לטינית/פעלים/מבוא

ניתן לסווג מילים בשפה לפי חלקי הדיבור אליהן הן משתייכות. בלטינית, כמו בשפות אחרות, קיים מערך שלם של חלקי דיבר; הראשון בהם שנבחן הוא הפועל: מילה המציינת פעולה (כמו: הלך, יאכלו וכד').

מערכת הפועל

בעברית קיימים שבעה בניינים – תבניות הטיה לפעלים – בהם משובץ שורש המילה. לכל פועל יש גוף (ראשון, שני, שלישי), מספר (יחיד, רבים), מין (זכר, נקבה), זמן (עבר, בינוני, עתיד) ודרך (mood: חיווי, ציווי). ההטיה בבניין מסוים משפיעה על משמעות המילה: לדוגמא, בניין התפעל מציין פעולה רפלקסיבית, ובניין הופעל הוא בניין סביל.

בלטינית לא קיימים בניינים כמו בעברית. כל פועל משתייך לאחת מארבע תבניות הטיה שהמאפיין של כל אחת מהן היא אות הניקוד האחרונה בשורש המילה. ניתן לחלק את תבניות הטיה אלו לשתי קבוצות:

הטיה ראשונה – אות ניקוד דומיננטית: ā
הטיה שניה – אות ניקוד דומיננטית: ē
הטיה שלישית – אות ניקוד דומיננטית: e
הטיה רביעית – אות ניקוד דומיננטית: ī

שיעור זה מתמקד בקבוצה של ההטיה הראשונה והשנייה.

מאפייני הפועל בלטינית הם גוף, מספר, זמן, דרך (חיווי, איווי, ציווי) וקול (voice: פעיל, סביל). אין צורך כרגע לזכור את הרשימה הזו; נחזור אליה מאוחר יותר.

בלטינית יש שישה זמנים המתחלקים לשתי קבוצות: מערכת ההווה (הווה, בלתי־מושלם, עתיד) ומערכת המושלם (מושלם, עבר מושלם ועתיד מושלם).

הטיית פעלים בלטינית מתבצעת על ידי הוספת סיומות לשורש הפועל. הסיומות משתנות על פי מאפייני הפועל השונים וההטיה אליה הוא משתייך.

צורת הרשומה המילונית לפעלים

הפעלים ברשימת אוצר המילים יינתנו לפי צורת הרשימה המילונית; בשלב ראשון, כל שצריך לדעת הוא שהנתון הראשון הוא צורת הפועל בהווה בגוף ראשון יחיד, והנתון השני הוא שם הפועל. שימו לב: בגלל שינויים החלים לעתים באות הניקוד האחרונה כשמצרפים את סיומות הגוף לשורש הפועל, יש להשמיט את הסיומת re- משם הפועל כדי למצוא את השורש (ולא את סיומת הגוף מהנתון הראשון).

דרך החיווי, הווה פעיל: הטיה ראשונה ושניה

דרך הדיבור הראשונה בה נעסוק היא דרך החיווי (modus indicativus). בחיווי משתמשים על־מנת לציין עובדות אובייקטיביות, כגון "אתה קורא מאמר". ברוב המקרים משתמשים בדרך דיבור זו.

כאמור, בניגוד לעברית בה מתווספות מוספיות (תחיליות או סופיות) לשורש הפועל על־מנת להטותו, בלטינית קיימת מערכת סיומות. סיומות הגוף שתשמשנה בזמני מערכת ההווה (דרך החיווי, פעיל) הן:

	יחיד	רבים
גוף ראשון	ō- (בזמנים מסויימים m-)	mus-
גוף שני	s-	tis-
גוף שלישי	t-	nt-

על־מנת להטות פעלים בהווה, יש להוסיף את סיומת הגוף לשורש הפועל. הנוסחה הכללית היא [שורש] + [סיומת גוף] = [פועל מוטה].

ניקח לדוגמה את פועל ההטיה השנייה videō, vidēre (לראות). ניתן למצוא את שורש הפועל על־ידי השמטת הסיומת re- מהנתון השני: vide-. סימון האותיות הארוכות הושמט לשם נוחות; ברוב המקרים אין לו משמעות מלבד למטרות היגוי נכון.

	יחיד	רבים
גוף ראשון	video (אני רואה)	videmus (אנחנו רואים/ות)
גוף שני	vides (את/ה רואה)	videtis (אתם/ן רואים/ות)
גוף שלישי	videt (הוא/היא רואה)	vident (הם/ן רואים/ות)

לשם דוגמא נוספת להטיית פועל בהווה, ניקח את פועל ההטיה הראשונה amō, amāre (לאהוב). שימו לב: בהווה של פעלים מהטיה ראשונה חלה תופעה של היבלעות בגוף ראשון יחיד: הצירוף ao, במרוצת השנים, הפך ל־o.

	יחיד	רבים
גוף ראשון	amo (אני אוהב/ת)	amamus (אנחנו אוהבים/ות)
גוף שני	amas (את/ה אוהב/ת)	amatis (אתם/ן אוהבים/ות)
גוף שלישי	amat (הוא/היא אוהב/ת)	amant (הם/ן אוהבים/ות)

דרך הציווי

הציווי, כבעברית, מציין מתן פקודה ישירה. ציווי קיים בגוף שני בלבד, מסיבות מובנות (ניתן לצוות על הנוכח בלבד). צורת הציווי ביחיד היא שורש הפועל בלבד: ama! vide!. על־מנת ליצור את צורת הציווי ברבים, מוסיפים את הסיומת te- לשורש: amate! videte!.

ה"בלתי־סופי" – שם הפועל

בניגוד לשמות פועל בעברית, בלטינית שמות פועל (infinitives) מציינים זמן; בלתי־סופיותם נובעת מכך שאינם מוגבלים על־פי מבצע הפעולה (גוף או מספר). יצירת שם הפועל מתבצעת על־ידי הוספת הסיומת re- לשורש הפועל (vidē+re).

אוצר מילים

amo, amare – לאהוב
cogito, cogitare – לחשוב, להרהר
debeo, debere – לחוב, להצטרך
do, dare – לתת
erro, errare – לטעות
laudo, laudare – לשבח, להלל
moneo, monere – להזהיר
salveo, salvere – להיות בטוב / בריא (salve! – שלום!)
servo, servare – להגן, לשמור
conservo, conservare – לשמור, להציל, לשמר (יותר חזק מ־servo‏)
terreo, terrere – להפחיד, להבהיל
valeo, valere – להיות חזק (vale! – להתראות!)
video, videre – לראות
voco, vocare – לקרוא, לזמן
non (תואר הפועל) – לא
saepe (תואר הפועל) – לעתים קרובות

הפרק הקודם:
מבוא

פעלים: מבוא
תרגילים

הפרק הבא:
שם עצם: מבוא