ויקיספר:רישיונות/שימוש הוגן
הגדרת "שימוש הוגן" בישראל
[עריכה]בישראל, הגנת השימוש ההוגן מעוגנת בסעיף 19 של חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. הסעיף מגדיר רשימה פתוחה של מטרות שאינן דורשות אישור מבעל הזכויות ומהוות "שימוש הוגן", ומגדיר תנאים שעל-פיהם נבחנת "הוגנות השימוש" ביצירות מוגנות:
| (א) שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך.
(ב) לצורך בחינה של הוגנות השימוש ביצירה לעניין סעיף זה, יישקלו, בין השאר, כל אלה:
(ג) השר שר המשפטים רשאי לקבוע תנאים שבהתקיימם ייחשב שימוש לשימוש הוגן. |
||
| -- חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 | ||
דוגמאות לשימושים הוגנים
[עריכה]רשימת השימושים ההוגנים היא רשימה פתוחה, ופעולות אלו ודומיהן אינן מהוות הפרת זכות יוצרים:
- לימוד עצמי
- לימוד עצמי מאפשר לתלמיד להעתיק למחברותיו ורשימותיו קטעים המוגנים בזכויות יוצרים למטרותיו האישיות. הסעיף מתייחס לתלמיד, ואין הוא מתייחס למלמד, ועל כן אדם הרוצה ללמד אחרים אינו יכול לעשות כן. המטרה של השימוש נקבעת על פי המשתמש הסופי ביצירה, ולא בעושה ההפרה – כך לדוגמה אותו סטודנט לא יכול למכור את מחברותיו, כיוון שאף שההפרה עצמה נעשתה בהתאם לחוק, הפעולות הנובעות ממנה אינן בהתאם לחוק.
- מחקר
- המונח "מחקר" הוא רחב יותר, וכולל החלפת מאמרים ותמונות המוגנות בזכויות יוצרים בין חוקרים למטרות הלימוד והמחקר – והכל בלבד שהשימוש יהא הוגן.
- ביקורת
- המונח "ביקורת" מכיל בחובו גם ביקורת פרודית או סטירית.
- סקירה
- חריג זה דן ביצירות ביוגרפיות והיסטוריות הסוקרות עבודות של אחרים. חריג זה מאפשר ציטוט קטעים מהיצירות המסוקרות תוך שימוש הוגן, ולצורך סקירה היסטורית ואמנותית.
- דיווח עיתונאי
- מונח זה חל הן על העיתונות הכתובה, והן על העיתונות האלקטרונית.
- הבאת מובאות
- ציטוט קצר מיצירה שזכויותיה מוגנות, למטרת מחקר או ביקורת ספרותית, מותר גם ללא קבלת הסכמה מראש מבעל זכויות היוצרים.
- הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך
- בדומה ללימוד, מותר למוסד חינוכי להשתמש בחומר מוגן לצורך הוראה ובחינה.
בחינת הוגנות השימוש
[עריכה]ארבעת השיקולים הבאים משמשים לצורך בחינת הוגנות השימוש:
- מטרת השימוש ואופיו
- השיקול הראשון נוגע לאופיו של השימוש. כך למשל ישנה אבחנה בין אופי מסחרי לבין אופי של לימוד ומחקר שלא למטרות רווח.
- אופי היצירה שבה נעשה השימוש
- השיקול השני נוגע לאופייה של היצירה. כך למשל ביצירה ספרותית או מוזיקלית ניתן לעשות שימוש רק בחלק מהיצירה ואולם שימוש כאמור ביצירה אמנותית כמו יצירת צילום אפשרי רק לעתים רחוקות. נוסף על כך עשוי להיות הבדל, לעניין הוגנות השימוש, בין יצירות ישנות לבין יצירות המצויות בשיא הניצול המסחרי שלהן.
- היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה
- השיקול השלישי נוגע להיקף השימוש ביצירה. יש לבחון את היקף השימוש מבחינת חלקו של החלק שבו נעשה השימוש ביחס לכלל היצירה שבה מדובר וכן מבחינת מהותו, שכן לעתים חלק קטן מהיצירה עשוי להיות החלק החשוב ביותר שלה.
- השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה
- השיקול הרביעי נוגע לתוצאות הכלכליות של השימוש ביצירה. שיקול זה מבטא, בין השאר, את הדרישה שבה מחויבת ישראל בהתאם לסעיף 13 להסכם טריפס, ולפיה השימוש המותר לא יפגע באופן לא ראוי בניצול הכלכלי הרגיל של היצירה, או בציפיות הסבירות של בעל זכות היוצרים לניצול היצירה.
שימוש הוגן בהוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל
[עריכה]בשנת 2013 התפרסם מסמך בשם "עקרונות פעולה לשימוש ביצירות לצורכי הוראה ומחקר"[1], המהווה פשרה בין המו"לים למוסדות להשכלה גבוהה, בקשר לשימוש המותר בהוראה, ביצירות שמוגנות בזכויות יוצרים. המסמך מפרט הנחיות לפרשנות ראויה של שימוש הוגן, מטרת השימוש, השיקולים, עקרונות פעולה לשימושים ביצירות לצורכי הוראה והנגשת יצירות לצורכי הוראה באמצעים דיגיטליים ובמקראות מודפסות.
- ^ פורום השכלה נגישה: עקרונות פעולה לשימוש ביצירות לצורכי הוראה ומחקר (Code of Best Practices), באתר הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה