מה זה אומר בעצם?/העולם על פי ניוטון
אייזק ניוטון
[עריכה]סיימנו את הפרק הקודם בתגלית הגדולה של קפלר - שהצליח לתת מודל פשוט לאיך נעים הכוכבים, וגם ציינו שמהרגע שהשאלה 'איך' נענתה, צצה שאלה חדשה: למה? מאיפה באים החוקים החוקים האלו של קפלר?
לאיש שהצליח למצוא תשובה לשאלה הזאת קראו אייזק ניוטון. ניוטון היה גאון שחי דור אחד אחרי קפלר, ולא סתם גאון: ניוטון נחשב לאחד משלושת המתמטיקאים הגדולים בכל הזמנים, יחד עם ארכימדס וגאוס, וכמובן נחשב לאחד הפיסיקאים הגדולים בכל הזמנים אם לא הגדול מכולם. בשנת 1665, בעודו סטודנט באוניברסיטת קיימברידג', האוניברסיטה נאלצה להיסגר בעקבות מגיפה וכל הסטודנטים נשלחו לבתיהם. במהלך אותה חופשה כפויה פיתח ניוטון את תורת החשבון הדפרנציאלי, הראה שהאור הלבן למעשה מורכב מכל צבעי הקשת בעזרת ניסוי מפורסם עם מנסרה, ולענינו הוא חשב על הרעיון של כוח הכבידה. הרעיון הזה הוביל אותו לנסח את חוקי המכניקה, לפתור את הבעיה הדו-גופית שבעצם נתנה תשובה לשאלה ששאלנו בתחילת הפיסקה: מאיפה באים החוקים של קפלר, ובאופן יותר כללי: למה דברים ביקום שלנו נעים כמו שהם נעים. בהחלט 1665 היתה שנה מופלאה מבחינתו של ניוטון ושל הפיסיקה כולה.
מעבר לזה שניוטון היה גאון, היתה לו אישיות צבעונית. הסיבה שאני משתמש במילה צבעונית היא שפשוט אין לי מילים טובות אחרות לומר עליו. הדבר הראשון שניוטון עשה עם הפתרון שלו לבעיה הדו-גופית היה לקבור אותו עמוק במגירה. בשנת 1864, כמעט עשרים שנה מאוחר יותר ניוטון זכה לביקור של אסטרונום בשם אדמונד האלי. האלי חקר לעומק כוכבים ואסטרואידים והתצפיות שלו גרמו לו לחשוב על חוקי קפלר ולחפש להם הסבר תאורטי. כאשר הוא לא הצליח בכך הוא החליט לחפש עזרה ממקורות אחרים, והגיע בין השאר לניוטון. התשובה של ניוטון להאלי סביר להניח שהפילה אותו מהרגליים: "כן, חשבתי על הבעיה הזאת של קפלר, ופתרתי אותה!". האלי מיד שכנע את ניוטון לפרסם את התגליות שלו, ורק אפשר לדמיין מה היה קורה לולא האלי הזדמן לפתח ביתו של ניוטון. אלא שאם שכל זה אומר על ניוטון שהוא צנוע וביישן (עד כדי כך שאין לו אומץ לפרסם את התוצאות שלו), בשנים הבאות הולך ומתגלה צד אחר לגמרי באישיותו: קנאות, התנשאות ויצר מריבה. את החשבון הדפרנציאלי המציא באותה תקופה, במקביל לניוטון, גם הפילוסוף והמתמטיקאי הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ. תוך זמן קצר החלו ניוטון ולייבניץ להתווכח קשות על נושאים של קדימות - מי חשב על מה קודם, ומי גנב למי מה. אם הויכוח הזה לא הספיק לניוטון הוא דאג להסתכסך גם עם הויגנס, בעיקר על המהות של האור, אבל גם ויכוח זה הפך במהרה לאישי וארסי. התוצאה של הויכוחים האלו היה שנוצר קרע בין המדע באנגליה לבין המדע באירופה, ולמעשה שיתק את המדע באנגליה לאחר ניוטון לתקופה של כמעט מאה שנה.
עם כל זה לא מספיק בגיל 55 ניוטון עשה, לדעתי, את החטא הגרוע ביותר שהוא יכל לעשות כלפי המדע: הוא נטש את המדע והתמנה להיות שר המטבעה, שר האוצר של אנגליה. בילדות שלי קרה מקרה אחד שכמעט שווה לו בחומרתו כאשר שחקן הכדורסל הטוב ביותר בכל הזמנים, ה'אלוהים' של הכדורסל החליט לפרוש מכדורסל ובמקום לשחק בקבוצת בייסבול מאיזשהיא ליגה תחתונה ונידחת. מי לעזאזל מרשה לגאונים האלה לעשות שטויות שכאלה? בכל מקרה בתור שר המטבעה מה שריתק והעסיק את ניוטון יותר מכל היה המרדף, התפיסה וההוצאה להורג של זייפנים.
אי אפשר לסיים את סיפור חייו של ניוטון מבלי להזכיר קצת את מותו, או יותר נכון מה שקרה לאחריו. אני רק יכול לדמיין איך לאחר מותו בני ביתו הלכו בחשש ובהתרגשות אל חדר עבודתו, על מנת לעבור ולראות מה עוד נשאר אצלו במגירה. אילו עוד בעיות גדולות כמו הבעייה הדו-גופית, הצליח ניוטון לפתור אך מעולם לא פירסם. את מה שאותם צאצאים של ניוטון גילו אצלו במגירה הם חשפו לקהל הרחב רק בשנת 1936, כמעט מאתיים שנה לאחר מותו, והכתבים הציגו תמונה חדשה לגמרי על חייו הסודיים של ניוטון. ניוטון, מסתבר, היה אלכימאי: הוא תר את התנ"ך בחיפוש אחר רמזים לסוף העולם (שאותו הוא תארך לשנה 2060), הוא חיפש אחר "אבן הפילוסופים" (תרופה שתבטיח אריכות חיים) וניסה לשחזר את מבנהו המדויק של בית המקדש.