משתמשת:יוני2023/איך הפכה האישה לגבר/הפחד מעוצמה

(שיר)

עוצמה ומשקל

הפחד מהנשי הוא מכשול מעוצמתן של הנשים, מנציח את הדחיה מגופן, וכך חותר נגדן. קבלת העצמית יש חבלה עצמית בכל ניצחון. ההתעקשות הגלובלית של נשים לעצב ולשנות את עצמן במקום לקבל את עצמן נובע מפחד עמוק.
רב הנשים חשות שמנות ללא קשר למשקל גופן ולכן הן חשות חוסר עוצמה, כישלון ובלימת הנשים. הפרדוקס הוא שהתחושה שאין לנשים שליטה על גופןפ מסייעת להן לא במודע לשלוט בעצמן ובעוצמות שלהן (138).
הפחד לא שייך לנשים בלבד אלא לאנושות כולה. אנו שורדים למרות שאנו סובלים מחוסר סיפוק, דחיה, ביקורת וכאב.אנו מפחדים לא להכיר בכוחות העוצמים בנו, לבטא את החיות שלנו הלא מתפשרת, להיכנע למהות שלנו ולהיות עצמנו ללא התנצלות.
נשים שסובלות בשל משקלן וגובהן (רזות, שמנות, גבוהות, נמוכות וכו) הן מגמות את הפחד להיות הן עצמן ללא אמתלות. כשאנו עיפים להיות מופעלים עלידי פחדים לא מודעים אנו יכולות להתעורר ולצאת לחופשי. מקור הפחד הוא חופש. יש בנו משיכה דו כיוונית אל חופש וחבלה. כמו ציפור הכלואה בכלוב שקופאת במקומה כך החופש גורם לנו להיות קופאים. בדיוק בעת בה נשים יכולות לעוף משתלט עליהן צורך להשאר בשליטה.
הפחד העמוק ביותר הוא מהלא נודע. להבדיל ממלחמות ששולטות בנו מבחוץ או ממאבק לשלוט בעצמנו - חופש, עוצמה וקבלה הוא לא נודע שמאימים לתת לנו אחראיות לאושר.
ללא קבלה עצמית וחופש נשים דוחות עצמן. הן מוכנות לסבול כל כאב כדי לא לקחת קיצור דרך ולקבל את עצמן כך שתפגשנה עם העוצמות האמיתיות שלהן.
קורבנות מאפשרת להימנע מלהכיר בעוצמה שלנו ולקחת אחריות (139). היא נותנת כח לקורבן להאשים. חוסר קבלה של נשים את גופן ואובססיה לשנות נגרמים על ידי גורמים חיצונים

יוצאים לנופש האשמות

החברה לוחצת על נשים להילחם במשקל של הגוף והצורה שלו. דיון של נשים סביב ניתוחי חזה היו לצד הזה ולצד השני. אחת הנשים האשימה את התקשורת שמעודדת חזה גדול בקרב נשים. הדיון הוסב אל השאלה האדם הגדלת חזה מסוכנת או לא ולא בשאלה האם החברה היא המעודדת נשים להגדיל חזה.
החברה מפעילה לחצים על פרטיה בכל תחום ובדרכים רבות. הכותבת מתנגדת לתפיסה הקורבנית כי החברה דוחפת את האנשים להילחם בגוף ואינה מקבלת את האחר מפני שהחברה מורכבת מפרטים - בני אדם. אנחנו בוחרים אם לאפשר לחברה להתעלל ביחסים עם הגופים שלנו או לדרוש ולתרגל קבלה. אדם שמתעקש על קבלה עצמית ללא תנאי תורם לריפוי הכלל.
התקשורת והמפרסמים מואשמים מצב ויש להם אחריות בכך. גורמים אלו הם השתקפות שלנו כי הם מוכרים את מה שהציבור מוכן לקנות. אם אנשים יפסיקו לקנות את המסר של המרסמים וידרשו הערכה במקום לקחת חלק בהענשתן - השוק יגיב בהתאם. הכח והעוצמה בידיהן (140)

