לאטך/מבנה המסמך

הויזואליות ממלאת תפקיד רב באופן העברת מידע לקורא. מסמך שמועצב כהלכה יהיה קריא יותר ולכן ישרת טוב יותר את מטרת הכותב. כמו כן, אם המסמך הוא ארוך, הכון ספר לימוד, מבנה אחיד ואסתטי יקל על הקורא להתמצא בין דפי הספר.

יחידת הטקסט החשובה ביותר בלאטך היא פסקה. פסקה אחת אמורה לתאר רעיון אחד, כמקשה אחת של טקסט. כפי שתראו בהמשך, הצירוף \\ גורם לשבירת שורה. אם הטקסט עבר להביע רעיון חדש, יש להשתמש במעבר פסקה, אחרת - בשבירת שורה.

טקסט מכיל גם סימני פיסוק, ואחד החשובים הוא הפסיק. אם אינכם בטוחים היכן יש למקמם, נסו לקרוא את המשפט בקול רם ובכל מקום בו מופיע פסיק לקחת נשימה קצרה. אם במקום מסוים זה נראה מיותר או חסר, יש למחוק או להוסיף פסיק.

כמו כן, את הפסקאות השונות שכתבתם ניתן למקם במבנה היררכי-לוגי באמצעות חלוקה לפרקים, קטעים, תת-קטעים וכך הלאה.

לאטך דורשת מהכותב להצהיר על מבנה המסמך (יש מספר דרכים לעשות זאת). אחרי שלאטך תדע על איזה סוג מסמך מדובר, היא תדאג לכל מלאכת העיצוב המייגעת.

סביבת ה-document

לאחר הצהרת סוג המסמך, תוכן המסמך שלך נמצא בין שתי פקודות המציינות את תחילתו ואת סופו:

\documentclass[11pt,a4paper,oneside]{report}
\begin{document}
...
\end{document}

הטקסט שלך צריך להופיע במקום שלוש הנקודות. הסיבה לכך שיש לסמן את תחילת המסמך היא כדי שניתן יהיה לבצע התאמות אישיות לפני גוף הטקסט שלך, אשר ישפיעו על הטקסט. הסיבה לכך שיש לציין את סוף המסמך היא כדי לומר ללאטך לבצע משימות נוספות, כגון יצירת אינדקס. אחרי תגיות הסיום ניתן למשל לכתוב הערות או טקסט זמני שלא יופיע בפלט:

	
...
\end{document}
Don't forget to get the extra chapter from Jim!

ה-Preamble

ה-preabmle (פתיחה) היא כל מה שכתוב מתחילת קובץ הלאטך ועד לפקודה \begin{document}. במקום זה כותבים פקודות אשר משפיעות על כל המסמך:

% simple.tex - A simple article to illustrate document structure.

\documentclass{article}
\usepackage{mathptmx}

\begin{document}

חברות הוצאה לאור, כגון עיתונים יומיים, קטלוגי אופנה וירחונים, יוצרים סגנון (class file) משלהם. אנו נסתפק בסטנדרט לבינתיים.

החבילה mathptmx, לדוגמה, אומרת ללאטך להשתמש בגופן Postscript Times Type1 במקום בברירת המחדל, שהיא גופן ה-ComputerModern.

למעשה, פקודה ה-\begin{document} אינה חלק משורות הפתיחה (preamble), אך היא מציינת את סוף תחום הפתיחה.

ראש המסמך (top matter)

בתחילת המסמך לרוב מופיע מידע אודות המסמך עצמו, כגון נושא, תאריך, שמות הכותבים וכו'. כל הפרטים הללו נקראים ראש המסמך (top matter). לדוגמה:

\documentclass[11pt,a4paper,oneside]{report}

\begin{document}
\title{How to Structure a LaTeX Document}
\author{Andrew Roberts}
\date{December 2004}
\maketitle
\end{document}

כאשר:

• \title - נושא המסמך.
• \author - יוצר/י המסמך.
• \date - תאריך פרסום המסמך. אם כותבים פשוט \date, לאטך תשים את התאריך של אותו יום, בדומה לשימוש בפקודה \today.
• \maketitle - פקודה המסיימת את ראש המסמך. חובה לכתוב אותה על מנת שלאטך תיצור את הכותרת כפי שביקשתם. אם תושמט, לא תופיע כל כותרת, אלא אם יצרתם אחד באופן ידני.

