משתמשת:יוני2023/גוף נפש/המיקוד והצליל:העיניים והאוזניים

עינים ואוזנים - אברים לקליטת העולם. עלולים להיפגע על ידי טראומה (רצח, מלחמה, תאונה, מריבה של הורים, התעללות מינית, דחיה) כך שיכולתנו לשמוע או לראות בברור מופרעות. קשור לרגשות מודחקים, לפחד, לדחית העולם החיצוני והעדפת עולמנו הפנימי.

העיניים

באמצעותם אנו חשים ורואים אחרים, להיראות ולהיוודע - חלונות אל הנשמה (335) שעלולות להיות ריקות וחסרות חיים או נוצצות, זוהרות ומלאות חיים. יתכן שהן עצמות למחצה, כועסות או פוחדות, קרות ממחשבות וחישובים או רכבות ועדינות.
מראה תלויה בתפקוד מערכת העצבים שמקבלת רשמים מאימפולסים עצבים של הרשתית למח. חיזיון שקשה לצפות יכול להיות מופרע כדי שנוכל להכילו. יתכן כי נכחיש או נסגור דלת ונראה רק מה שלנגד עינינו ולא מה שמתחת. יתכן שנראה למרחקים אך נהיה עיוורים לפרטים הקרובים.
ראיה היא פיזית, נפשית ורגשית. ראיה היא תפיסה, תחושה, הרגשה, הבנה וידיעה. התפיסה צבוועה בהרגשה בהתאם לאמונות הדתיות וחינוכנו. שני אנשים יכולים לראות שונה. בעיות ראיה הן תוצר של תפיסת מאורעות ולא בשל מה שבאמת קרה.
עצימת עינים מאפשרת להבדיל בין מה שאנו רואים ומה שאין אנו רואים, להתנתק במידית מזוועות ולפקח אליהם בסופו של דבר עינים. בעיות בעינים או במראה העינים קשורות לקבלה ולדחיה מה שאנו רואים והשפעה רגשית של המראה שנתפס בעין.
הפתרון לבעיות ראיה לרב הוא משקפים במקום תרגולים (336) לשיפור ראיה. סיבות פסיכו רגשיות כמעט ואינן נחקרות. האדם מפתח תלות מהירה במשקפים. משקפים הם מקום להתחבא מאחור, לסנן חסימה אינטנסיבית של החיים. הרכבת עדשות הן אתגר רגשי עצום שמוסר כל מחסום מגן בנינו לבין אחרים. לא פעם המשקפים הם מגן והאדם חש חסרון בלהסירם.

עיוורון

אבדדן ראיה הוא לרב תוצר של תורשה, סביבה או מחלה (למשל סכרת), יש קשר פסיכו-רגשי להתנתקות ממה שאנו רואים כשעצימה אינה מספיקה. כשאין אנו רואים את העולם אנו מעמידים פנים כי הוא אינו נמצא. העיוורון מתיר להתעלם מהמתרחש, להתעלם מרגשות פחד, אימה, כעס או עצבות. אנשים עיוורים מפתחים עולם פנימי בהיר, צבעוני, פנטזי שאינו נוגע במציאות החיצונית כמו חרשים.
ראיה שנחלשת היא עדות לנושאים שאנו נמנעים מלהביט בהם, הטלת דמותינו על אחרים במקום לראות אותם כמו שהם, משהו שיש להוציא לאור במקום לסגור באפלה (זכרונות, בושה, פחד עמוק), ענין בנו שאנו מעדיפים לא לראות, יצירת עולם פנימי דימיוני על פני האמיתי (337).

תבלול (קטרקט)

מחלה של העין המתבטאת בעכירות של עדשת העין (ויקיפדיה העברית). תבלול גורם לעדשה להתערפל עם הזמן, לעמימות, לעכירות ולראיה מיטשטשת. נפוץ אצל קשישים. מצביע על פחד מראית העתיד, חרדה, חוסר אונים (ממחלה, בדידות). נסיגה לערפול מיצרת אשליה שדבר אינו משתנה. תוצר של תזונה לקויה. סימן להיעדר אור בחיים.

דלקת הלחמית

מחלה הגורמת לבכי, נפיחות, אדמימות וכאב שמצביע על תגובה מודלקת למה שאנו רואים. יש כעס, עצבות, הצטברות של רגש מתסכל, הפרעה עזה ורוגע. הקלה מתבצעת על ידי שטיפה וניקוי, עצימת העי.

