הקדמה לסוציולוגיה/תרבות

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקדמה[עריכה]

למרבה הצער, אין תשובה ברורה לשאלה "מהי תרבות". תרבות היא תופעה לא פשוטה להבנה, מכיוון שמצד אחד היא נפרדת מ"חברה", אך מצד שני יש לה קשרים ברורים אל ה"חברה". כמו כן, הגדרות שונות של תרבות מייצגות תיאוריות או הבנות שונות, כך שקשה להצביע על מובן מדויק של המושג.

באופן כללי, היסודות הבאים של החיים החברתיים נחשבים כמייצגים את התרבות האנושית: "סיפורים, אמונות, מדיה, רעיונות, יצירות אמנות, מנהגים דתיים, אופנות, ריטואלים ושכל ישר" (גריסוולד 2004).

אולם, דוגמאות של תרבות אינן בעצמן מראות באופן ברור מהי התרבות; תרבות היא יותר מהאובייקט או ההתנהגות. תרבות כוללת גם:

"נורמות, ערכים, אמונות, או סמלים בעלי משמעות. באופן גס, נורמות הם האופן שבו אנשים מתנהגים בחברה מסויימת, ערכים הם הדברים שהם חושבים לחשובים ביותר, אמונות הן המחשבות שלהם לגבי אופן הפעולה של העולם, וסמלים משמעותיים הם ייצוגים, לרוב ייצוגים של נורמות חברתיות, ערכים ואמונות (שם).

לסכם, תרבות כוללת אובייקטים וסמלים, המשמעות הניתנת לאובייקטים ולסמלים האלה, ואת הנורמות, הערכים והאמונות הקיימות בחברה.

תרבות "גבוהה"[עריכה]

כיום אנשים רבים משתמשים במובן של "תרבות" שהתפתח במאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 באירופה. מושג התרבות שיקף את הפערים בתוך החברה האירופית ובקולוניות שלה סביב העולם. הבנה זו של "תרבות" מקבילה אותה ל"ציוויליזציה" בניגוד ל"טבע". לפי גישה זו, ישנן ארצות שהן בעלות תרבות יותר מאחרות, וישנם אנשים שהם יותר מתורבתים מאחרים. לפיכך, ישנם תיאורטיקנים של התרבות שניסו להוציא את תרבות ההמונים, או התרבות הפופלרית מההגדרה של "תרבות". תיאורטיקנים כמו מתיו ארנולד (1822-1888) מאמינים כי תרבות היא פשוט "הדברים הטובים ביותר שנחשבו ונאמרו בעולם". כל דבר שלא מתאים לקטגוריה זו הוא כאוס או אנרכיה. לפי גישה זו, יש קשר הדוק בין תרבות לבין תהליך של עידון מתמיד של ההתנהגות האנושית.

למעשה, משמעותה של "תרבות" היתה המוצרים והפעילויות של האליטה, כמו מזון גורמה, אופנה גבוהה, אמנות מוזיאונים או מוזיקה קלאסית, והמילה "מתורבת" התייחסה לאנשים שהכירו או לקחו חלק בפעילויות אלה. לדוגמא, מישהו שמשתמש במילה תרבות במובן זה עשוי לטעון כי מוזיקה קלאסית היא יותר מעודנת ממוזיקה כמו ג'אז או מוזיקה של עמים ילידים.

אנשים שמשתמשים ב"תרבות" במובן זה לרוב אינם משתמשים בו ברבים, אלא ביחיד בלבד. לדעתם, אין תרבויות נפרדות שלכל אחת הלוגיקה והערכים הפנימיים שלה, אלא קנה מידה אחיד של תרבות שכל החברות נמדדות על פיו. לפיכך, אפשר להיות או "מתורבת" או "לא מתורבת".

שינויים במושג התרבות[עריכה]

כיום, רוב מדעני החברה אינם מקבלים את הניגוד מתורבת-לא מתורבת, ואת הניגוד בין תרבות לבין טבע. הם חושבים כי מי שאינם אליטות מתורבתים לא פחות מהאליטות, אך באופן אחר.