הגברים אשמים

להאשים גברים ביסורים שנשים מוכנות לעמוד כיד לעמו בקני מידה של היופי הוא הימנעות מלעסוק בסיבת השורש. אם נשים רוצות למצוא עוצמת אמת עליהן להעז ולחקור שהן האויב הכי גדול של עצמן.
ג'ון פורסט בעיתון "קליאון" הציג כי יש הבדל בין מה שנשים חושבות לשמן ומה שגברים תופסים כשמן. "רזה כמו מקל" לפי גבר מתפרש אצל נשים כ"חתיכה" ואילו מה שגבר מכנה "בדיוק כמו שצריך" כשמנה אצל נשים. "קימורים נעימים" - פרה.הוא תהה מדוע נשים שונאות את עצמן ולטענתו השנאה אל גוף האישה מגיע דווקא מהנשים עצמן. גברים כן מכירים שדיאטות של נשים נעשות עבורם.

• גברים אוהבים קימורים
• גברים אוהבים רכות
• משעמם להיות עם אישה שמקוננת שהיא שמנה ולא יכולה להזמין קינוח כי הוא יעבור לירכיה.

אוכל הוא אחד מהנות החיים ונשים נראות טוב כשהן נהנות ממנו. מאמציה של נשים להצר עצמן לעובי של עיפרון לא מאפשר לה להתלהב ולחיות (141).
ג'ון יאמונד, עיתונאי, מציג את הדילמה שיש לגבר והקושי לענות לשאלה כשאשתו שואלת אותו אם הבגד משמין אותה.
הוא טוען כי נשים יכולות להבחין בפרטי פרטים ולהשתמש בהם כנגד עצמן. אישה בוחנת את עצמה כמו זבוב שעינו מוגדלת ויכולה לבדוק באלפי זוויות.
נשים בוחנות את עצמן כמו מנתח גופות עם זכוכית מגדלת. הן קרות, מרוחקות, חסרות חמלה וקבלה כלפי עצמן. לעומת זאת כשהן אוהבות אדם או ילד הן רואות שלם אהוב ולא רואות טעויות (142).
נשים מאשימות גברים שרואים רק חלקי גוף מסוים בהן. בין אם אמת או שקר. האם נשים יפסיקו לחלק את עצמן לחלקים? יעניקו לעצמן את הקבלה שהן כמהות לקבל מאחרים.

אירוניה סקסית

לא הגיוני להאשים את הגברים במאמצים של נשים להגיע לשלמות. נשים פותרות את עצמן לרדוף אחר האופנה האחרונה היא להאשים את הגברים שכל מה שמענין אותם זזה סקס. ג'וליה גרייס בחנה מה מגרה גברים בנשים: שמחה, חיוך, מראה שופע בריאות, הרפתקנות, הקשבה, חיבוק ויכולת לגעת, תחתונים ארוטים, ביטחון וביטחון מיני.
גיל, משקל וצורה התגמד לנוכח ביטחון מיני. ביטחון וביטחון מיני בראש הרשימה. חזה צנוע.
נשים מתעללות בעצמן כשהן כופות על עצמן את כללי היופי וכך הן חשות ביטחון. אחי כל הדיאטות, אימונים, ניתוחים וההליכים נשים עדין לא אוהבות את עצמן (143).
מעט גברים מאמינים כי אושרם תלוי במשקל ובמראה של הנשים שלהן. חלקם מנסים לשנות את הנשים שלהם באמצעים קיצונים: איומים שיעזבו, כל מיני טקסים מוזרים, וכו. זאת במקום לטפל בביטחון והפחדים שלהם. כל המשפחה סובלת בשל כך.
הגברים מפעלים לחצים חיצונים על כלל הנשים אך מה לגבי הנשים שמסכימות לכך? דיכוי יצוני משקף מדכא פנימי שמאפשר את קיומו. המראה הדו סטרית של חוץ ופנים משקפים זה את זה ודורשים שניצור סביבנו מצבים שמתקימים בתוכנו. אנו האויבים הגדולים ביותר של עצמנו.

מכשפות לציד

יש גברים שיש להם כפיתיות חולנית למשקל ולצורה של נשים. אלו מתפרנסים מאופנה לרב ולכן נשים מתעלות בביקורת העצמית שלהן. דוגמניות על מעידות כי המבקרות הגדולות ביותר שלהן הן נשים. נשאלת השאלה מי מפעיל לחץ על נשים להרזות.
ביקורת של נשים כלפי נשים היא קודמת (144). ילדות בבי"ס הודו כי הן שיפוטיות כלפי אחרות ובוחנות מלמעלה עד מטה במטביתהן אחרות - נוהג בו הואשמו גברים.
בקהל מעורב של גברים ונשים, נשים מאשימות את אחיותיהן השמנות. נשים שפנו לריקוד זכו להערות פוגעניות: לא עשית דיאטת, אכלת יותר מדי וכיוצב. חלק מהנשים טענו כי הן מעודדות השמנה. אחת הנשים לא הבינה מדוע כה כועסת עליה אישה אחרת.
נשים חשו כי הן מותקפות דרך קבע בידי נשים. ביקורת מדוע אינן שומרות על המשקל ע"י נשים שעובות בפרך לדבריהן לשמור על המשקל שלהן. נשים שמסרבות לשחק את משחק היופי לא מאימות בתחום היופי. נשים שמנות מאימות על נשים שהן נהנות מחייהן במקום להיאבק בעצמן כמו אותן נשים. טבע האדם להוקיע באחר כל מה שאדם לא יכול לקבל בעצמו: להעניש ולחסל. קבלה עצמית נדרשת לאושר, לבריאות ולהישדות.
נשים ממלאות בעצמן את תפקיד הקורבנות בהצטיינות ולא צריכות גורם חיצוני שיהפוך אותם לכזה (145).

הדים של עוצמה

פגשנו את הסערה סביב המידות של הגוף וסוגיות העוצמה: פחד מנוכחות פיזית של נשים הוצגה כביטוי של הפחד שהביצית תבלע את הזרע - פחד הגברים ממלכודת הנישואין שתגזול את החירות שלהם מתהדהד בזרע ששוחה חופשי והביצית שלוכדת אותו ומאלצת אותו להתמסד.באופן פרדוקסלי לכידת הזרע היא תקוותו לחיים ומעבר למציאות רחבה ועצומה יותר. הפחד של הנשים מהנשי הוא פחד בסיסי מפני העוצמת שלהן להכיל ולחבוק ולהרחיב את החיים ולחולל שינוים רבי עוצמה.
דיאטות משפיעות לרעה על המח, מטשטשות תפקוד, ריכוז וחשיבה, מסיעות לנשים לעבוד כנגד עצמן ולהחליש את העוצמות שלהן.
כישלון של נשים להגיע לאידאל היופי הוא ביטוי עיקש לסירוש של הישות הנשית להיות מוגבלת, מוגדרת ונשלטת. להבין כי העוצמה שלהן לא נמצאת ברזון, בשריריות ובתוקפנות אלא בתעוזה להיות מי שהן.

האויבות של עצמן

נשים פועלות נגד עצמן במשקל, בדיאטות, פחד מהנשי (146), מילת נשים בידי הורים, נשים שמגיעות לבתי חולים כי הבעלים לא הצליחו לחדור אליהן בשעת מסגל וחתכו אותן בסכין.
מילת נשים מתוארת בידי נשים כגהנום שאין לתאר. סבל הלידה מתגמד לעומתו. כשממשלות אפרקניות חוקקו חוק נגד מילת נשים דווקא נשים יצאו נגד החוק. אלו שרוצות להיתפר מחדש אחרי הלידה. הן מטילות אימה על נערות לבצע חיתוך. חלק מהאמהות מתגאות שבצעו את המילה בעצמן בילדות שלהן. חלק מהקשישות אך חוששות לגורל הבנות ומחכות לחטוף את הנכדות כדי לבצע את ההליך בעצמן...
לאחר שנים בהם תורגל הנוהל אין פלא שנשים מאמינות באמונה שלמה שזו היא הדרך הנכונה. גם במערב הוחדרה התפיסה שעבור יופי צריך לסבול. גם אם עבור כך יש צורך בהשחתה של הגוף בניתוחים פלסטים או בהרעבה. השחתה הגופנית של אישה אפריקנית בחלקה הנשי מסמל הרס נשי מתוחכם ומפונם שהאשימה המערבית מתרגלת. האישה המערבית מדללת את עוצמותיה ונלחמת בהתגלמות הפיסית של הישות הנשית בגופה. שלמות ועוצמה של האינה אינו טמון במציאות האשמים אלא בבחירה שהיא עושה בהווה (147).

