טראומה והטיפול בה/פרק 11

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

עקרונות שיטת הSE[עריכה]

SE היא שיטה שפותחה על ידי פיטר לוין (מתוארת בספר "להעיר את הנמר") טיפול בטראומה שנגרמת מחוויה של סיכון קיומי או מקשיים במערכות יחסים מוקדמות. לפי השיטה אירוע טראומטי גורם להצפה של מערכת העצבים ולגיוס אנרגיות שיאפשרו התנהגות הישרדותית. כשיש בלימה להתנהגות הישרדותית האנרגיה נאצרת בגוף. אם האנרגיה אינה משוחררת באופן טבעי שרידי החוויה מפתחים תסמיני פוסט טראומה או נאגרים ומתקבעים כדפוסי אישיות, הגנות ודפוסי תגובה ללחץ.

מתודה שפותחה על בסיס מודל ה-FR (Fantastic Reality) ומעוגנת בגישת וויניקוט וג'נינגס (נלקח מעמ' 213)

תגובה טראומטית היא תגובה של אדם למצב של איום או ללכידות עצמי.

לבעלי חיים מנגנוני הגנה טבעים :

  1. שיריון לצב.
  2. פרווה מפוספסת לזברה
  3. התחפרות החפרפרת.

התעמות עם טראומה תקפיא את האדם בפחד (עמוד 187). במיתולוגיה - כל מי שמביט במדוזה הופך לאבן. פרסאוס התמודד עם המדוזה בכך שהשתמש במגן שלו כדי לשקף את הדמות שלה. באופן דומה נמשל ההתמודדות עם טראומה - שימוש באמצעי הגנה.

תגובת הקיפאון, שוק, אסטרטגיה שמפעילה מרכזים פרמטיבים נמוכים של המערכת הלימבית במערכת העצבים במהלכה מתחזים למת. היא מקהה את התחושות הרגשיות והפזיות של האינדיבידואל. כשהשוק עובר קצב הנשימה חוזר ובע"ח מתנער מהאנרגיה שנכלא בעת הקיפאון וכך חוזר לשגרה.

היציאה מקפאון אצל בני אדם עלולה להיות חלקית ולא שלמה. הרבה פעמים אדם חוזר לשגרה אך זה רק למראית עין שכן היא מחפה על תגובת הקפאון וחוסר יכולת לשחרר אנרגיה כלואה. תיאור מקרים כאלו מאופין בחוסר יכולת לחשוב בהיר, בקבלת החלטות, ערעור נפשי, המנעות מהמקום, מחשבות על העניין וכו. האנרגיה מייצרת עוררות יתר, קופצנות ורגזנות (עמוד 188).

האנרגיה שלכודה במערכת העצבים כי לא השתחררה גורמת במצב של חרדה רגשית - כתגובה ללחימה פריצה כזעם וכתגובת בריחה כחוסר אונים. אם האורגניזם מסוגל לפרוק את האנריגה על ידי בריחה או הגנה עצמית לא תתקבע תגובה פתולוגית לטראומה.

לפי לוין בני אדם אינם משתחררים ממצבים של עוררות רגשית כמו בעלי חיים היא מאחר שהניאו קורטקס של המח הרציונלי באמצעות הפחד ועודף השליטה עלול להפריע לתהליכים מעודנים בגזע המוח האחראי על פעולות הישרדות אינסטינקטיביות כמו נשימה, עוררות וטמפרטוקה. הניאו קורטס מתעלם מתגובות אינסטינקטיביות עדינות שמכוונות לריפוי הטראומה ע"י פריקת אנרגיה.

בבני אדם הפוסט טראומה הן תוצאה של פעילות מחזור אינסטינקטיבי שלא ניתן הזדמנות להשלים את מחזוריות שלו כי הניאו קורטקס מבטל את האינסטינקטיביות של האדם והשלמת המחזור וכך האדם לכוד בתגובה טראומטית.

מנגנון כליאת האנרגיה שמתעוררת בגוף לאור סכנה:

  1. חוסר אונים וחוסר תקווה עומדים בבסיס של הקיפאון ומובילים לאמונות גורפות כמו שאין ביכולת האדם לעשות דבר כדי להציל את עצמו עד למצב שהן הופכות לנבואה המגשימה את עצמה. אמונות כאלו הן תוצר של עיבוד קוגנטיבי ופרשנות שמבצע הניאו קורטקס לנוכח עוררות גופנית גבוהה וכך פועל נגד תגובות אינסטינקטיביות של ריפוי (ע"י פריקת אנרגיה) שמבצעים באופן טבעי החלקים הפרמטיבים של האמגידלה (עמוד 189).
  2. סימנים לשחרור אנרגיה מצטיירים לאדם כסמיני חולשה ומצוקה כמו רעד ורטט, ובהתאם לתגובה ביקורתית מצד החברה ומבוכה. רופאים בחדרי מיון נוטים לדכא את התגובות ולראות בהם סימנים בעיתיים אך דווקא סימנים אלו הם ניסיונות לשחרר אנרגיה כלואה.
  3. טראומה חוזרת עלולה לגרום למערכת העצבים להישאר בערנות מוגברת ולכן חזרה למצב הומאוסטטי קשה. שפת הגוף הוא המפתח להתקדמות דרך התגובה הטראומטית שלא הושלמה. בתהלך המטפל מאפשר למטופל להתחבר מחדש באופן מודע לתחושות גופניות של הגוף, לאחד מחדש את חמשת המרכיבים של החוויה (תחושה, דימוי, התנהגות, רגש ומשמעות) ולהתגבר על הקפאון.

הSE היא מתודה שיטית להפשרה מהקפאון ויציאה מרגשת חוסר האונים וחוסר התקווה. תהליך הדרגתי, קתרטי בטבעו שמאפשר מסגרת להחלמה שאינה מזעזעת את העצבים וגורמת הלם. היא יחודית לכל מטופל ולכן אינה מוכנה מראש (עמוד 190).

השיטה משתמשת באותה תחושה שגרמה לקיפאון כלומר ליצירת הבעיה כחלק מתהליך הריפוי. התחושה היא אבן הבניין להתקדמות והתנתקות מהתחושה היא תוצאה שכיחה של פוסט טראומה. ניסיון להתנתק מהתחושה בא לידי ביטוי בחשש לחוות תחושות הגוף. הרגשה של תחושה היא בדיוק הריפוי.

ההבחנה בין תסמינים לתחושות טובות מאפשר לפתח משאבי החלמה פנימיים חזקים.

במטאפורה החיים הם נהר המכיל תחושות, רגשות, מחשבות והתנהגויות הנמצאות בשליטתנו. כשאנו חווים משבר או מצב קושי נוצרות הפרעות וחסימות בזרימה הטבעית והחופשית של זרם החיים. מחסומים אלה הם אבנים או גושי סלע אותם הנהר עוקף ויוצר מערבולת ריפוי מרככת וממסיה את המכשול ומאפשרת לזרם החיים לשוב לנתיב. לפעמים בתוך הנהר נופל מחסום בלתי עביר. הנהר מנסה להשתמש במערבולות הריפוי אך המחסום גדול ולא ניתן להמיס אותו. הנהר פורץ את גדותיו ושוצץ ויוצר מערבולת שעלולה לגרוף ולסחוף את כל מה שיעמוד בדרכה. אלו הן מערבולות הטראומה ובסמוך להן מערבולת הריפוי להשיב את הזרימה לתוואי הרגיל אבל כוחה דל.

מערבולת הטראומה ומערבולת ההחלמה[עריכה]

מערבולת הטראומה היא אותו סליל מתמשך של סבל בלתי נשלט שמורכב מחרדה, פחד ובלבול. ביטוי זה מייצג מערבולת הזיכרונות הטראומטיים הפולשניים והטורדנים הקשורים בחוסר אונים וחוסר תקווה ובאי יכולת לשלוט בפיזיולוגיה שלנו, ברגשותינו, במחשבותינו ובהתנהגותינו (עמוד 191). כשאדם לכוד במערבולת טראומה הוא הופך להיות מודע לתחשוה, לרגש ולמחשה הכואבת והלא נסבלת ואינו מודע לשום דבר אחר. אי היכולת להבין או לפתור את התסמינים מוביל להרגשה של יאוש ובושה על הכשלון בטיפול.