בתקופה הרומנטית, מלומדים בגרמניה, בייחוד אלה שהתעניינו בלאומיות, פיתחו הבנה מלאה יותר של תרבות כ"ראיית עולם". כלומר, כל קבוצה אתנית מאופיינת בראיית עולם מיוחדת ונבדלת. אם כי גישה זו לתרבות מלאה יותר, היא עדיין איפשרה ניגודים בין תרבויות "נאורות" ל"פרימיטיביות" או "שבטיות".

עד סוף המאה ה-19, אנתרופולוגים שינו את מושג התרבות כך שיכלול מגוון רחב יותר של תרבויות, עד שהוא הגיע לפירושו הנוכחי – אובייקטים וסמלים, המשמעות הניתנת להם, והנורמות, הערכים והאמונות הקיימות בחברה.

פרספקטיבה חדשה זו גם הסירה את האלמנט המעריך של מושג התרבות, כך שכיום מדברים על הבדלים בין תרבויות ולא על דירוגים של תרבויות. לדוגמא, התרבות ה"גבוהה" של האליטה מעומתת עם התרבות ה"פופולרית", אך כולם "מתורבתים" – תרבות גבוהה היא רק התרבות של קבוצה מסויימת של אנשים, וכך גם תרבות פופולרית.

מקורות התרבות[עריכה]

כשהם קשובים לתיאוריית האבולוציה, אנתרופולוגים האמינו כי כל בני האדם התפתחו באופן שווה, וכי העבודה שיש לבני אדם תרבויות שונות בוודאי נוצרה כתוצאה מאבולוציה. היתה גם זהירות משימוש באבולוציה ביולוגית על מנת להסביר את ההבדלים בין תרבויות שונות –גישה שלרוב היוותה צורה של גזענות. אנתרופולוגים האמינו כי אבולוציה ביולוגית הביאה למושג כולל של תרבות, שניתן היה ליישמו לכל סוגי החברות – בעלות כתב או חסרות כתב, נוודות או בעלות יישובים. הם טענו כי במהלך האבולוציה, בני אדם פיתחו יכולת אנושית כללית למיין חוויות, ולתקשר לגביהן בצורה סימבולית. מכיוון שמערכות הסמלים האלה נלמדו, הם החלו להתפתח בצורה עצמאית מהאבולוציה הביולוגית (כלומר, אדם אחד יכול ללמדו אמונה, ערך או צורת פעולה מאדם אחר גם אם אין ביניהם קשר ביולוגי). העובדה שהיכולת הזו לחשיבה סימבולית ולמידה חברתית היא תוצאה של האבולוציה האנושית סותרת טענות ישנות יותר שמנגידות בין טבע לתרבות. כך, קליפורד גירץ (1973) טען כי הפיזיולוגיה והניורולוגיה האנושית התפתחה צד בצד עם הפעילות התרבותית הקדומה, ומידלטון (1990) הגיע למסקנה שהאינסטינקטים האנושיים נוצרו באופן תרבותי.

גישה זו לתרבות טוענת כי חברות החיות באופן נפרד אחת מהשניה מפתחות תרבויות שונות. אולם, אלמנטים של תרבות יכולים להתפשט מקבוצה אחת לאחרת. תרבות היא דינמית וניתן לרכוש וללמוד אותה, כך שהיא מאפשרת הסתגלות מהירה לשינוי בתנאים הפיזיים. אנתרופולוגים רואים את התרבות לא רק כתוצאה מאבולוציה ביולוגית אלא כתוספת לה; אפשר לראות אותה כאמצעי העיקרי להסתגלות אנושית לעולם הטבעי.

