משתמשת:יוני2023/it's mine/עוצמת הרכות/פרק 4 - מה שלום תינוקך?

מה שלום תינוקך?

גופך

עוצמת הרכות מרפא בגלל יחסה לגוף. עוצמת הרכות מעניקה לגוף את האהבה ששלנו. היא לא דורשת, לא כופה. לא מנסה לשנות. היא רואה בגוף נס.

היא מכירה בפלאי הגוך: נאמנות, סבלנות, אהבה כלפי עצמנו למרות התעללות שלנו בגוף.

לגוף משמעות גדולה בעוצמת הגוף. כדי להגיע לשלוה, להרמוניה ולהארה - הכל דרך הגוף. אנו לא נגיע רחוק אם אנו מנותקים מהגוף. הוא מרכז חיינו. מה שלא יהיה האמונה שלנו תמיד נחזור למרכז - לגוף ולמציאות שלו. בריאות או מחלה, כאב או הנאה

אי שיתוף פעולה עם הגוף פירושו הפרת שיווי המשקל כך שאנו הופכים לפגיעים למחלות, לטראומות ולבעיות.

שיתוף פעולה עם הגוף הוא חשוב כי מהווה מרכז. הגוף לא משקר. הוא משקף אמת. ללא רמאות. 59

הגוף מדבר אלינו באמצעות כאב. כשאנו מאושרים הגוף חווה עונג, פתיחות וזרימה חופשית. כאב, מתח ומחלה הם סימנים לאומללות שלנו.

השכל יכול לגרום לנו להאמין בכל. הוא יכול להונות אותנו. הוא יכול לגרום לנו לסבול דברים מגונים נגד הטבע שלנו ולאמלל אותנו. להתכחש ולטעון שזה לא מפריע לנו.

הרבה פעמים אנשים עובדים בעבודה שהם מתעבים ונשארים במערכת יחסים מתה. נמצאים בהתמכרות, אכזריות ועו.

הגוף דובר לרב אמת. הוא מאותת שמשהו לא כשורה. הוא עושה זאת ע"י אי נוחות, סבל, לחץ, סימפטומים כשאנו מסרבים להכיר במציאות. כשאנשים פונים לטיפול עקב מצבם הלא נסבל הם עלולים לא לקשר בין המצב הפיסי לנסיבות החיים. הם טוענים כי זה לא כזה גרוע. רק אם לא היה לי כאב ראש או כיב קיבה או דיכאון הכל היה בסדר.

הגוף לא מרמה. סופה של האמת לנצח. לכן כדי לתמוך במנצח ולכרות איתו ברית. הסימפטומים שהגוף שולח הם נורות אזהרה. אנו לא מתיחסים אליהם מפני שאם נעשה כן יתברר לנו מה הינו רוצים באמת ואז יהיה עלינו לפעול בהתאם.

מסרים מן החלל החיצון - בבטן

הגוף הוא המנגנון בטוח שניתן לעבוד איתו.הוא בניגוד לשכל ויודע מתי הרחקנו לכת על ידי מנגנון הישרדות. הוא מוודא כי לא נכזים בפעילות ומאפשר להתקדם בקצב שנוח לו.

גוף לא רק מה שנראה לעין. אלא גם לכספת שהחומר מגלם, כספת שבה כל אוצרותינו - חוויות, לקחים, רגשות, ידע פנימי. כשאנו מדברים על הגוף אנו מתיחסים לאוסף הזה. 60

אנו חלק מכדור הארץ והיקום. גופנו מכוונים אליהם. יש לו ידע טבוע. כמו שכל תא מכיל קוד שלם. בכל רגע יש לנו ידע אותו אנו זקוקים. עלינו להעיז להקשיב למסר. הרבה פעמים אנו מתעלמים מהמסר. כעבר חודשים מתברר שתחושתינו כלפי אדם, מצב או רעיון היו נכונות. למרות חוסר ההקשבה לגוף אנו נצלים בזכותו. מסרח=ים הם בצורת כאבשבקשו שנקשיב לאותות המצוקה. שמו לב למשהו שאינו כשורה.

הבגידה הראשונה

הגוף הוא משכן. מרכבה על פני האשמה. לגוף פוטנציאל לעשיה, ללמידה ולישום. הוא יכול היה להעניק הנאה ואהבה אך אנו הפננו לו עורף כשלא גילנו רגישות, הערכת, סובלנות, נזפנו, התעלמנו, ניסנו לשנות אותו. יש לנו יכולת אלתור יחודית של שנאה עצמית. נשימת הילד שהיתה עמוקה הפכה להיות חלקית ושטחית, עדות שהתנתקנו מגופנו שלנו.

אנו משתדלים להיות אלפכי אחרים חביבים. להפגין רצון טוב, צחוק, שנינות וטיפוח אהבת אחרים. לנו עצמנו אנו שומרים את השלילי: כעס, פחד, רוגז, צער, יאוש, דיכאון, טינה ושנאה. אלו אנו מנסים להסתיר מהעולם. אלו נערמים בגופנו שמציית לנו. כלומר הגוף מאחסן גוש כעס, מרירות, פחד, אשמה בשרירים ויתר אבירי הגוף. כשאנו כועסים על אחרים אנו מענישים עצמנו בלא יודעין ומכוונים את הכעס פנימה לתוך גופנו. כי קל יותר ןאין למי להתלונן.

מאגרי רגשות לא פתורים שאנו מפנימים בנו, מגביר לחץ שמקשיח את רקמת גופנו ומצמצם אספקת דם ומערכת הלמיפה אשר מזינה ונותנת אנרגיה. לבסוף הגוף קורס ומתמוטט תחת משאו וחולי שלנו. אנו מתלוננים שהוא מאכזב אותנו.כשהאבירים מובסים (61) ונכרתים על ידי המנתח אנו אוחזים במחשבה שהוא אכזב אותנו.

באופן לא מודע נאו נוקטים באסטרטגיה הרסנית נגדנו, כשאנו משלים את עצמנו שאנו מטפלים בגוף היטב. טיפול שמסתתר לא פעם מאחורי מסיכות ואלימות כלפי עצמנו. אנו עלולים להרעיב את עצמנו בדיאטות מצחיות, למלא עצמנו באוכל, לנזוף כשאנו מתעגנים, לאמן גופנו עד שכל שריר זועק בכאב.

אחרי כל הישג אנו שבעי רצון אך אם היו עוצרים אם היו מקשיבים לרגשות של הגוף, הינו מבינים שאנו טועים. אנו מיסרים את גופנו בעינוים בניסיון לרצות את עצמנו, ועדין אין אנו מרוצים וממשיכים לענות את נפשנו כשאנו משווים אותו לגופים של אחרים על מרקעי הטלוויזה, הקולנוע והעיתונות.

אנו משתאים לנוכח הטבע ויופי יצירותיו אך לא לחלק ששמו גוף. כל מה שאינו אהבה וקבלה - כל מה שמבקר, מגנה ודוחה אינו אלא שנאה עצמית והרס.

נסה לדמין איך אחרים היו מתיחסים אם היו מתיחסים אליך כמו שאתה מתיחס לגוף שלך. אם בני המשפחה היו נוזפים בך ללא הרף, מנסים לשלוט ולשנות אותך. האם לא היית אומלל וכואב? ואם היו מקבלים אותך רק כשתשתנה לפי רצונם של אחרים. הית מנסה להשתדל כמיטב יכולתך אבל היו עונים שמצטערים זה לא מספיק טוב. זה טיב היחסים שאנו כופים על גופנו ומכאן איך נצפה שהוא יהיה נאמן לנו שיהיה בריא וקורן? הגוף מנסה להיות נאמן לנו. פועל עבורנו. הגוף שומר עלינו על ידי תיקון. הגוף נאבק בהתעללות על ידינו. אם הגוף היה משיב באותו מטבע לא הינו פה. הגוף נכנע לכח ההרס שלנו ומפסיד בקרב לפעממים. ביקורת, שנאה עצמית, הרס מי למד אלו? (האוניברסיטה העברית)(62)

איך התגרשנו מגופנו

אנו סופגים את האמונות, הפחדים ויחס ההורים כלפי אצלנו אלינו כי אנו השליחים שלהם.ההורים חשדנים ופוחדים מגופם מפני שהצרכים, תחושות הבטן והידע הפנימי לא התאימו לאחרים. באופן כזה שחנכנו דורות שנאמנות לגוף אינה כדאית. גם חברתית יש גורמים שמנזים לגרום לנו לא להאמין לפניות שלנו ובמקום לשמוע לדברים נעלים יותר שנלמדים מחוץ לו.

הגוף נלחם לזכות באהבה שלנו. אנחנו מתכחשים לו. מתיחסים אליו כאל חוטא וטמא ושיש להיזהר ולהילחם נגדו.

אבותינו נדרשו לכפר על תחושת תענוג ברגשות אשם. כאב וסבל זכה לשבח ותהילה. הוכחה לעליונות הרוח על הגודש היא קידוש ספגנות ואלימות עצמית. התפיסה הזו עמוקה בתאינו ומסכנת אותנו. הפחד מהתענוג והערצת הסבל הובילה לחיק הכאב והאלימות.

הגיל הרך והשנים הבאות

נוכחות הורים חשובה לתינוקות בשל התלות המוחלטת ולכן נשמנו את כאבם ורגשותיהם. הורים הם דגם חיקוי. יש משמעות לדרך שהם הציגו לנו בחיים. שאלות בנוגע ליחס הורה - גוף - ילד: איך טפלנו בנו (בשמחה, בעצב, בכעס וכו)? האם היו קשובים?? האם חנכו לציית לתחושות הבטן?האם היה עלינו לקנות את אהבתם? האם חנכו להראות רגשות?חזקו אותנו לשמח? להשתעשע?(63) כמה הערצנו אותם?האם הינו מוכנים לעשות הכל כדי שיאהבו אותנו? כמה רצינו שיאהבו? האם כעסנו כשאהבו או הרגשנו יקרים? האם האמנו שאין אנו ראוים לאהבה בגלל אהבתם? כשעזבו עצמם עזבנו עצמנו? אם הם ציינו בפנינו תכונות שליליות המיחסות אלינו האם האמנו להם? כי הרי ההורים הם יודעי כל ולכן מתוך נאמנות נצחית הוכחנו שצדקו. כשאנו גדלים אנו מבינים שלא הכל מדויק כפי שהורים אומרים. יש כעס, חוסר אונים ומרד כי חלמנו להיות בוגרים וחזקים וחופשים, ומשגדלנו, איש לא יכול להורות לנו איך לחיות אך מגלים כי הורינו עדין בתוכנו. הפנמנו אותם כדי שישמרו ויגינו עלינו. כל מה שהם עשו לנו אנו עושים לעצמנו בשל הכמהה הקדומהלהיות כמוהם. לא פעם יש פרדוקס - אדם מתמרד נגד הוריו כי הכתירו אותו "עצלן, מורד, וחסר תועלת". למרות שהם רואים עצמם מורדים הם בפועל מציתים למה שהוריהם עליהם חושבים במקום להתמרד באמת ולהתעקש לאהבה בלי תנאי לה הוא ראוי. קבלנו מסרים מבלבלים על אהבה עצמית שנטעו בנו את האמונה שלאהוב עצמנו זה אנוכי. בו בעת נאמר לנו "ואהבת לרעך כמוך" האם פירוש הדבר הוא לבקר, לשפוט ולהאשים את חבירנו (64) כפי שאנו עושים לעצמנו? רק כשנלמד לאהוב מהפנים לחוץ נוכל לתת את שאנו מרעיפים על עצמנו.

