ויקעברית/פסודו/מספר

תולדות המספרים ושמותיהם בעולם - פרק בפסודו של יום

הערה: להלן מובא פרק מן הספר הישן באתר ויקעברית. פרק זה יעבור שינוי מוחלט, אך עד העריכה הרי הרעיונות לפניכם:

קשר בלתי צפוי בין שמות המיספר בשפות שונות

הבלתי צפוי - קשרים והקשרים של המספר בעברית ובלעז -- מתוך אסופת המאמרים פסודו של יום

הבטה באותיות הלועזיות ובמספרים, והקשבה לביטוי שלהם, צופנת בחובה כמה הפתעות מעניינות.

בכתב עברי עתיק W הוא שי"ן, O הוא עי"ן, T וגם X הנן האות תי"ו. אם כן המילה הלטינו-סקסונית TWO בנויה מאותיות העברית העתיקה תשע ונשמעת כמו דוּ היוונית. המילה ELEV היא אלף - עשר מאות, וכך גם בשפה היהודית יידיש: 'אֶעלְף' שפירושה אחת-עשרה. המילה THREE היא תרי שפירושו שניים בארמית. Ein - אין ואפס עבור אחת. Four אותיות בעור, סיקול אותיות רובע. Six - שית בארמית, (ולא, לא מה שאתם חושבים, לא שִׁיט שבעצם צריך להאמר שְׁתּ ואין שם חיריק במקור.) שיתא הוא המספר שש, ובערבית: סיתא.

הרשימה שלהלן היא שרשרת מחשבות והקשרים. אני מקווה שהקוראים יתקשרו ויתחברו לשרשרת המחשבות ואולי יפיקו ממנה רעיון ויציעו מזה הצעה, שעדיין לא מצאתי, אשר תסביר את התפתחות שמות המספרים בשפות השונות מהעת הקדומה מאוד ועד ימינו.

יש מילים שהקשר ביניהן וההסבר למוצאן ברור למדי ומניח את הדעת. כך הקשר בין המילה ציפור למילה צפרא לבוקר - בגלל ציוץ הציפורים, והמילה ציפור עצמה בגלל ה Chrip השמעת צפצופי ושריקות הצפירה שלהן. לעומת זאת במקרה של המספרים, העניין עדיין נותר לוט בערפל. במקרה זה רק רציתי להצביע על קשרים מעניינים ולהותיר לקוראים ואולי לדורות הבאים את הפיענוח.

הקדמה קצרה בעניין האותיות

כידוע, האותיות בלע"ז, למשל אלו של האנגלית - התגלגלו דרך הלטינית - הרומאית, שהגיעה קודם לכן מהייוונית, ומקור כולם בכתב הכנעני העתיק. בעניין זה ראו בהרחבה במאמר על שמות אותיות האלף בית, המדבר על משמעות שמות האותיות וסדר האלפבית העברי והכנעני.

לדוגמה, A, אם הופכים אותה, או שמים אותה על הצד, היתה אלפא שצורתו שור - ה"אלוף" בכנענית ועברית עתיקה, וביטוייה "אה" - עצירת הנשימה והוצאתה באחת.

T במקור היתה צורת השתי וערב, הצלב - אך במקורה אות זו - שנקראה "תיו" היתה בצורת X, אות שעברה דרך התיטא היוונית והגיעה במקור מהתיו הכנענית.

תיו - שפירושו סימן, כמו תווי נגינה, היה סימון שבו סימנו את כמות הדגים שנדוגו, והוא דבר המשמש ברשימת המונחים הקשורים במים: 

סמך - אידרת הדג, עין - המעיין, פה - פי הבאר, צדי - מצודת הדגים כלומר רשת, קוף - קוף המחט

כנעני - הוא ביטוי לסוחרים הנמצאים בשפלה (השפלה וכניעה הם מושגי הנמכה) מערי הנמל באיים צור וצידון, ולאורך חופי ארץ ישראל הצפוניים, אכזיב, דאר, עכו, ויפו, טרם פלישת הפלשתים מערי יוון.

הקשר בין המספרים בשפות השונות, ובין המספרים לבין עצמם

המספרים הבנויים זה על זה, ושיטות השש

בשומרית, ובאכדית מצאנו שיטות מספרים שבהם שמות המספרים נבנו על בסיס שש, ואז היה שש-אחד שש-שתים שש-שלש שש-רבע שש-חמש וגם שש-שש.

אם לוקחים את האותיות הלועזיות ורושמים אותן כאותיותיהם המקוריות בכתב דעץ/רעץ - הכנעני או העברי העתיק, מתגלים בפנינו כמה הקשרים מעניינים. (וראו ברשימתי על האותיות התייחסות נוספת לכך) תחילה הבה נתבונן במערכות המספרים העתיקות:

בשפות עתיקות רבות, במערכת המספרים, למרות היותה עשרונית - כמניין אצבעות הידיים, כלולות ספרות יחודיות עד שנים עשר, לדוגמה:

תריסר - בעברית/ארמית - שפירושה 12
עשתי-עשר - בתנ"ך, שמשמעותו כנראה 11
אלף - בגרמנית וביידיש, שמשמעותם 11
דוזן - באנגלית, שפירושה תריסר.