ראייה זו של התרבות כמערכת סמלית שמשמשת להסתגלות, המשתנה ממקום למקום, הביאה אנתרופולוגים להבנה של תרבויות שונות כמוגדרות על ידי דפוסים נפרדים (או מבנים) של מערכות משמעות מתמידות אם כי מקריות. מערכות משמעות אלה מתבטאות במגוון של דברים, כגון מיתוסים וריטואלים, כלים, עיצוב הבתים ותכנון הכפרים. אנתרופולוגים מבדילים בין "תרבות חומרית" לבין "תרבות סמלית", לא רק בגלל שהן אופנים שונים של פעילות אנושית, אלא גם בגלל שהן מהוות צורות שונות של מידע שמצריכות מתודולוגיות שונות למחקר.

על פי הבנה זו של התרבות שנעשתה דומיננטית בין מלחמות העולם, יש לראות כל תרבות כמתוחמת ולהבין אותה כדבר שלם, על פי מושגיו הוא. התוצאה היא אמונה ברלטביזם תרבותי.

רמת ההפשטה[עריכה]

אלמנט נוסף של התרבות החשוב להבנה ברורה של המושג הוא רמת ההפשטה. תרבות היא קשת רחבה – מחפצים קונקרטיים (לדוגמא, הבנה של יצירת אמנות) לאינטראקציה בין-אישית (לדוגמא, החינוך של ילד על ידי הורה) להשפעה ברמת המאקרו על חברות שלמות (לדוגמא, השורשים הפוריטניים של ארצות הברית המשפיעים על צורת הדמוקרטיה שם). חשוב לזכור כשחושבים על תרבות שזהו מושג בעל רמות משמעות רבות.

המלאכותיות של קטגוריזציה תרבותית[עריכה]

אחת מהנקודות החשובות להבנה לגבי תרבות היא שהיא מהווה קטגוריזציה מלאכותית של אלמנטים בחיים החברתיים. כפי שגריסוולד (2004) מנסח זאת:

"אין באמת דבר כמו "תרבות" או "חברה" שם בחוץ. יש רק אנשים שעובדים, צוחקים, מגדלים ילדים, אוהבים, חושבים, מתפללים, נלחמים ומתנהגים בצורות שונות ומגוונות. דיבור על תרבות כדבר אחד ועל חברה כדבר אחר הוא חלוקה אנליטית בין שני היבטים שונים של החוויה האנושית. צורה אחת לחשוב על החלוקה הזו היא שתרבות מייצגת את ההיבט של הצורה שבה אנשים מביעים דברים, ואילו החברה מייצגת את ההיבט של הקשרים בין בני אדם".

בציטוט הזה, גריסוולד מדגיש כי תרבות היא דבר נבדל מחברה, אך מזכיר כי חלוקה זו, כמו כל מיון, היא מלאכותית. בני אדם אינם חווים תרבות בצורה שונה או נבדלת מחברה. תרבות וחברה הם שני צדדים של אותה מטבע; מטבע שהיא החיים החברתיים. אך ההבדלה בין השניים, אף שהיא מלאכותית, מועילה ממספר סיבות. לדוגמא, כשמנסים לחקור את המעבר של נורמות וערכים מדור לדור, או את הקונפליקט התרבותי בין תרבויות שונות.

לסיכום, תרבות היא מרכיב חשוב של החיים החברתיים, הנבדל בייחוד מהאינטראקציות של החברה מכיוון שהיא מוסיפה משמעות ליחסים האלה. תרבות היא גם רבת-רבדים ומגוונת.

תת-תרבויות ותרבויות-נגד[עריכה]

תת-תרבות היא תרבות שבה משתתפים מיעוט של אנשים בתוך תרבות גדולה יותר.

תרבות בדרך כלל כוללת כמה תתי-תרבויות. תתי-תרבויות כוללות חלקים גדולים מהתרבויות הרחבות יותר שהן חלק מהן, אך בפרטים הן עשויות להיות שונות מאד. ישנן תתי-תרבויות שמגיעות למעמד חשוב כך שיש להן שם משלהן, כך לדוגמא: רוכבי אופניים, צבא או מעריצי "סטאר טרק".

תרבות-נגד היא תת-תרבות שחלק מהנורמות, הערכים והאמונות שלה מתנגדות ומאתגרות את אלה של התרבות הרחבה יותר, לדוגמא תנועות ירוקות או פמניסטיות.

אתנוצנטריות ויחסיות תרבותית[עריכה]

אתנוצנטריזם היא הנטיה לראות את העולם מנקודת המבט התרבותית של המתבונן. רבים טוענים כי אתנוצנטריות קיימת בכל חברה; באופן אירוני, אתנוצנטריות עשוי להיות דבר המשותף לכל התרבויות.

המונח נטבע על ידי ויליאם גראהם סומנר, פרופסור למדעי החברה והמדינה באוניברסיטת ייל. הוא הגדיר זאת כדעה ש"הקבוצה שלי היא המרכז של הכל", מרכז שכנגדו נמדדות שאר הקבוצות. אתנוצנטריזם פעמים רבות כולל את האמונה כי הקבוצה האתנית שלי היא החשובה ביותר ו/או שהיא טובה יותר מהשאר.

יחסיות תרבותית הוא האמונה כי לא ניתן לתרגם באופן מושלם את הערכים והמושגים של תרבות אחת לשפות או תרבויות אחרות; שיש להבין היבט תרבותי (לדוגמא, ריטואל) כחלק מהמערכת הסימבולית הגדולה יותר שהוא חלק ממנה, ולא ניתן להבין אותו במנותק.

דוגמא לרלטביזם תרבותי עשויה לכלול מילות סלנג משפות מסוימות (או אפילו מדיאלקטים בתוך השפה). לדוגמא, את המילה "טרנקילו" בספרדית ניתן לתרגם "רוגע". אך אפשר להשתמש במילה בהרבה צורות שאינן שם תואר. טרנקילו יכול להיות הצעה או ציווי למישהו אחר להרגע. אפשר גם להשתמש במילה בויכוח (כולם להרגע), או להראות על שליטה עצמית (אני רגוע). אין מילה עברית שמכסה את כל המשמעויות האלה, ועל מנת להבין אותה רלטביסט תרבותי יאמר שצריך להכיר את התרבות כולה מבפנים.!!!!!

תיאוריות של התרבות[עריכה]

אם כי ישנן גישות תיאורטיות רבות להבנה של "תרבות", פרק זה משתמש רק במודל אחד על מנת להראות כיצד סוציולוגים מבינים את המושג. המודל הזה הוא המודל המשולב של ריצר. ריצר (2004) מציע ארבעה אלמנטים המקושרים זה לזה במודל הסוציולוגי שלו: מרכיב מאקרו-אובייקטיבי (חברה, חוק וביורוקרטיה), מרכיב מיקרו-אובייקטיבי (דפוסי התנהגות ואינטראקציה אנושית), מרכיב מאקרו-סובייקטיבי (תרבות, נורמות וערכים), ומרכיב מיקרו-סובייקטיבי (התרשמויות ואמונות). מודל זה שימושי במיוחד בהבנת החברה מכיוון שהוא משתמש בשני צירים: האחד מהאובייקטיבי (חברתי) לסובייקטיבי (תרבות ופירוש תרבותי); השני מרמת המאקרו (נורמות) לרמת המיקרו (אמונות אישיות).

הגישה המשלבת שימושית במיוחד בהסברת תופעות חברתיות מכיוון שהיא מראה כיצד מרכיבים שונים של החיים החברתיים פועלים יחד ומשפיעים על החברה וההתנהגות.