אוהבת אותך כל כך נורא

קל לזהות חתירה עצמית בהופעה חיצונית. פחות בתחומים אחרים שבהם זה סמוי. לדוגמה לא פלא שנשים מחפשות את הילד הרע ודוחות את הטובים. יש על כך אופרות סבון.
לפני שאנו מטילים זכות להאשים גורם חיצוני יש לזהות את ההרס העצמו שטמון בנו - הנשים. לנשים יש משיכה לצד האפל.תיאור של ספר השירה של קייט קלואלן, לוקסוס המתאר את פרספונה שנחטפת בידי הדס וכותבת לאמה מכתב.
קטע מהמכתב
כשאנו קורבנות לנסיבות העוצמה מגיעה עם ההכרה בבחירה (148). כשנשים נמשכות לחשכה בתת המודע שלהן והן חושבות שהן נכספות לאור הן נמצאות בסכנת קורבנות. כשיכרו בכח בחירתן הן תפדנה חזרה את העוצמה לבחור מחדש. נשים מחפשות שליטה באופן תדיר. רואות בגבר רך גבר חלש שאינו יכול להתנהל עמן. כשהן מוצאות גבר חזק שחיפשו יש להן במה להילחם ובמה להתנגד. ההתעסקות המרירה בקורבן מסית את תשומת הלב של האישה מהעוצמה ומהאחריות שלה לאושר.

משיכה של אישה לאפל נושאת אפשרות לצמיחה. היא מביאה לחיכוכים שמשקפים את הצל החשוך של האישה, את הלא מודע שלה. אם נשים תדענה לראות במצב מראה לעוצמה הלא ממומשת בהן הן תוכלנה להתעמת במודע עם הפחדים הסמוים שלהן ולהשיב לעצמן את השלמות. אנו צריכים להכיר במשיכה שלנו לכאב, למאבק, לדיכוי, לסערות ולא להקרין אותם על תוקפן, מכשול או מצב חיצוני. עלינו להכיר בפחד מעוצמה ומחופש שמשיכה זו משרתת. אומץ להתעמת עם אמיתות מזעזעות אלו מרעידות את הקרקע שלנו ומשנות את הדרמה האנושית של קורבנות ותוקפנים. ללא מודעות נשים בתמשיכנה להימשך אל כאב.

מודעות והכרה ממחויבות לתהליך של תבוננות נוקבת ואמיצה בצורותיה ודקויות של התמכרותנו לכאב ולסבל.

המשיכה של נשים אל האפל נובע בין היתר בשל יכולת של הישות הנשית לרכות, להכיל ולחבק את הנוקשות שבגברים ולהמיס את שריריו. כח זה מתיחס לעולם הפנימי של האדם. כדי שנשים תהינה מסוגלות ליישם בעולם ובמערכות יחסים עוצמה של הישות הנשית שיכול לחבוק נוקשות ואכרזיות ללא להיזק לעצמן - עליהן לזהות בתוכן עצמן את היכולת היחודית של הישות הנשית להיכנע לרכות ולהפסיק להילחם בעצמן.

לא ניתן לעשות זאת כקורבן חסר אונים שמשליך את האחריות לאושר על גורמים חיצונים ומשתעבד להם. אישה שמודעת לכך שהיא נמשכת לצ האפל ואינה מרגישה כי רומתה ונפלה לבור אלא מזה בעצמה את הצורך לרדת ולחקר אינה יכולה להיות קורבן. תהא התהום אשר עליה לחצות. עם בהירות ראיה זו היא תפיק מהבור אוצרות ותגיח ממנו מאירה את אורה.
ללא מודעות זו מאימת הכחשה של התהום לבלועה.

גברים ובובות

להאשים גורמים חיצונים בסבל של נשים לא הוגן כלפי הנשים. אם גברים היו אחראים לאושר של נשים היה מצבן אנוש. האשמה מעצימה את האשם. כך לדוגמה לדעת טובי התפיסה כי נערות נלחצות לבצע דיאטות היא יוזמה של גברים משרת את הגברים ומפלה את הנשים. הוא מתאר את הנשים כבובות בידיהם הכול יכולות של הגברים הגורמים לנשים להרס את עצמן על אפן וחמתן.

השאלה שיש לשאול היא האם נשים אמיצות לחקור את האובססיה שמשמש אותן מהגשמת הפוטנציאל המלא של מהותן.