היו הרי סימנים מיוחדים לספרות אלו בעת העתיקה, בכתבי היתדות של ארך, אכד, שמר,בבל, אשור, פרס ומדי, או בכתב החרטומים המצרי.

יש בכך לרמוז על קשר בין המספרים לבין מספר חדשי השנה -המקור למספר הידוע (הטיפולוגי) שנים עשר, שכן הירח סובב שנים עשר מחזורים סביב הארץ במהלך שנת שמש - עד לחזרת הצל בצהרי היום בדיוק למקומו. וראו עוד על כך להלן.

המספרים בלע"ז על פי אותיותיהם

א. אחת - Acht או Eight.
אחת בלועזית: ONE UNO EIN - ענה, ונע המזכירים את המילה עונה.
הגייתן נשמעת כמו שם האות עין, הדומה לאֲיִן, שמשמעותה בעברית עתיקה אפס - (ובאופן מקרי מסומן כעיגול בשיטת החשבון ההודית העתיקה).
O - העי"ן העתיקה סומנה בעיגול כמו האות O - ומשמועתה כנראה "מעיין", בדיוק כפי שמסומן מעיין במפות טופוגרפיות בימינו.
N - היא נו"ן.
E - היא ה"א.
קיימת יחידת מידה עתיקה (תנכ"ית) לנפח נוזלים: הִין - הנכתבת כמילה הגרמנית לאחת Ein (שכן E כזכור הוא האות ה"א).
ובאמהרית "אונת" הוא שניים.
יתכן שיש קשר בין מלה זו באנגלית One וּוֹן - לבין טעינה ותוספת: שהרי המילה על בעברית - היא On באנגלית, ודומה למלה העברית עוד, המתקרבת לאחד העברי. ובאכדית אן.

חד וחת - המילים הארמיות ל"אחד" ו"אחת" בהתאמה, שתיהן קשורות ללוחמה ולמילה פחד (ופחת). החרב - המלחמה, והחורב - היובש והחום, קשורים בדרך כלל עם הקיץ. ונראה שמקור המילים בצליל היוצא מגרון "ניחר" יבש וצמא, או פה יבש מתגובת הפחד והמורא.

ב. TWO - תשע !
האות T (במקור בצורת צלב) וכמוהו ה-X: תי"ו - שמשמעותו סימן ותו אשר מתווים על משהו על מנת לסמן אותו.
האות W - במקורו שי"ן. (QR..WX, וכך גם: QRST - ק'ר'ש'ת').
אמנם בצרפתית נרשם Deus שנקרא "דוּ - וכמו המילה הארמית (ולפי האקדמיה ללשון מקורה ביוונית). באנגלית Double הוא כפול כלומר שניים.

ג. THREE DREI TRES - תרי - בארמית שניים!
ד. FOUR - האות F הוא וא"ו, O כאמור הוא עי"ן. U - הוא וא"ו נוספת יחד עם Y שצורתה כצורת הוא"ו העתיקה. שלושה עותקים לאותה אות. (אגב בעברית לצליל המונשף ה-F ניתנה האות פ"ה שבהדגשתה נשמעת כמו P אטומה ופוצצת, ובנתינת קול משמיעה B אטומה ופוצצת, או V מונשפת), ולבסוף R הוא כמובן רי"ש. אם כן Four הוא "בעור": באותיות מתחלפות ושיכול אותיות: רובע

ה. FIVE - ווה או ופה. - אם נחליף את האות V ב-W או באות וא"ו, נקבל את המילה שהיא עצמה האות וי"ו (ובגימטריה: שש. זו היתה בדיחה).

ו. הן F והן V הם יצוג עתיק לאות וי"ו. אמנם בעת העתיקה ה-ו' נהגתה כ-W ואילו כיום F נהגית כפ"ה רפה והאות וי"ו נהגית כאות V באנגלית.

ו. SIX - שית - בדיוק כמו המילה הארמית. כאשר האות ת' נהגית כמו th באנגלית בסוף מילה. Sheath.
שש בעברית עתיקה משמעותו שָיִש - סלע צבעוני, אך בתנך זהו סוג של אריגה או בד צבעוני. שת - משמעותו להוריד או לתת. בימי הביניים שימש גם במשמעות נתינה ובעברית כיום משמעותו תשומת לב.

ז. SEVEN - שון - מזכיר את מרחשוון: מרח שון, חודש השון (יש המשערים שמדובר בחודש של השמן - שמן הזית). או את חודש סיוון.

ח. EIGHT - בגרמנית נהגית אחת!!
שמונה קשור בשמן ובאור, וכבר הרחבנו את הדיבור על כך במאמר על עונות השנה והקשר עם חשוון - החודש השמיני מחודש האביב (ניסן).