גלאוקומה

הצטברות לחץ מנוזל בתוך העין בשל חסימה בתעלות ניקוז. מצביע על הצטברות רגשות שלא ניתן להם ביטוי. סימן להתנגדות או פחד (338) שמוביל לאבדן של הראיה עד שהופכת לראיה טונלית. תוצר של עצב, הצטברות דמעות עצורות, תחושת אבדן, חוסר יכולת להסתגל לשינוי. שכיח אצל זקנים שעדים לשינוים בתוכם מעבר לשליטתם יחד עם עצבות על שחלך. רצון לבכות, פחד, כמהה שדברים יהיו שונים, תשוקה לראות רק מה שנמצא מול עיניו.

היפרמטרופיה או רוחק ראייה

יכולת לראות למרחק כשהקרוב מטושטש. עדות שלא קל להתמודד עם מה שסביבו וקל יותר להתמקד במרחק שמעורב עם דימיון ויצירתיות . אנשים בעלי רוחק ראיה הם לרב מוחצנים, פעילים, עסוקים בפרויקטים, בחייהם של אחרים, אינם מסתכלים די על עצמם לערוך מדיטציה ולהגות, פחד מהוויה בשל התעללות או קונפליקט, קשים בעיצוב מערכות יחסים קרובות ואינטימיות. יש לבדוק התנגדות לקבלת המציאות המידית והקרובה שלנו.

מיופיה או קוצר ראייה

תוצר של שרירי עין מכווצים או קצרים לאור טראומה מהילדות (339), אימוץ עין כדי לחסום את המראה. העולם לפנינו ברור אך הרחוק מטושטש כאילו הראיה נסוגה לאחור, חשש שהעתיד אינו בטוח ומפחיד וקל להתעלם ממנו על ידי התמקדות בהווה, נטיה להתבוננות פנימיה, לבדידות, לבישנות, לאובססיביות לפרטים, צורך להסתתר בעצמנו לאור פחד או היעדר דימוי עצמי.

דימוע

דמעות שומרות על לחות ומגנות עלינו מפני זיהום או גירוי. לרב מופעלות על ידי רגשות - כשאין אנו משחררים את הרגשות אנו שומרים עליהם נעולם בפנים ומגדלים סיכוי לזיהום בעין. שחרור דמעות מנקה את העין ומגן עליה ומבטיח בהירות מראה. שחרור הרגשות מבטיח שנהיה ברורים ובהירים עם עצמנו. הן זולגות ספונטניות ולא מאפשרות להסתיר את הרגשות אם אלה הם רגשות עצב ושמחה. לא קל לכולם לבכות. כשאומרים לילד לא לבכות הם מדחיקים רגשות והופך להיות עדות לחולשה. במקום לבכות רבים יסבלו מאף נוזלף חום גבוה, סינוסיטיס.
כי הוא גם שוחד רגשיף לתשומת לב, לרחמים. חשוב להבחין בין דמעות מקוריות למלאכותיות ולהכיר במקום בו הדמעות משמשות לביטוי צורך עז בחיבה (340).

האזניים

אוזן מאתרת תנודות עדינות באוויר ומתרגמת את התנודות לאימפולסים חשמלים שנשלחים למח. קולות משמחים אותנו או גורמים לנו לזעוק (מוזיקה, כאב וכו). בעיה באוזנים קשורה ליכולת להתגבר על מה שאנו שומעים. אין באפשרותנו לסגור את האוזן לקול לא נעים ואנו יכולים להפוך לכבדי שמיעה או חרישים בלבד. האוזנים שומרות על תחושת האיזון שלנו ולהיות בשיווי משקל מאוזן.
שמיה היא קבלת קולות והעברת התנודות למח והיא קשרה גם לקשב. לעיתים קשה לנו לשמוע מה יש לאדם לומר, מחשבה עלולה להסיח את הדעת, יתכן שנשמע מילים אבל ההקשבה היא לשמוע את המובן והסיפור מאחורי המיךים, להיות מודע, קבלת הזולת ללא שיפוט, להניח את עינינו בצד ולהיפתח ולקבל.
לפעמים לא מקשיבים או שומעים אותנו. לפעמים ההורים אינם מקשיבים, עסוקים, חושבים שהסיפורים של הילדים אינם חשובים. יש כמיהה להישמע, להיות מוכר ומזוהה. היעדר הכרה זו עלולה לגרום לחוש שאנו נעולים מבפנים (341) כשאין לנו יכולת לחלוק, לחוש זרות וניכור. כשמשהו שומע ומקבל את הדברים שלנו יש תחושה עצומה של הקלה, הסרת המשא וזו הסיבה שהפסיכואנליזה משגשגת.
שמיעה היא גם הקשבה לקול הפנימי שלנו - לצרכים ולרגשות שלנו. קל לדבר עם חבר או לכתוב יומן כך שנוכל לשמוע את המילות שלנו. הקשבה פנימית היא חיונית כמו הקשבה חיצונית.