לא די התפיסה לפיה נשים חזקות לא קורבנות והאשמת הגברים וגורמים חיצונים.יש לעודד נשים לקחת אחראיות כדי לסייע להן להתגבר על הפחד מעוצמה ומהנשי ומהמשיכה להרס עצמי שנובע משני אלו. חינוך של האשמות מטפח ניכור וקיפוח שמעודד זעם ומרירות -מאפיני תסמונת קורבן. חינוך זה מפתח חוסר אמון כלפי החיים. אין עוצמה בחוסר אמון או בקורבן. לאחר הוצאה לאור של הספר "מהפכה מבפנים" (Revolution from within) גלוריה שטיינם הכריזה כי נשים הן מיעוט מדוכא, משרתות בבתים שלהן ומיצרות בתים נוחים לא לעצמן אלא לאחרים.

אישה פנתה לסופרת והסבירה לה כי היא סובלת מביטחון בסיסי שמונע ממנה לצאת עם בן זוגה בפומבי ובקשה סיוע. החשש שלה שבן זוזגה רואה נשים אחרים טובות ממנה. שטיינם יחסה את הבעיה לבן זוגה בערך הירוד של בת זוגתו והדגישה כי לו לא היה חותר תחתיתה לא היתה מרגישה באופן בו היא מרגישה. במילים אחרות היא הניחה את כל העוצמה בידים שלו. אם היה אדיב אליה היה מעריך אותה ואם לא מן הסתם תחושת חוסר ערך. האישה טענה כי בן זוגה מעולם לא נתן לה סיבה לחוש כפי שחשה.

עלינו להבחין איך אנחנו מנערים מעלינו אחריות לבעיות ומטילים אותם על אחרים כרפלקס אוטומטי. יש לנו נטיה למצוא נחמה במחשבה שהקשים והכשלונות נגרמים באשמתו של אחר. ללא אחריות אין עוצמה. התנערות גזולת יכולת להשתמש בקשים שלנו כמראה לחיכוכים פנימים בנו ואת העוצמה ליצר שינוים משמעותים בחיינו (152).

כשאנשים מטילים אחריות באחרים כשורש למצוקה שלהם הם מתעלמים מהמאבק הפנימי שלהם שלו היו מכירים בו היו מתעצמים. בארה"ב יש סדנות בהם גברים מתנצלים בפני נשים על יחס של גברים אחרים. נשים באותן סדנות מפרטות כיצד גרמו להם גברים אחרים להרגיש: הוא גרם לי להרגיש חוסר ביטחון, לרצות למות וכו. גברים לוקחים עוצמה זו ומתנצלים בפני אותן נשים. יש ריפוי מסוים במילה "סליחה". עם זאת, אם הסטטוס נותר שנשים הן קורבן למצב וגברים הם בני בליעל כול יכולים שיכולים לעצב נשים כאוות נפש מונצח הפעק הזועק לנשים להכיר בחלקן ולפדות בחזרה את עוצמתן.

נשים שהתפתחו וצמחו בחיכוכים במערכת היחסים מגלות שלא אהבו את עצמן ונמשכו לגברים שפגעו בהם. כדי לרפא אמון שלנו באחרים עלינו לחזור ולהאמין בכח שלנו למשוך אל עצמנו את כל שיוביל אותנו לשלמות.

לאישה יש ילדה פנימית שחשוב לה לשמוע התנצלות מגברים. עם את חשוב יותר שאותה אישה תתחבר מחדש לאםה גדולה, לישות הנשית (152) ממנו יכולה לשאוב חזרה את ערכה העצמי האבוד וההנחיות שנחוצות לה כדי לא להיות קורבן ולהגיע לשלמות פנימית.

אם חלק מהשלם פגום לא ניתן להיות בריאים. במילים אחרות אם גבירם אשמים אזי נשים תשלמנה מחיר. אם נשים קורבנות אזי גברים יסבלו. בשנים האחרונות מחו גברים כי השינויים בעידן זה הפכו את הגברים לקורבנות בחברה החדשה. לעזרתם נלחצו נשים שמאשרות את היות הגברים קורבן. הגדרת גבר או אישה כקורבן לא עושה להם צדק. היא פוגעת וגוזלת מהם את העוצמה.