ונזפת לרעך כמוך

העדרות אהבה עצמית מונעת אהבת הזולת. כשאדם עסוק ברדיפה עצמית ובחוסר נחת, בביקורת ובציפיות עצמיות מרקיעות שחקים איך ימצא קבלה לאחרים? אכזריות נובעת משנאה עצמית וכך על האהבה לנבוע מהמקור [מיצרת קשר בינארי בלבד] פגיעה בעצמנו מזיקה לאחרים. ניתן לאהוב רעה כפי שאנו אוהבים את עצמנו. אם אנו לא סולחים לעצמנו אנו נדרוש שלמות מהזולת. אם אין אנו שבעי רצון מעצמנו אף אחד לא יספק אותנו. אם אינך בטוח בעצמך תחשוד בכולם. אם תזניח את הצרכים האישים שלך תקפח את היקרים לך

אנכיות: אם לא תטפל בעצמך אזי הנטל יפול על אחרים. אהבת עצמנו ללא תנאי וללא שיפוט היא ריפוי החשוב ביותר שיש לנו להציע לזולת. הקרבה עצמית מצמיחה מקבלים אכולי אשמה שקורסים תחת משא ההקרבה.

קל להיות אנוכי ולא קשה לא להיות אנוכי זו האמונה שעליה חונכנו והיא מגוחכת לדעת הכותבת. בדוק כמה קל לך להעניק לעצמך אהבה שלא תלויה בגוף חטוב, הצלחה, אישורים ועוד. כמה קל לך לתמוך, לנחם ולעודד את עצמך בזמנים קשים. שבח את עצמך, תהנה ותסלח.

אני לא רוצה את הגוף הזה - קח אותו אתה!

אנו מתנכרים לגוף עד שהוא מסתורי ולא מובן לנו.

גוף חולה נמסר לאלו שלמדו עליו באקדמיה. לא רק שלנו אלא גם ילדינו וזאת מתוך אמון מוחלט במדע והשליחים שלו - כדי שיזריקו מאות נגיפים שיחסנו אותנו. מגפת האלרגיות ומחלות סופניות היא מהגדולות בהיסטוריה האונישית. מעטים מודעים למחקרים המצביעים על קשר בין הגורמים (65).

הגוף בו אנו חיים 24 שעות הפך לארץ לא נודעת עבורנו. אנו מתנתקים מהגוף כשאנו תלוים בגורמים מחוץ לנו. ללא בסיס כל רוח יכולה להפיל אותנו.

הגוף הפסיד במאבק על הערכה והערצה שמעניק השכל. למרות ההסגידה לשכל הוא תופעה יחסית חדשה ביחס לגוף. שצבר ידע התפתחותי עצום. התנתקות מהגוף גורמת לנו לאבד מנגנון הגנה יקר, תחושות בטן, שבלעדיהן איננו יודעים מה טוב לנו ומה לא - מצב זה מסוכן ממש.

סיפור על משתתפת בעוצמת הרכות שלא הקשיבה מעולם לגוף שלה ולכן חלתה במחלה חשוכת מרפא. עשתה מה שטוב לה מבחוץ, דרך הראש או בעצת אחרים. לא הבדילה בין האזנה למחשבות להאזנה לגוף. ההפעמות חזקו קשר גוף-נפש כך שאינה שוכחת את ההבדלים.

ההפעמה מרפאה את היחס הפגוע לגוף באופן לא מאים. מלמדת אותנו איך לאהוב אותו מחדש ללא אם אוהבת, להאזין לו, להבין ולהכיר אותו. כך מתמוסס החשדנות והפחד לצד גילוי חדווה.

גופך, תינוקך

בגוף מגולם תינוק פנימי שמשמר את החוויות מהינקות ומבטא את רגשותינו וצריכנו בהווה.

אנו זקוקים למה שנזקקנו כתינוקות: מזון מגע, אוכל אהבה ועוד.

ניתוק מהגוף הוא ניתוק מהתינוק הפנימי. ללא אהבה והזנה הוא ידעך (66).תינוק פנימי דובר אמת. הוא מביע צורך לרכות לאהבה ולטיפול.החלק הרך, המימי שחש כל תחושה ורגש, זורם בקלות, ללא טינה או מותיר משקיעים אחריו.