ט. NINE, NUEVE - ני"ן נו"ה או נינ"ה - ומזכיר במשהו את חודש ניסן, ואת האות נו"ן.
על תשע ואותיות XWO או TWO כבר הערנו לעיל במספר שניים. קשר נוסף בין תשע לשתי הוא צלילי ש תּ, וגם הקשר שבין שני העיצורים הללו בפרט בהגייתם הקדומה:
ש עם לפחות ארבע צורות הגיה מובחנות, לפי גלגולי המילים בשפות השונות, כנראה 1. ש שורקת. 2. ש חכית מאווררת, אולי כמו ch בדרך שהוגים כיום בני מינכן את שם עירם או דומה לו. 3. שׂ היסוי - משהו בין ס לבין ש עם לשון משוכה מעט אחורה, 4. ס צדית.
תֿ רפה הנהגית כמו ת' במילה השאולה לאנגלית Sabbath ובשם התנועה היהודית בארה"ב Bnei Brith.

י. TEN, DIES, DEC - תה"ן, ת"ן, טין, דין, דַיִש, תיש, ודיצה או דג שהגייתו העתיקה היתה דג'.
מצד שני עשר המבוטא עסר, או עשׁר (בערבית לדוגמה - בשׁין ימנית) שהוא OWR, או Osr או Ewr, Esr
Owr באנגלית - שלנו, מתאים לרעיון ה"מניין" היהודי המשותף.

מספרים ועונות השנה

משמעות אפשרית נוספת לשמות המספר היא שמקורם בעונות השנה.

כהמשך למאמרו של חוקר המקרא אראל סג"ל על חודשי השנה ושבעת המינים לפי לוח גזר (ומאמר נוסף בעניין) הנה התובנות שלי לגבי מספרים:

המילה עוד במשמעות תוספת, היא כנראה מילה עתיקה מאוד. כשרוצים להציג אדם קדמון, בדרך כלל משמיעים צלילי קול "מעובים" כמו 'עוד' ו'עוגה עוגה'. המילה "ענה" משמעותה בעברית עתיקה הרמת קול, או דיבור בתקשורת קצרה וברורה. ותען להן מרים: שירו לה' כי גאה גאה - סוס ורוכבו רמה בים!, כלומר מרים הרימה קולה בשיר, וקראה לנשים האחרות להצטרף לשירתה.

אולי עונת השנה הראשונה באחת התרבויות נקראה "עונה", ואולי היה זה האביב, העונה בה זוגות בעלי החיים מרימים את קולם ועונים זה לזה בחיפוש אחר זיווג.

חודש חשוון לעומת זאת הוא החודש השמיני, חודש החורף, וחודש הַשֶּׁמֶן. אך אם סופרים לפי הספירה הצפונית, שמקורה בתרבויות שוּמר אכד ובבל הקדומות, ראש השנה הוא בתשרי - תחילת הסתיו, וחשוון אם כן הוא החודש השני. שמא היתה כאן תחלופה כפי שקרה לחודשים בלוח היוליאני שבהם ספטה (שבע) הוא שמו של ספטמבר - התשיעי, אוקטו (שמונה) הוא שמו של אוקטובר - החודש העשירי, נוב (תשע) - האחד עשר, ודצה (עשר) - שמור לדצמבר - החודש השנים עשר, לאחר שיוליאן ואוגוסטוס נדחפו וקדמו להם.

או שמא היה ארוע קוסמי ששינה את העונות, במקום בו המספרים עברו מעונה (One) לאחת (Eight).

אם הנו"ן אכן קשורה ל Nine, שקשורה בניי"ן (שפירושו "לא" - בגרמנית וביידיש, ודומה ל"אַיִן" העברי), אולי השפות השמיות קשורות בתרבות קדומה של אנשי דיג בפרת ובחידקל, או בשאריות ימת טטיס, תרבות שבה החודש התשיעי (יהא אשר יהא) היה זה בו יצאו לדוג.

עוד על האותיות ברשימה המימית

סמך - סולם האניה או אידרת הדג, שכן צורת האות היא מספר קווים אפקיים העוברים דרך קו אנכי יחיד (והותיר את רישומו בסימן הדולר $, כששלוש הקווים מחוברים ביניהם בלי להרים את העט.)

הערה: לגבי סימן הדולר, זהו רעיונו של יגאל ידין בספרו על תורת המלחמה בארצות המקרא, אלא שבשתי המהדורות הראשונות בהן חיפשתי, לא מצאתי לא את שכתב על האות ז בצורת Z שהיא לדעתו כלי מלחמה, ולא על האות ח בצורת H שהיא לדעתו סולם מלחמה מהיר לטיפוס במצור. אם תמצאו את דבריו אנא דווחו על כך כאן בדף השיחה.

עין - מעיין או מרכז המחט לתפירת רשתות או עין הדג,
פה - פי הבאר או פי הדג,
צדי - המילה העתיקה לדיג (בית ציידן, וכך בערבית) ואולי רשת הדייגים הנקראת בעברית עתיקה מצודת דגים.
קוף - קוף המחט לתפירת הרשתות
ריש - ראש הדג, ראש המסמר, או אולי משמעותו קשקש - כמו "מרישה" הקשורה ברעפים, וקשורה גם בקולות רשרוש.
שין - שיני הסכין לחיתוך הדג, ואולי שיני הדג.
תיו - סימון X או +, אלי מספר הדגים שנתפסו.