חמוץ מתוק

קורבנות מעצימה את הכעס. נשים סבלו מספיק כדי להצדיק את כעסן. כעס בתחילה נותן כח לעשות שינוי. בנקודה מסוימת הוא מקבע את האדם בדפוס קורבן וגובה חזרה את הכח שהשאיל. כעס בנשים הופך לזעם ולעוינות שמונחלים כלפי נערות שמעודדות אותן להלחם בגברים. היתה תקופה בה להילחם בגברים אש באש היתה רלוונטית קל יותר לכבות אש במים כשמשלבים אש ומים בחכמה - מסמלים זכר ונקבה - ניתן ליצור אנרגיה שימושית ובונה.

כשדנים על כעס כרוני כסיפטום של קורבנות נשאלת השאלה האם לא חשוב שנשים תבטא את הכעס שלהן. התשובה היא שברור. במיוחד שבמשך דורות הותר לנשים רק לבכות ולא לזעום ואילו גברים יחלו לבטא תוקפנות ופחות פגיעות. עם זאת חשוב שנגיע לאיזון. אישה תארה איך נענשה בילדותה על הבעת רגש וננעלה שעות באמבטיה (153) - היא למדה להחניק את הכעס כשבגרה למדה לבטא את הכעס ולהתענג על ביטויו.

סיפור על אישה שמצא כל תירוץ לבטא את הכעס הצבור בה ולחמה בכל אי צדק כדי לחוש את כוחה החדש. "לא עוד שתיקה. לא עוד ילדה טובה." (טובי בראונינג, איך הפכה האישה לגבר, עמ 153). הכעס שלה היה מסעיר ומכשף ועבורה כשאמרו לה שהיא האדם הכועס ביותר שראו - זו היתה מחאה. הכעס הוא תמריך לשינוי: הורס את הישן כדי לפנות מקום לחדש. עם זאת הלוחם בה היה זקוק לישות הנשית כדי לחדול מלהרוס את הישן ולהתחיל לבנות חדש. בהדרגה למדה ליצור את המציאות: מאושרת או אומללה כבחירתה וכך גבר הקושי להאשים אחרים או גורמים חיצונים.

השינוי הפנימי הוביל לשינוי הנסיבות החיצוניות. היא למדה שהיא האחראית היחידה לאושרה. כך הלוחם הפנימי פינה מקום לעוצמת הרכות בה.

חשוב שנשים תבטאנה כעס. אם כעס לא מבוטא הוא הופך לדיכאון - "מכסה" לכעס לא מבוטא. דיכוי כעס הביא נשים לדיכאון כרוני. בעידן המודרני נשים הולעטו התרופות הרגעה שהידקו את ה"מכסה" ושבשו חי משפחות (154). דיכוי הכעס הופך להצפה. החברה מקובעת בקצה הזכרי ובאנרגיות הכעס כפי שממחישים ערוצי התקשורת והבידור, האדרת הכוחנות והתגברות האלימות הכללית. האתגר של גברים ונשים הוא להגיע לאיזון - מצב זרימה בו הזכרי והנקבי בעולם הפנימי ובעולם החיצוני מאזנים זה את זה.

שחרור או קיבעון

כעס תורם להגדרת העצמי, מעניק כוח, הגנה מפני כאב. בעת זעם קל להיפצע בלי לחוש דבר. ההשפעה המשנית של כעס היא גבית אלו חזרה. כאב שנגרם מהחוץ לא מרשים את המערכת באופן נחרץ. כעס זה משרת בעת לידה. ככל שנצמד אל הכעס כך נאבד את הכחות והאנרגיה שלנו. הכעס מגן עלינו בשיריון נוקשה שלא נחוש רגשות עמוקים כמו עצב אך שיריון קשה זה פוצע ומגביל אותנו.

התנועה לשחרור האישה קמה בזכות כעס שהפך לפעולה ושימש זרז לשינוי. קיבעון בכעס יהפוך את התנועה לתקיעות - קיבעון מונע תנועה וללא תנועה אין שינוי. נשים רוצות לפדות חזרה את רגש הכעס הזכרי ולדעת איך לנוע דרכו. הן עלולות להתקע ולדממן. טחינת כעס ומרירות כנגד הגברים מונעות מהן להמשיך הלאה וכך הן נותרות מאחור ולא מועילות לעצמן או לאחרים. הן זורעות זרעי זעם לשיחים ומכשילות נשים אחרות.