חירשות

תוצר של תורשה, סביבה, פרישה מתקשורת והשתתפות במה שנשמע כתוצאה לשמיעת יתר של כאב ועוגמה, רצון להפסיק לשמוע, להסתגר בעצמנו בשל הצבת ענינו בראש סדר העדיפויות בשל מריבות קולניות של ההורים, התעללות, חוסר ביטחון ופחד, נאמר לנו שאנו חסרי ערך, מכוערים או חסרי תקווה.
בעיות בשמיעה הן ניתוק עצמנו מקולנו שלנו, כשאין אנו שומעים אנו צריכים להתמודד עם תגובה לדברים ששמענו ואין לנו צורך להתנסות ברגשות של זעם, פגיעה ודחיה, חוסר ביטחון ופחד. אנו יכולים לחיות בעולם דימיוני (342). חירשות מצביע על כעס על דברים שנשמעו וגרמו לנו להתכנס בעצמנו, ליצור פירוד בנינו לעולם החיצוני.
קשה להפריד צלילים נעימים מרעים. פסיכולוגית ניתן. לדוגמה זקנים בעלי שמיעה סלקטיבית לרב ושומעים רק דברים נעימים. כשאנו מזדקנים אנו מפסיקים לשמוע תביעות במיוחד אם האהובים נפטרו וקולם המוכר לא נשמע.
נוזל באוזן = חוסמים צליל. מצביע על הצטברות רגשות. אצל ילדים אבדן שמיעה קשור לגורמים רגשים פסיכולוגים וחשוב לתת לילד אמצעי ביטוי של רגשות חבוים ופחדים. הילד יכול לפתח עולם דימיוני כמקום מפלט שתונותיו שונות מהחיים הרגלים.

כאבים באוזן או דלקות

כאב באוזן הוא ככאב נפשי או לב - דבר ששמענו גרם לעוגמה פנימית או לבלבול. ילדים סובלים מכאבי אוזנים משום שהם אינם יודעים איך לבטא את הרגשות. במיוחד פחד וכעס. רגשות מצטברים בפנים וגורמים לאטום את אוזניהם לצלים. כאב באוזן מתפתח כשאנו מקשיבים יתר על המידה לאחרים אולם חשנו שלא הקשיבו לנו כראוי. אוזנים כואבות מאסונות ששמענו אולם מלאים בענינו ויש צורך למצוא אוזן קשבת (343). יתכן כי סרבנו להקשיב למשהו ועתה חשים אשמים שסגרנו עצמנו.
דלקת באוזן מצביעה שדבר ששמענו השפיע על נקודה שגרם לזיהום או לתגובה בוערת. מה גורם לך לכעס? האם הנך כועס כי איש אינו מקשיב.

צלילת אוזניים

צלצול באוזן הוא דרך ללכוד את תשומת הלב ביחוד כשנמנע כניסת צלילים. תזוכרת להקשיב לנאמר במקום לשבת בדעה מוסחת או חוסרת מודעת. צלילת אוזנים היא תוצר של מתח, חוסר תשומת לב לאחרים ולעצמנו וביחוד לצרכים שלנו. האנרגיה מופנת החוצה. הצלצול מזכיר להפנות את האנרגיה פנימה ומאלץ להקשיב לקול שלנו, לרגשות ולמתרחש בבית.

איבוד שיווי משקל

באוזן יש מבוך שמכיל שלוש תעלות חצי מעגליות שכל אחת נמצאת בזווית חדה לאחרות. הנוזל נע בין שלוש תעלות שמצביע למח על המיקום של הראש והגוף והזווית בין שניים אלה כך שיש שמירה על שיווי משקל - מאפשר לנו להיות זקופים ומרוכזים וברורים. איזון בין שמים - ארץ, עצמי - זולת, פנימי - חיצוני.
איבוד שיווי משקל מקביל לאבדן תחושת הכבוד והביטחון הפנימי (344). מחיב לברור כמה מאוזנים, מבולבלים, בלחץ, בטראומה, מבולבלים לכיוון בו עלינו לפנות, חוסר היכולת לשפוט מסמן שהעולם התהפך על ראשו.