להלן דוגמה מעט מורכבת יותר:

\title{How to Structure a \LaTeX{} Document}
\author{Andrew Roberts\\
  School of Computing,\\
  University of Leeds,\\
  Leeds,\\
  United Kingdom,\\
  LS2 1HE\\
  \texttt{andyr@comp.leeds.ac.uk}}
\date{\today}
\maketitle

כאשר:

• \\ מציין שבירת שורה.
• \texttt אומר ללאטך להדפיס את המייל בגופן mono-space (ריווח אחיד).
• \today אומרת ללאטך להדפיס את היום הנוכחי, כך שאם תעדכנו מסמך ותייצאו אותו, יתקבל באופן אוטומטי תאריך חדש ללא כל התערבות מצדכם.

תקציר (abstract)

לרוב המאמרים המדעיים יש תקציר, ולאטך מעצבת אותו בצורה שונה. מבחינה לוגית, יש למקם את התקציר מתחת לראש המסמך ולפני התוכן של המסמך.

שימו לב: ניתן להשתמש בפקודה זו בסגנונות article ו-report, אך לא ב-book.

\documentclass{article}

\begin{document}

\begin{abstract}
Your abstract goes here...
...
\end{abstract}
...
\end{document}

בברירת המחדל, הכותרת של התקציר תהיה "Abstract", אך ניתן לשנות זאת באמצעות:

\renewcommand{\abstractname}{Executive Summary}

הפרדה לקטעים (sectioning)

\section{Introduction}
This section's content...

\section{Structure}
This section's content...

\subsection{Top Matter}
This subsection's content...

\subsubsection{Article Information}
This subsubsection's content...

כאן אין צורך להשתמש בבלוקי begin-end, לאטך תדע לבד מה לעשות.

בלאטך יש 7 רמות עבור קטעים:

פקודה	רמה (עומק)	הערות
\part{part}	-1	לא קיים במכתבים
\chapter{chapter}	0	רק בספרים (book) ובדוחות (report)
\section{section}	1	לא קיים במכתבים
\subsection{subsection}	2	לא קיים במכתבים
\subsubsection{subsubsection}	3	לא קיים במכתבים
\paragraph{paragraph}	4	לא קיים במכתבים
\subparagraph{subparagraph}	5	לא קיים במכתבים

כל כותרות הקטעים תתווספנה אוטומטית לתוכן העניינים, במידה ותיצרו אותו. לכן אם תבחרו כותרת ארוכה, או תשתמשו בשבירת שורה, זה יופיע גם בתוכן העניינים, וככל הנראה לא תרצו בכך. ניתן להשתמש בסוגריים מרובעים על מנת לומר ללאטך מה לשים בתוכן העניינים, ומה להדפיס ככותרת:

\section[Effect on staff turnover]{An analysis of the
effect of the revised recruitment policies on staff
turnover at divisional headquarters}

מספור קטעים

לאטך ממספר קטעים אוטומטית, כך שאין צורך לטרוח ולהוסיף אותם ידנית.

• חלקים (Part) ממוספר על ידי ספרות רומיות.
• פרקים (Chapters) וקטעים (Sections) מקבלים מספור דצימלי.
• נספחים (Appendix) מקבלים אותיות אנגליות (A,B,C...).

ניתן לומר ללאטך עד איזה עומק להציג מספור על ידי העברת הפרמטר secnumdepth לפקודה \setcounter, תוך ציון רמת העומק הרצויה:

\setcounter{secnumdepth}{1}

ברירת מחדל היא 2.

באופן דומה, הפרמטר tocdepth אומר ללאטך עד איזה עומק להציג תוכן עניינים:

\setcounter{tocdepth}{3}

על מנת למנוע מלאטך להציג מספור, יש להציב כוכבית (*) לפני כותרת הקטע:

\subsection*{Introduction}

כל הרמות החל מ-part ועד subparagraph יודעות "לעבוד" עם כוכבית (*), כך שגם אם secnumdepth אמור לגרום למספור, הכוכבית תמנע זאת. בצורה זו ניתן לבחור אילו רמות יהיו ממוספרות ואילו לא.