טראומה משנה את האיזון הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי. היא עלולה להרוס את התחושה שחשנו לפני האירוע שיש מקום בעולם, בלתי מוסר ובלתי צפוי באופן מוגזם ולכן תוקפנות הופכת להיות תגובה מקבולת.

מערבולת ההחלמה היא כשאנו חווים טראומה והחיים נקלעים למערבולת רגשית. לצד זאת יש מערבולת נגד ההחלמה שתפקידה לאפשר לאירוע הטראומטי להיטמע בזרם החיים. מערבולת ההחלמה חזקה ממערבולת הטראומה גם כשמתרחש אירוע דחק חריף, מערבולת ההחלמה מצליחה לזמן קצר לעבד אותה כך שהמערבולת הטראומה מתרככת ושוככת תוך מספר שעות או ימים ספורים. כשיכולת המולדת להחלים חלשה מכדי לעבד את האירוע בכוחות עצמה היא זקוקה למשאבים, לתשומת לב ולמודעות. למשל תפקיד ההורים או הסביבה בהכלת חרדת הילד וניסיונם ללמד אותו להתמודד עם מצוקה.

מערבולת ההחלמה נוצרת במערכת העצבים עם הפעלת המערבולת הטראומה. כשהטראומה הרסנית יש צורך באמצעי עזר להפעיל את מערבולת ההחלמה. מודעות ומשאבים מסיעים לה להיכנס להילוך ולזנק. יש משאבים שמזכירים למערכת העצבים שהיא בעלת יכולת ויסות עצמי ואלה מפעילים כישורי התמודדות. בעזרת מערבולת החלמה מחוזקת אנו מסוגלים לעבד את החוויה הטראומטית ולהטמיע בזרם החיים. באמצעות שיטות לווסת את מערכת העצבים האוטונומית ולפרק את עודפי האנרגיה הלכודים בגוף זמן רב לאחר האסון הגוף מפסיק לשחרר את ההורמונים שמכינים אותנו לסכנה ומפסיקים להפנים את האיום ולצפות שהטראומה תחזור על עצמה. אנו יכולים לנוע קדימה בגופנו ובנפשנו.

לדעת לוין מופיעות שתי מהעורבלות מופיעות יחד כיוון שממוקמות באותו גוף. המתמודדים עם פוסט טראומה מערבולת הטראומה חזקה יותר ממערבולת הריפוי ויש צורך לחזקה דרך עבודה עם הגוף יחד עם עיבוד פסיכולוגי.

שחזור טראומה ותסמונת יום השנה[עריכה]

הזכרון מחזיר את האדם אל הטראומה בניסיון לייצר סיום טוב יותר ולפרוק את האנרגיה הטראומטית. בעת שחזור אנרגיה הגוף מייצר אנרגיה נוספת שמגבירה את התקיעות של המערכת ובכך יש העמקה יותר של הטראומה. יצורים חיים הם עם שעון טבעי. בטראומה תנאים חיצונים כמו תנאי חיצונים, מעלות, אור נשמרים בזכרון הלא מודע ומפעילים באופן לא מודע את המערבולת של הטראומה וכך הטראומה חוזרת ביום השנה של התרחשות.

חוש החישה: מערכת החישה האנושית היא מכלול של מרכיבים שתפקידם לקבל מידע מהסביבה החיצונית והפנימית של האדם ולעבדו. רב המידע מגיע לסנסורים במוח שמקום בסביבה החיצונית. הוא עובר בערוצים הקשורים לחמשת החושים. מערכת החיישינים מגיעה גם היא למערכת העצבים (עמוד 193) על תחושות פנימיות של הגוף. בנוסף, היא משמשת לקבל מידע תחושתי מהסביבה החיצונית ולכן מכונה המערכת חוש החישה, תחושה מורגשת, felt sense וproprioception.

