לטינית/ablativus absolutus

Ptcp. Abs פסוקית תיאור אופן הפעולה של המשפט הראשי כלומר פסוקית המתפקד בפני עצמה בעלת נשוא (ptcp.abl) ונושא (שם עצם או תואר ב-abl). מטרת הפסוקית היא להוסיף סגנון למשפט המורכב ולקצר אותו.

איך אנחנו מזהים את הפסוקית?

לזכור את ה-ptcp – תפקיד ה-ptcp הוא לתאר פעולה נוספת שפחות חשובה מהפעולה הראשית והיא מתרחשת או באותו זמן של ה- Ptcp או אחרי.
ה-ptcp יופיע ב-abl
נושא – יופיעו ב-abl. יהיה הנושא של ה-ptcp abl אחרת לא יהיה נושא pctp.abl
התאמה במין ומספר - הנושא abl וה-ptcp abl יהיו בעלי מין, מספר ויחסה זההים זה לזה.
בטקסטים חדשים ומסוגננים, יופי ה-ptcp.abs בין פסיקים.
אין מילת קישור מחברת.

דוגמאות

{urbe condita}, Romulus sibi comitibusque suis uxores inverire voluit

לאחר שהעיר נוסדה, רומלוס רצה למצוא בשביל עצמו נשים וגם בשביל המלווים שלו עצמו

בניגוד למשפט ptcp abl Cicerone consule, Catilina rempublicam delere voluit – בהיות קיקרו קונסול, קאטלינה רצה להרוס את הרפובליקה.

מבנים של abs.abl.ptcp

כינוי זיקה + ptcp.abl לדוגמה quo audito כשדבר זה נשמע.

Participium = adiectivum verbale

בינוני (Participium) הוא שם תואר הגזור מפועל.

מצד אחד: הוא מתנהג כשם תואר, ולכן מתאים לשם שאותו הוא מתאר במין, במספר וביחסה.
מצד שני: הוא מתנהג כפועל, דהיינו יכול לנהוג כמו פועל (למשל לקבל הצרחה ומושא).

לכל הפעלים יש בינוני. לפועל sum יש בינוני בזמן עתיד בלבד (futurus). לעיתים נעשה שימוש במבנים אחרים כדי לפצות על היעדר צורות מסוימות.

הבינוני של הפועל "ללכת" (eo) הוא: iens, euntis.

הזמן של הפועל הראשי אינו משפיע על הבינוני (הזמן של הבינוני הוא יחסי):

Puer matrem amans matri aquam dat – הנער האוהב את אמו נותן מים לאמא.
Puer matrem amans aquam ei dabat – הנער האוהב את אמו נתן מים לאמא.

תפקידי הבינוני

העצמה: הבינוני (ובכלל שם תואר) יכול להיות מועצם.
תואר לוואי מצב: לדוגמה: Puer matrem amans – הנער האוהב את אמו.
משפט סיבה (פסוקית נסיבתית): לדוגמה: Puer matrem amans aquam ei dabat (מאחר שהנער אוהב את אמו, הוא נתן לה מים).

---

סוגי ה-Participium

1. ה-Ptcp ה-Praesentis (בינוני הווה)

ה-Ptcp של ההווה מתרחש באותו זמן עם הפועל הראשי. נתרגם: "בהיותו", "בזמן ש...", וכו'. בגלל ההיבט האקטיבי (פעיל), הוא יכול לקבל מושא.

תבנית: גזע הפועל + $-ns$ (ביחסת נומינטיב) או $-ntis$ (ביחסת גניטיב).
נטייה: נוטה לפי הקבוצה השלישית.

2. ה-Ptcp Perfectum Passivum (בינוני עבר סביל)

מתאר פעולה שהסתיימה לפני זמן הפועל הראשי ובצורה סבילה.

תבנית: צורת יסוד רביעית (Supine) + סיומות הנטייה הראשונה והשנייה ( $-us,-a,-um$ ).
תרגום: "שנכתב", "לאחר שנאמר".
דוגמה: ${\text{amatus, -a, -um}}$ (אהוב / זה שנאמר עליו שנאהב).

3. ה-Ptcp Futurum Activi (בינוני עתיד פעיל)

משמש לתיאור פעולה שעומדת להתרחש אחרי הפועל הראשי, או לתיאור כוונה.

תבנית: גזע צורת היסוד הרביעית (Supine) + הסיומת $-urus,-ura,-urum$ .
דוגמה: Ave Caesar, morituri te salutant – שלום לך קיסר, ההולכים למות (אלו שעומדים למות) מצדיעים לך.

---

מקרים מיוחדים

הפועל Sum

לפועל sum אין בינוני בהווה (אין צורה של "הוֹוֶה"). הבינוני היחיד שקיים ל-sum הוא בינוני עתיד (futurus).

בלטינית המאוחרת המציאו צורות (כמו ens), אך בלטינית קלאסית משתמשים במבנה של שני שמות עצם ב-Ablative ללא פועל עזר (למשל: Caesare duce – כשקיסר [היה] המנהיג).

Ablativus Absolutus (אבלאטיבוס מוחלט)

זהו שימוש נפוץ שבו שם עצם ובינוני מופיעים ביחסת ה-Ablative כפסוקית עצמאית המתארת זמן או סיבה.

דוגמה: Urbe capta, milites discesserunt – לאחר שהעיר נכבשה, החיילים עזבו.