הדימוי שעולה הוא של שמש שמפציעה במלוא עוצמתה מהעננים. חרדות, מתחים, סיפורים ופרשנויות על מה אין ואיך צריך להיות מפנים דרך לשמש של הנשמה. זה מלווה בצחוק, נשימה עמוקה, תנועה, גילווים מרגשים. קסם חיים וכל שחסם אותו מתאדה. יש שינוי ברקמות הגוף, בצנועה, בצבע עור, קול חדש.

זו נקודה בה אנו מפיקים מפתחות לתרגול יומי. זה חוויה לחוות אור עצום, התגלות, לידה מחדש וענין אחר לטפפח ולגדל את המקום הזה כפי שמטפחים תינוק אהוב. לא חד פעמית אלא על בסיס קבוע עד שהוא מתחזק והופך לדפוס חדש ומטיב לנתיב עצבי נטוע במח. בסוף הטיפול נצייד את המטופל בתרגול יומי שיהדהד ויגדל את הגילוים המעצמים שעלו בטיפול ע"י נשימה, קול, קשב.

נעקב אחר האופסים שיספרו על שינוים במערכת ועל נתיבים עצבים חדשים עד שנקלף בהתפעלות את שכבות הבצל של התהליך המעמיק ומגלה אוצרות.

תרגילים ושיעורי הבית שמקבלים המטפולים חשובים ביות רבבנית דפוסים חדשים ובגידול כל טוב שמתגלה בטיפולים. אנו לא רוצים שהטוב הזה יחיה רק בקליניקה (196). אנו רואים שמי שמתרגל את הכלים של עוצמת הרכות על בסיס קבוע ממחיש בחיו שינוי בר קימא.

כל טיפול הוא עולם ומלואו. עדות לטיפולים אנו מבינים כמה אנו מחוברים ומרפאים זה את זה. ככל שאדם מעמיק את תהליך הריפוי שלו הוא מגלה את עצמו ומשאביו הישרים. הוא יוצא מהאגו הצר של העצמי ומתחיל להשפיע טוב לסביבתו.