באמצעות החישה אנו יודעים מידע על הגוף (תנוחה, מתוח, וכו) ושייך לחלק מהטבע הפרימטיבי של האדם. הוא אחד המנגנונים החשובים ביותר להפעלת מערבולת ההחלמה. מאחר שחוש הוא חלק מהטבע הפרימטיבי של האדם הוא נחשב אנרגייה גוף דהיינו נפש עם חכמה משל עצמה הקיימת מעבר לתבונה השייכת למח העליון. היכולת להתחבר לחוש החישה קובעת את המהירות בה נתרחק מטראומה. לפי SE בכדי להירפא יש למקד את המודעות בתחושות הגופניות שלנו ולאפשר תהליכים יצירים ופרימטיבים להגיע לכדי סיום כאשר הוא משולב עם יכולת המודעות.

לפי הSE יש לעבור מחוש החישה לריפוי טראומה. מהתמקדות ברגשות ובמחשבות לחוויה גופנית כלומר לתחושה. חוש החישה מאפשר נגישות לחוויות פינימיות ומסיע לכוון את עצמנו לעבר דחפים אינסטינקטיבים ולמשאבים שחיונים בריפוי הטראומה. משאב הוא כל אדם, מקום, דבר, זכרון, חוויה חיובית, פעולה או תכונה אישית המעוררים תחושת פיוס ורוגע במערכת העצבים או תחושת כוח. משאבים מעוררים תחושות נעימות. לעיתים האדם עובר ממשאב למשאב מרגיע תחושת התכווצות או מתח. במצב זה עלינו להפנות את תשומת הלב למשאב או לתחושה שמעורר (עמוד 194).

הSE מלמד לזהות תחושות מורגשות ומטפל בשחרור הדרגתי של אנרגיה אצורה ושינוי דפוסי תגובה מקבועים תוך זהירות מעוררת יתר. דגש רב על האיזון בין חיזוק המשאבים של האדם לעיבוד הזכרונות הטראומטים. השיטה מאפשרת שיקום היכולת לוויסות עצמי ולמניעה של טראומטיזציה בעתיד. הSE מקנה למטפל כלים להתמודד עם תהליכים של שחיקה אישית וראומטיזציה משנית.

מרכיב המודל הטיפולי[עריכה]

התמקדות[עריכה]

התמקדות בתחושות הגופניות מסייע להאדם להפנים, לחוות ולהתבונן כי התחושות מקורן בגוף ופחות מהסביבה. הוא מפתח יכולת הקשבה ואינטגרציה לחוויה שלמה. לפי פיטר לוין אנו מפתחים באמצעות מיקוד את תחושת מיומנות התחושה המורגשת באמצעותו אנו חווים את סך התחושה ומאפשר את הקשר עם העצמי האינסטינקטיבי.

מיהול[עריכה]

ויסות קצב הטיפול כך שימנע עוררות יתר או תת עוררות של מערכת העצבים האוטונומית: הימנעות מדעת של המטפל מלהיכנס ישירות לאזור הלוהט של הטראומה ובמקום להתקדם הדרגתית ובסבלנות עם המטופל. פריקה פסיכולוגית של האנרגיה הלכודה באי תזוזה תתאפשר רק עם מו"מ עם הטראומה והכרות מחודשת של המטופל עם התחושה המורגשת ועם האנרגיות הויטאליות שלו. חשוב שתחושת השליטה תהיה בקצב שלו.

מישאוב (עמוד 195)[עריכה]

"משאב" הוא כל אדם, זיכרון, חפץ, תכונה, פעולה שמעורר שלווה, רגיעה ותחושת כוח. עצם החשיבה על משאב משנה את הגוף, מפעיל את תהליכי הוויסות העצמי וההרפיה ומסייע למשאבים של מערכת העצבים לפרוק אנרגיה אצורה כשהיא טעונה יתר על המידה. העלאת המודעות של המטופל לזיכרונות של הצלחה ונעימים הופך את הכלי מסייע בתהליך ההעצמה.

