מקורות כתובים ליהדות/מפתחות/מבוא

על סמל הזיהוי של ספרים וכתבי יד (הסיגנטורה)

בהתאם למדעי הספרנות העדכניים - מדע הקודיקולוגיה, לכל כתב יד ישן ישנו סמל זיהוי חד משמעי - סיגנטורה, המתקבל על ידי ציון שם הספריה והעיר בה הוא נמצא, ומפתח זיהויו של כתב היד, אשר בדרך כלל מורכב מהאיזור בספריה, מספר המדף ולבסוף מספרו במדף עצמו. לעתים, לכתב יד יש גם מספר כרטסת, הנקרא גם מספר עיול, בספרי קטלוג או בכרטסות של ספריות. כתבי יד רבים הרשומים בקטלוגים ישנים אינם נמצאים בידינו לאחר שנכחדו או נעלמו, והמידע עליהם נותר רק בקטלוגים אלו או בספרים המצטטים מתוך הקטלוגים, שגם הם נעלמו ואינם.

למשל, באתר הכי גרסינן - אתר שבו מושווים עדי הנוסח של התלמוד הבבלי, ניתן לראות על כל קטע המפוענח על רקע תצלום כתב היד או מהדורת הדפוס גם את סמלו של כתב היד בקטלוג זוסמן. ובמקום אחר באתר ניתן לעיין בנתונים הרשומים בקטלוג אודות כתב יד זה, מאיזה חומר הוא עשוי, באיזה סוג אות רשמו אותו, מה כתב יד זה מכיל ומתוך איזה ספר, פרטים נוספים אם הם ידועים כגון זמן העתקתו, שמות בעליו וכדומה.

בכתבים מן הגניזה הקהירית שהובאו לספרייה של אוניברסיטת קיימברידג', מזוהים הקטעים לפי הארגז של החוקר שבחן אותם או הארגז שבו הובאו. לעתים בסוף המדף ישנו אוסף של קטעים קטועים וחתיכות קרועות השייכים בדרך כלל לקטעים שבשאר המדף, ובדרך כלל לקטע יש "שיוך" אל קטעים נוספים שנמצאו, השייכים לאותו כותב ואולי אף לאותו מלל, ואפילו קטעים קרועים אחרים מאותו הדף עצמו.

להרחבה על שיטות המפתוח, ראו מאמר על מדעי הספרנות (קודיקולוגיה) העברית בספר של מלאכי בית-אריה באתר הספריה הלאומית.

הערה: אחד הגורמים המבלבלים את המחפשים על פי מפתח הזיהוי של כתב היד, נובע מכך שלעתים בספריות יש נוהג להוסיף ספרות אחרי הסדר הראשוני, וכך לדוגמה יתכן שספרים נוספו למדף אא שבמקורו היו בו לפי הסדר את הספרים aa1 aa2 aa3 ועתה נוסף ספר בין aa2 לבין aa3 שיקבל סמל aa2.1 ולעתים ללא הנקודה aa21. וכך הסדר המתקבל הוא aa1 aa2 aa21 aa3.