לטינית/שימושי קוניקטיבוס
משפט ראשי
[עריכה]שלילה באמצעות Ne
[עריכה]ציווי (Iussivus) הוא מודוס בפני עצמו בגוף שני בלבד. זירוז (Hortativus) הוא ציווי מעודן בגוף ראשון או שלישי. נפוץ במיוחד בגוף שלישי. למשל "הבה נלך", "שיבוא".
- דוגמאות: hoc faciamus! (הבה נעשה זאת!), exspectent! (שיחכו!).
- פעלים שכיחים: cave (דאג ש...), fac, vide.
- ne + coni. perfectum - ציווי שלילי. למשל: ne periculum timueritis (אל תיראו מהסכנה).
- ההפך מציווי איסור: "אל נא נעשה את זה". השלילה בקוניונקטיבוס אינה non אלא ne. למשל ne hoc faciamus (אל נא נעשה את זה).
שימוש Deliberativus (התלבטות)
[עריכה]משמש לתיאור אדם שתוהה או שוקל מה לעשות. מופיע בשאלות, לרוב בגוף ראשון.
- דוגמאות: quid facias? (מה תעשה? / מה אתה יכול לעשות?), quid faciam? (מה אעשה?).
הבעת משאלה (Optativus)
[עריכה]שימוש בקוניונקטיבוס במשפט ראשי עצמאי (לרוב עם המילית utinam) כדי להביע משאלה.
- משאלה שאפשרית בהווה/עתיד (קוניונקטיבוס פרזנס): Utinam venias! (הלוואי שתבוא!).
- משאלה שלא התגשמה בעבר (קוניונקטיבוס פלוסקוומפרפקטום): Utinam venisses! (לו רק היית בא!).
משפט משועבד / טפלים
[עריכה]כללי תיאום הזמנים (Consecutio Temporum)
[עריכה]כלל זה קובע באיזה מששת זמני הקוניונקטיבוס יש להשתמש בפסוקית המשועבדת, בהתאם לזמן הפועל במשפט הראשי:
- זמנים ראשיים (הווה/עתיד במשפט הראשי): הפסוקית תקבל קוניונקטיבוס הווה (לתיאור פעולה בו-זמנית או עתידית) או פרפקט (לתיאור פעולה שקדמה לפעולה הראשית).
- זמנים משניים (עבר במשפט הראשי): הפסוקית תקבל קוניונקטיבוס אימפרפקט (לתיאור פעולה בו-זמנית או עתידית) או פלוסקוומפרפקט (לתיאור פעולה שקדמה לפעולה הראשית).
משפטים משלימים (פסוקית מושא/השלמה)
[עריכה]משפט הבנוי מפועל המצריך פסוקית מושא עם מילת החיבור ut (או ne כשוללים את הפסוקית) ופועל בקוניונקטיבוס.
- הווה בחלק הראשי ובפסוקית - שתי הפעולות מתרחשות באותו זמן. למשל: Suadeo tibi ut legas (אני מציע לך שתקרא).
- עבר בחלק הראשי ובפסוקית – שתי הפעולות מתרחשות בו בזמן. למשל: Suadebam tibi ut legeres (הצעתי לך שתקרא).
- נדיר לראות פסוקית בעתיד עם קוניונקטיבוס בהקשר זה.
פסוקית מטרה (Finalis - כדי ש...)
[עריכה]פסוקית עם ut (או ne כשוללים את הפסוקית) ופועל בקוניונקטיבוס המציינת תכלית.
- Audi ut discas (תשמע כדי ללמוד).
- Hoc fecit ne poenas daret (הוא עשה את זה כדי לא לקבל עונש).
פסוקית תוצאה (Consecutiva)
[עריכה]משפטי תוצאה מורכבים לרוב ממילת רמז במשפט העיקרי (כמו tam - כל כך, ita - כך, tantus - כה גדול) ולאחריה ut לחיוב, או השלילה ut non (ולא ne כמו בפסוקיות מטרה), יחד עם פועל בקוניונקטיבוס.
- Tam fessus erat ut statim dormiret (הוא היה כל כך עייף, עד שמיד נרדם).
משפט חשש (Verba Timendi)
[עריכה]אחרי פעלים המביעים פחד או חשש (כמו timere, vereri), הכללים של מילות הקישור מתהפכים:
- ne מציין את החשש החיובי (אני חושש שזה יקרה). למשל: Timeo ne cadas (אני חושש שתיפול).
- ut (או ne non) מציין חשש שלילי (אני חושש שזה לא יקרה). למשל: Timeo ut venias (אני חושש שלא תבוא).