ייבוא משאבים מהעבר, מהווה ומהעתיד[עריכה]

גיוס משאבים לריפוי טראומות מעבר באמצעות משאבים חדשים על ידי שאלות: איך היה נראה המצב אם היה לי משאב שקיים היום?

ניתן לייבא משאב מהעבר להתמודדות עם מצב קשה בהווה על ידי דימיון של סיטואציה קודמת בעבר שהייתה חיובית.

ניתן לייבא משאבים מהעתיד לדוגמה שילדים יגדלו, שתסיימו את הלימודים ועוד.

מטוטלת[עריכה]

מנגנון לשחרור זיכרון הלחץ או הטראומה בגוף על ידי תנודה בין האזור בגוף - החופשי מתחושת מצוקה וזוכר תחושת יכולת לבין האזור בגוף בו יש מודעות גופנית לכאב, לצער ולסבל. מטולטלת בין האזורים ויצוגם בצבע, גודל וצורה יוצרים הקלה בדומה לטיפול בשיטת EMDR. (עמוד 196)

מערבולת הטראומה[עריכה]

התפרצות התוהו בעקבות אירוע טראומטי. מערובלת הטראומה היא כסחרור מייסר של דימוים וזיכרונות הלועדים את הנפגע בחוסר אונים וחוסר שליטה.

מערבולת ההחלמה[עריכה]

התמודדות עם מצבים קשים כדי לחזור לשיקום ולחזרה אל שיווי משקל. מתבססת על עמידות ואלסטיות של המח שמתעצב מחדש בהשפעת חוויות חדשות ומערכות יחסים לאירוע טראומה, מתחילה לפעול מערבולת ההחלמה במקביל למערבולת הטראומה.

עיגון הגוף[עריכה]

תגבות נגד להשפעת הטראומה היא להעלות בדימיון את אחד המשאבים. כדי שמשאב זה יהיה יעיל יש לעגן את המשאב בגוף ולהרגיש את תחושת המשטב מעורר בנו. ככל שנקדיש זמן רב יותר לעגן משאבים ברמת התחושה כך נפתח יכולת התאוששות רבה. יצירת מודעות לתחושות המתעוררות בגוף תוך כדי תהליך המשאוב.

לוין שערך תצפית על בעלי חיים והתמודדות עם מצב דחק קיצוני מצא כי בע"ח משתחררים ממצוקת דרך פעולות פיזיות שונות.

היצור האנושי מתחנך לבלום שחרור לא מבוקר של בכי, צרכים, רעד, צעקות ועוד (עמוד 197).

בני אדם יכולים ללמוד להפעיל את מנגנון הפריקה הנמצא ברשות האדם. על האדם ללמד את הגוף לפעול כפי שהיה פועל באופן לא מודע כשלא נפגע מטראומה כך למשל במצב רגיל מערכות הגוף באופן טבעי פורקים אנרגיה ומווסתים את עצמם. כשיש טראומה לא מתבצע פורקן ועל המערכת לחזור אל מצבה הטבעי של פורקן האנרגיה ולחזור אל התגובות ההגנתיות שהיו קיימות בנו לפני שסוכלו על ידי החינוך. במילים אחרות, להבריא את הדחף החיתי ולהגיב לאיום מבלי שנאבד שליטה. בטראומה יש לעודד לשחרר את הלחצים ולהרגיע את המטופל המבוהל על ידי:

  • פורקן בשירותים.
  • פיהוק, שיהוק, גיהוק, נפיחות.
  • בכי
  • הזעה, גלי חום, רעד, עקצוץ, נמול, צמרמורת, תחושת קור.
  • בליעת רוק, כחכוך בגרון, פיהוק, שיעול.
  • צחקוק משוחרר, חיוך.
  • עפעוף בלתי רצוני בעפעפים, רעד של האף
  • נשימה עמוקה, אנחת רווחה.

בטיפול המטפל מציין למטופל שהוא יאמר לו בכל פעם שאחד מתהליכי הפורקן מתרחשים כדי שהמטופל יזהה אותם לבד ויעקב אחריהם (עמוד 198).