אנו מנסים להתפטר מהתינוק ולהתכחש לו כי אנו מפחדים מהצרכים והרגשות שלו.אנו לא רוצים להקשיב לכאבינו ולהיראות עצמאים, קשוחים וזקוקים פן נפגע. התינוק צץ ברגע בלתי צפוי : פגיעות, הזדקקות, פחד, כאב, ועלינו להכיר בו.

התינוק מלא תקווה. הוא שואף לתיקון ולריפוי וסופג לפעמים מפלה. כשאנו מסרבים להקשיב לו הוא נחלש לחסינות הטבעית ועלול להיכנע למחלה. יכול לחלוף זמן רב עד שבעליו המאזין לעצות של אחרים ומתרוצץ בין מומחים יקשיב לתינוק הפנימי ויחבק אותו. כמה אסונות אנו צריכים עד שנכיר בתינוק הפנימי.

מחלה היא לא כישלון. גוף בריא מצביע על אהבה. גוף שלא חולה הוא מנגנון דיכוי חזק ולא אהבה.

אותות מצוקה של הגוף ואיך אנו מתיחסים אליהם הם שקובעים : האם אנו מרשים לחכמת הגוף להדריך אותנו?

כאבים - גופנים או נפשים מסבים את תשומת הלב לדברים שעלינו לראות, לבדוק ולשחרר עדי להתקדם ללא סבל. עבור זאת אנו חייבים להקשיב.

עוצמת הרכות לכאורה מלמדת להקשיב לכאב הגוף [כי וואלה לא בא לי לקרוא אתכן אבל זו דיקטטורה כרגע. דיקטטורה שבראש מנהגים זכרים שאוהבים קרבות]. הגוף הוא החלק השפוי ביותר בנו [האמנם? לא בא לי להקשיב תמיד לגוף. לפעמים ממשיכים להילחם גם אם הגוף צועק בה'] כי מסרב להיות ללא אהבה. הוא ממתין בסובלנות. התעלמות מקריאות ומעזקות מכבה את האור ומפנה את הדרך למחלה ולמוות.

הגוף עומד על בסיסו לקבל את הטוב ביותר [גברים הם רוצחים]. אהבה ללא תנאי. עלינו ללמוד מגופינו. הגוף יטריד, ירמוז באותות, בסימנים ובאותות שעומדים לרשותנו.

בשנת ה30 אמנדה התמודדה עם סרטן השד [67] ונבהלה כשהקשיב לגוף : או שתאהבי אותי לחלוטין ללא תנאי או שאני הולך. הגוף לא משחק. [האמנם???]

בפנים ובחוץ

חוויה חוץ גופנית מתפרשת כחוויה רוחנית. בשם הרוחניות היו המון אמצעי ניתוק מהגוף. נבחין זאת לנוכח הבוז והפחד שרחשנו לגוף בתקופות קודמות [ואולי נשים שחיות בעבר במידה כזו או אחרת הפכו בוז ופחד והחדירו לשיטה?]. אושר עליוני, המתרחש בהפעמה, הם מתרמים זאת כחוויה חוץ גופנית. קשה להם להאמין ששלווה, סיפוק ואושר יכולים להיות מתוך הגוף. כשאנשים משתפים זאת היא חשה עצבות עולה כאילו נאנח מתי יכירו בי?

חוויה חוץ גופנית היא מצב שגרתי. אנו מרוחקים ותלושים מהגוף כד כי חוויה תוך גופנית נדירה. קשה להמריא לגבהים כשאנו נוטשים את התינוק למטה. להתכוונות כלפי מעלה לצד הזנחה גופנית ניתן לקרוא תלישות ולא רוחניות [אני לא אוהבת שאנשים מגדירים מצבים כנכון ולא נכון]. נגיע אל ספירות עליונות רק על ידי כניסה פנימה דרך שער הגוף [שוב קשקשת ומזכיר גברים דפוקים ושערים שכמה אבות מכים תיקנו לכמה רבנים...שכנראה לעולם לא ישחחו איתך עוד. הם מתים כמו מת עבורך].

חשיבות בחיים התוך החיים התוך גופניים צריכים הכרה. כשנבצע זאת נרפא את עצמנו את אמא אדמה.