קל להילכד בקסמי הכעס שנותן אשליה של כח. יש להשתמש בכעס כך שיהי ניתן לעבור דרכו במקום להקרין אותו על מכשולים חיצונים (155), להכיר במעצורים ובמכשולים הפנימים שמהם צומחת אומנות העוצמה האינסופית.

לא! לא!

האשמת גורמים חיצונים בבעיות של נשים משמש מעצור לעוצמתן. קבלה עצמית היא קיצור דרך לעוצמה זו והשבת שלמותנו. אנו נלחמים ללא הרף בחלקים שאנו פוחים לקבל בנו. ללא שלמות זו לא תיתכן עוצמה. כנשים, הפחד שלנו מהנשי מונע מאתנו להתקרב לקבלה עצמית ודחית הנשי ובגידה בחלק המהותי של עצמנו.

נשים מוכנות להשקיע כספים במלחמה בטבע שלהן למרות שיכולות לבצע קיצור דרך ולקבל את עצמן. כשמדובר בעוצמה ובחופש עלינו להיות מודעים לכך שאנו מפחדים ממה שאנו הכי רוצים. קבלה עצמית מביאה שלום ושלווה שנשים מחפשות ולכן פוחדות ממנה. נשים במשך שנים נאבקו עד כי הפחד לחש להן שעם קץ המאבק יגיעו אל קצה החיים. נטישת המאמצים לשנות את מהותן , את הכפיתיות המתישה לחשוב כמה אכלו או לא צריכות לאכול, איך נראות (בטן, וכו) וכיוב, לטובת קבלה עצמית הוא בלתי נסבל מבחינתן. קבלה עצמית לוקחת מאתנו את התירוצים והאשמות.

מידת התנגדות של נשים לקבלה עצמית יובהרו באירועים הבאים. בעברה הפיצה עלונים בנושא משקל ומידות גוף והציע להקים קבוצת תמיכה לנשים. אכן כך היה (156). דוגמה מה פורסם בעליונים.

העליונים פורסמו בספריות, מתנסים, בתי קולנוע ועוד. תיאור על אנורקסית שפנתה אליה וגוללה את סיפורה: אשפוזים חוזרים בבתי חולים. התעניינה לסייע לאחרות תשמח שתיצר עמה קשר.

הן תאמו פגישה ושאפו לעדכן מספר גדול של נשים. חצי שעה טרם הפגישה בה היו צריכות להיפש יצרה קשה ואמרה שלא תוכל להגיע כי לא מרגישה טוב - מצוננת ולא תוכל להביא את חברותיה והן לא תגיענה לבד. היא היתה במקלחת כשבעלה שמעה את ההודעה והבין ממנה כי היתה חולה 6 ימים (157). בשעה שמונה עמדו שתי נשים בדלת. המבוגרת לא התעניינה בכלל בנושא. היא נדהמה לגלות שהתחושה שהיא שמנה שירתה אותה והיא לא מוכנה לוות עליה.כשרזתה היא חשה מבוהלת וכך חזרה לאכילה כפיתית והשמנה. התחושה שהיא שמנה שרתה אותה כמעצור שלא תאבד שליטה.

היא חדלה מענין העליונים וויתה על כתיבת הספר. היו לא מעט נשים שסבלו מלחצים לרזות. עולה שאלה רטורית: האם אנחנו מפחדות לוותר על מאבקים, הלקאות עצמיות - איש לא יקח מאתנו את המאבק. "עוצמה, שחרור, חופש קבלה עצמית? לא תודה, לא מעניינות, אין לנו זמן כרגע, לא יכולות, לא מרגישות טוב, לא! לא! לא! אם יש מילה אחת המבטאת את ההתנגדות - את הפחד - היא "לא". "לא"" (עמ 157)

הפחד שעולה מהמשוב מהדהד את התהליך המתרחש כשאנשים מגיעים לטיפול למזור לבעיותיהם וקרבים לפתרון (158). ככל שאנשים קרבים לפתרון לבעיות כך עולה ההתנגדות לאבד שליטה, את המוכ והלא ידוע. לרב הם מודעים שלכך שרוצים פתרון ופחות לפחד מהלא ידוע. לפיכך הם שלמו למטפלים, שלמו והשתדלו, וחבלו בעצמם.

