משתמשת:יוני2023/העברה והעברה נגדית: מין התיאוריה לקליניקה/הפגישה האנליטית הראשונה

אוגדן, ת. (2005). הקצה הפרימיטיבי של החוויה. עם עובד, תל- אביב. פרק 7 : 'הפגישה האנליטית הראשונה', 128- 143

אנליטיקאי כטירון תמידי שבכל פעם מחדש חוקר ובוחן תופעה ורק בדיעבד מכנה אותה בשמות המוכרים שעתה גילה מחדש.

יצירת משמעות אנליטית

בפגישה האנליטית הראשונה האנליטיקאי מזמין את המטופל לבחון את המשמעות של חווייתו ולכן היא רוויה בחרדת העברה. בפגישה תפקידו של האנליטיקאי היא לתהות על המוכר ולנתח את הדברים אליהם מאזין ולהיות מודע להעברות כדי לסייע למטופל שמספר את מחשבותיו, יתכן לראשונה, להשתנות. כמו גם, האנליטיקאי משמש מושא רגשות ההעברה של המטופל עוד טרם הפגישה הראשונה מאחר שהן לו כמנתח, והן למטופל, יש בדימיונם ציפייה למודל של מטפל ולמטופל, והיא נמשכת בשיחת הטלפון. לפיכך טרם הפגישה הראשונה יש התרגשות ומעט חרדת העברה אצל המטפל-מטופל. מצד המנתח יש חרדה שמא יגע בנושא והמטופל יעזוב את הטיפול, ומצד המטופל יש חשש לחשוף את פרטיו האישיים לאדם זר.

הפגישה הראשונה נועדה לבחון האם המטפל יכול לעזור ולעבד עם המטופל את המצב. זהו מפגש בין שני אנשים שמנסים ליצור משמעות אנליטית והבנת משמעות של התהליך. תפקידו של המטפל בפגישה הראשונה היא לגרום למטופל להרגיש בנוח ולא לפספס הזדמנות להכיר ולהבין את הרגשות, התחושות והעברות עמם נאבק. לכן לדעת מחבר המאמר מופרך הדבר שמטפל יסכים לעבוד עם כל מטופל. בייחוד אם אינו מחבב אותו. . שמירה על מתח פסיכולוגי במסגרת האנליטית מתחילה עם ההמתנה לפגישה בחדר ההמתנה. הפניה אל המטופל כאל "מר" או "גברת" משדרת מסר כי האנליטיקאי אינו מתיימר להיות חבר של המטופל. הרבה מטפלים רוצים לגרום למטופל להרגיש בנוח, לדעת מחבר המאמר, מטפל כזה יחשב לא אדיב.

למנתח יש "פנטזיית המציל" שגורמת לו לחוש רגשי אשמה אם אינו מצליח לסייע למטופל. לעומת זאת, המטופל בהעברה נגדית רוצה להרצות את המטפל בכדי להימנע מיצירת תחושות רגשות אשמה. לאור זאת, העברה מונעת מהמטופל להציג את האני העצמי שלו כפי שבוחר למטפל ומוסיפה חרדה נוספת אל המפגש. האנליטיקאי מפזר תחושה מסוימת כי הוא נוטל על עצמו את הרשות להתמודד עם החרדה של המטופל באמצעות העברה נגדית. בחלק זה ניתן לקרוא גם על דוגמה להעברה.

סיפורי אזהרה: בפגישה הראשונה האנליטיקאי מקשיב לכל ההסברים הלא מודעים של המטופל מדוע האנליזה (הפסיכולוגיה) מסוכנת ומשמש מיכל לפחדיו וכמו גם לתקוותיו לשינוי.

מרחב אנליטי: המרחב הפסיכולוגי האישי של המטופל והמרחב האנליטי, דהיינו מקום ומרחב בו מתקיימת הפגישה, הם מרחבם של דרמה פנימית בלתי מודעת. בכל פגישה, אנליזה, האנליטיקאי יחווה את עצמו באופן שונה. מטופלים עם הפרעה חמורה יחוו את המרחב האנליטי כחלל ריק, מאיים שמנסה לשאוב את תכולתם הנפשית.

שאלות מתוך חרדה הן שאלות ישירות על תעריף אך לא שאלות הנוגעות למומחיות ואסכולה אליה שייך האנליטיקאי. בנוסף, כשהמטופל מעלה שאלה אחר שאלה מסמן כי הוא חושש משיח בינו לבין המטפל.

יצירת היסטוריה: תפקידו של האנליטיקאי לתת מרחב וזמן ללא התערבות או הכוונה מצדו כמו מתן עצות כדי לתת למטופל לספר את סיפורו. בעת חליקת כאבו המטופל יחווה ויספר על חווית העבר תוך השמטה ועיצוב פרטים מהסיפור תוך העברה של היסטורית חיו, מערכת יחסי האוביקט מינקות וילדות מוקדמת שהפכה למבנה של נפש המטופל.