פסוקית Cum
[עריכה]פסוקית cum יחד עם קוניונקטיבוס משמשת למספר מטרות:
- זמן וסיבה (Cum Historicum - מאחר ש... / כאשר): למשל, Amicus quidam, cum in foro occurreret, ei salutem dedit (חבר אחד, מאחר שפגש אותו בפורום, אמר לו שלום).
- סיבה: מכיוון ש... / בגלל ש...
- ויתור: למרות ש...
שאלות עקיפות (Interrogatio Indirecta)
[עריכה]כאשר שאלה מופיעה כפסוקית משועבדת, הפועל בפסוקית יופיע תמיד במודוס הקוניונקטיבוס על פי כללי תיאום הזמנים.
- דוגמה: Nescio quid faciat (אינני יודע מה הוא עושה).
פסוקיות זיקה עם קוניונקטיבוס
[עריכה]בדרך כלל פסוקיות המתחילות במילות זיקה (qui, quae, quod) מקבלות אינדיקטיבוס. משתמשים בקוניונקטיבוס כאשר רוצים לתאר תכונה מיוחדת המאפיינת את הנושא (Characteristic), או כדי להביע מטרה או סיבה בתוך משפט הזיקה.
- דוגמה: Non est is qui hoc faciat (הוא אינו אדם שיעשה דבר כזה).
משפט תנאי
[עריכה]מבוא
[עריכה]משפט תנאי נפתח לרוב במילה Si (אם). השלילה במשפט תנאי תיעשה לרוב על ידי Nisi (אלא אם כן / אילולא). משפט תנאי עם מודוס קוניונקטיבוס מתאר פעולה שהקשר שלה אל המציאות פחות ודאי מזה של משפט תנאי באינדיקטיבוס. לכן, יכולה להצטרף מלית שמחלישה את הקשר למציאות:
- etiam si - גם אם
- ut si - כמו אם (כאילו)
- sive…sive - אם... ואם...
זמן וסוג המשפט: זמן הפעלים חשוב מאוד. הפועל הפותח את משפט התנאי קובע איזה סוג תנאי יהיה המשפט (פוטנציאלי או אי-ריאלי). הפועל השני (התוצאה) ייקבע בהתאם.
משפט תנאי פוטנציאלי (Potentialis)
[עריכה]מציין שייתכן כי התנאי יתרחש. הפועל גם במשפט התנאי וגם בתוצאה יופיע לרוב בקוניונקטיבוס הווה (Praesens). בעברית יתורגם לרוב בלשון עתיד.
- דוגמה: Si pauper fiam, inopiam facile feram (אם/והיה ואהפוך לעני, אשא את המחסור בקלות).
משפט תנאי אי-ריאלי (Irrealis)
[עריכה]מציין תנאי שאינו מתקיים במציאות.
- משפט אי-ריאלי להווה (Imperfectum): אילו היה קורה ש... אז...
- דוגמה: Si omnes morbi tollerentur, immortalesne fierent homines? (אילו כל המחלות היו מוסרות, האם בני האדם היו הופכים לבני אלמוות?).
- משפט אי-ריאלי לעבר (Plusquamperfectum): אילו היה קורה בעבר... אז היה קורה...
- דוגמה: Si testes invenire potuisset reus, nullus accusator ei nocuisset (אילו נאשם יכול היה למצוא עד, אף מאשים לא היה מזיק לו).
על פי הזמן אנו יכולים לדעת את היחס בין התנאי והתוצאה. ניתן לשלב ביניהם, למשל תנאי אי-ריאלי בעבר עם תוצאה בהווה:
- Nisi apud me tantum valuisset sermo stultorum amicorum, beatissimi viveremus. (אילולא הייתה חשובה אצלי כל כך שיחתם של חברים טיפשים [בעבר], היינו חיים עכשיו חיים מאושרים [בהווה]).
המשך המודוס לאחר נקודה מציין כי משפט התנאי ממשיך להשפיע. למשל:
- Si imperium mihi contra consuetudinem hodie deferretur, alia quidem ratione res administrarem. Arcis oppugnatione relicta, legiones ad amnem adducerem, ibique hostium copiae, ad pugnam incitatae, repellerentur ac plane funderentur.
(אילו השלטון היה מועבר אלי כנגד המנהג היום, הייתי מנהל את הדברים אכן באופן אחר. לאחר עזיבת ההתקפה על המצודה, הייתי מוביל את הלגיונות לנהר, ושם כוחות האויב, לאחר שהוסתו לקרב, היו נהדפים ומפוזרים לחלוטין).