המעטה בהערכה של התנגדות לשינוי חיובי היא טעות. אנו מעדיפים להמתין לטאומה ולמשב טרם ניצור שינוי וגם אז נחפש דרכי מילוט. אנו משקיעים בטכנולוגיה אך לא בשינוים פנימים לשרוד שינוים חיצונים הללו. זה תוצאה מהקרע שלנו מהישות הנשית - מלכת השינוים הפנימים. קבלה עצמית מביאה עוצמה ליצר שינוי פנימי ואנו מפחדים ממנה כמו המוות מפני שהיא מסמלת את מות המוכר ואת הלא נודע.

אנו יודעים ליצר כלי נשק לכל מלחמה אבל קבלה היא אתגר

תרגיל 10: איך בעיותיי משרתות אותי

נשמי עמוק, כנסי פנימה ויהיה כנה עם עצמל. איך היו חייך לו הית מקבלת את עצמך לחלוטין? מה הכי מפחיד אותך? איך זה משרת אותך לא לקבל את עצמך. נשמי עמוק והקשיבי (159). אפשרי לצחוק לגאות בך, תני לתובנות למלא אותך, קבלי עצמך כפי שאת ברגע זה, יצרי רשימה

לדעת עוצמה

אנו לא מבינים את המשמעות של קבלה עצמית. אנו מבלבלים אותה עם ויתור, חוסר אונים, כמו שמבלבלים קשיחות עם חוזק. לא פלא שבעולם גברינקשר עוצמה וחופש עם כוחנות וגבריות - עם צוקים במקום עם המים. כל עוד יש פחד מנשי לא נוכל לתפוש את סודות העוצמה ולמלא את הריק המקנן בהם.

גברים ונשים צריכים לפדות את הישות הנשית הפנימית כדי להתעצם. גברים כנשים זקוקים לרפא את היחסים עם הישות הנשית לרפא את פצעי הישות הזזכרית. לנשים יש קשר ישיר עם הישות הנשית. ויתור על קשר זה בשם השיוויון המודרני הוא התכחשות לשיוויון. בעת הגדרת החופש והשחרור במושגים גברים איבדו הנשים את הנפש הפראית (הטבעית) של הישות הנשית. אם נשים תסכמנה להסתק בעוצמה במובן הפולטי והכלכלי בלבד.

כדי לעמוד באתגר של עוצמתן על נשים לזהות את ההתנגדות לעוצמה והדרכים בהם הן מתכחשות לה. הקושי לווסת הוא מכשול בדרך לעוצמה מלאה. כדי לרפא בלבול ותהיה מי הן באמת על נשים ללכת מעבר להגדרות המוסרתיות של הנשים ומעבר להגדרות הראקציה - אנו יכולות לעשות כל מה שגברים יכולים לעשות - בכדי לגלות את עומק הישות הנשית. אז הן תגלנה את הבהירות של הישות הנשית, התפיסה ההוליסטית (162) שבו יש עימות עם המדכא הפנימי - אומן ההרס הקטלני - זה מסמל גם נקודת מפנה לחירות לשלמות. גם בענין זה מקביל תהליך הפרט לאומה. כל עוד אם האויב מחוץ לגבולות המדינה - לא משנה כמה המצב קשה הוא ברור ומסיע לאיחוד האומה. אם האויב בתוך האומה הוא מאים במלחמת אזרחים והיא נמצאת בסכנת התמוטטות. התעוררות, הידברות וטיפול ישיר בחיכוכים הפנימים תוך התמודדות עם שורש הבעיה אז החוזר ואיחוד של האומה יתבססו ויתעצמו מאי פעם.

דינמיקה זו מתקימת בנפש האדם כשהוא מתעמת עם המחבל הפנימי. זה הוא צוהר חיוני לאבולוציה. אם נשים רוצות לחצות את הגיא המדכא האחרון מבלי להיבלע ולאבד את עצמן עליהן לחקור כל חלון אפשר להתהליך התפתחות.

אתגרן של נשים מסמל פרשת דרכים של הגזע האנושי. האיום על הקיום לא נמצא בחוץ אלא בתוכנו. הבחירה של נשים תשפיע על העולם: חורבן או עידן זהב.