אם ברצונכם להציג כותרת לא ממוספר בתוכן העניינים, יש להשתמש בפקודה \addcontentsline:

\section*{Introduction}
\addcontentsline{toc}{section}{Introduction}

פסקאות (paragraphs)

מתחת לכותרות מופיע טקסט. על מנת לומר ללאטך להתחיל פסקה חדשה, יש להשאיר שורה ריקה. שימו לב כי לא תתקבל שורה ריקה בפלט. הריווח בין פסקאות מוגדר מראש בסגנון המסמך שבחרתם להשתמש בו, ונקרא \parskip. גודל זה לרוב 0 (כי בספרים אין מרווח בין פסקאות), אך ניתן להקצות מרווח זה ידנית בראש המסמך:

\setlength{\parskip}{1cm}

כך שהמרווח בין פסקאות יהיה 1 ס"מ.

ניתן להגמיש את המרווח בים הפסקאות:

	
\setlength{\parskip}{1cm plus4mm minus3mm}

פקודה זו שימושית כאשר אין דרישה לריווח אחיד.

ניתן להגדיר את מידה ההזחה-פנימה של פסקאות על ידי \parindent:

\setlength{\parindent}{6mm}

ברירת המחדל היא 18pt. אל תגמישו גודל זה, אחרת המסמך ייראה מבולגן.

על מנת לבטל את ההזחה, יש לתת את הגודל 0 בצירוף יחידות:

\setlength{\parindent}{0in}

אך אם ההזחה היא 0 וגם parskip היא 0, לא ניתן יהיה להבדיל בין פסקאות.

תוכן עניינים (table of contents)

כל כותרת ממוספרת מגיעה לתוך העניינים באופן אוטומטי. לא חייבים להדפיס תוכן עניינים, אך ניתן להוסיף אותו על ידי כתיבת

\tableofcontents

במקום הרצוי (בדרך כלל אחרי התקציר). הכניסות בתוכן העניינים נרשמות כל פעם שלאטך מתרגמת את המסמך, ומשוחזרת בריצה הבאה. לכן יש להריץ את לאטך פעמיים על המסמך שלכם על מנת לודא שכל ההפניות נכונות.

באופן דומה, ניתן להוסיף רשימת איורים ורשימת טבלאות על ידי הפקודות \listoffigures ו-\listoftables בהתאמה. פקודות אלה יופיעו לרוב אחרי תוכן העניינים.

כאמור, אם רוצים שתופיע כותרת לא ממוספרת (כגון הקדמה) בתוכן העניינים, יש להשתמש בפקודה \addcontentsline:

\subsection*{Preface}
\addcontentsline{toc}{subsection}{Preface}

פקודה זו תיצור שורה בתוכן העניינים עבור Preface עם הסגנון subsection. באופן דומה ניתן להוסיף שורות ברשימת איורים וברשימת טבלאות על ידי החלפת הצירוף toc עם lof או lot בהתאמה.

ביבליוגרפיה

בכל עבודת מחקר כמעט יש צורך לציין רשימת ביבליוגרפיה. ללאטך יש ניהול ביבליוגרפיה מתוחכם. ניתן להוסיף רשימת ביבליוגרפיה בשתי דרכים:

• לכתוב אותן ישירות בתוך המסמך עצמו. שיטה זו פשוטה יותר, אך גוזלת זמן, במיוחד אם יש לכם מספר מאמרים באותו נושא, המצטטים את אותם המקורות.
• ניתן לשמור רשימת ביבליוגרפיה בקובץ BibTeX חיצוני, ולקשר אליהם באמצעות פקודה מיוחדת במסמך. ניתן גם לעצב את המראה שלהם. כך ניתן ליצור מסד-נתונים קצר עם המקורות שאתם עובדים עמם ולתת ללאטך לעבוד במקומכם.

לפירוט, גשו לניהול ביבליוגרפיה.