בנסיון להבנת תופעות חברתיות, כמו הצגת אמנות מופשטת בבית (הל 1993), מודל האינטגרציה מתאר את ההשפעות השונות על ההחלטה. לדוגמא, המודל מראה את הנורמות התרבותיות שעשויות להשפיע על ההתנהגות האישית. המודל גם מראה כיצד הערכים, האמונות וההתנהגויות ברמת הפרט משפיעות על התרבות ברמת המאקרו. למעשה, אלה הם חלק מהממצאים של דוד הל: אם כי יש הבדלים בצריכת אמנות לפי המעמד, לא רק המעמד הוא שקובע אותם. מציגי האמנות המופשטת לא רק נוטים להיות מהמעמד הגבוה, אלא הם בדרך כלל גם אנשים שקשורים לאמנות באופן כלשהו. עובדה זו מצביעה על כך שישנם רמות רבות של השפעה על הטעם האמנותי – נורמות תרבותיות רחבות ונורמות מקצועיות צרות יותר, לצד העדפות אישיות.!!!!!

התועלת או הפונקציה של תרבות[עריכה]

תרבות גם משחקת תפקיד ספציפי בחיים החברתיים. לפי גריסוולד, "האנליזה הסוציולוגית של התרבות מתחילה בהנחה שתרבות נותנת אוריינטציה, מונעת כאוס ומנחה את ההתנהגות לסוגי פעילות מסויימים ומרחיקה אותם מאחרים". "קבוצות וחברות צריכות ייצוג קולקטיבי של עצמם על מנת לעורר רגשות של אחדות ותמיכה הדדית, ותרבות ממלאת את הצורך הזה". במלים אחרות, לתרבות יש פונקציה תועלתנית מסויימת – שימור של הסדר כתוצאה מהבנות ומשמעויות משותפות (הבנה זו של תרבות דומה לאופן שבו האינטארקציוניזם הסימבולי מבין את הפונקציה של החברה).

שינוי תרבותי[עריכה]

העובדה שתרבות היא דבר שאפשר ללמוד ולהעביר מאדם לאדם פירושה שתרבויות יכולות להשתנות במשך הזמן. תרבויות מצד אחד מכוונות שינוי, ומצד שני הן מתנגדות לו. התנגדות לשינוי יכולה להגיע מהרגלים, דת והאינטגרציה והתלות ההדדית של מאפיינים תרבותיים. לדוגמא, לגברים ונשים יש תפקידים משלימים בתרבויות רבות. מין אחד עשוי לרצות שינויים שישיפיעו על המין האחר, כפי שארע בחברות המערביות בחציה השני של המאה ה-20, ואילו המין השני יתנגד לשינוי הזה (אולי בכדי לשמר את אי-שיוויון הכוח לטובתם).

לשינוי תרבותי עשויים להיות גורמים רבים, כולל: סביבה, המצאות ומגע עם תרבויות אחרות. לדוגמא, סוף תקופת הקרח האחרונה עזרה להביא להמצאת החקלאות. המצאות שהשפיעו על התרבות המערבית במאה ה-20, היו, לדוגמא, הגלולה למניעת הריון, הטלויזיה והאינטרנט.

מספר הבנות על אופן השינוי של תרבויות מגיעות מהאנתרופולוגיה. לדוגמא, בתיאוריית הדיפוזיה, הצורה החיצונית של מאפיין מסוים עשוי לעבור מתרבות לתרבות אך ללא שהמשמעות שלו תעבור. לדוגמא, סמל ה"אנך" הגיע מהתרבות המצרית אך עבר לתרבויות רבות אחרות. המשמעות המקורית שלו אולי כבר אינה קיימת, אך הסמל עדיין משמש בדתות ניו-אייג' רבות כסמל ארכאי של עוצמות חיים או כוח. וריאציה על תיאוריית הדיפוזיה, דיפוזיית גירויים, מתייחסת לצורה שבה אלמנט בתרבות אחת מביא להמצאות בתרבות אחרת.

הקשר בין התרבויות יכול גם להביא לאימוץ תרבות זרה, כפי שקרה, לדוגמא, לאינדיאנים הצפון אמריקאים. תהליך מקביל ברמת האינבידואל הוא התבוללות או מעבר בין תרבויות.

גישה סוציולוגית אחת לשינוי תרבותי תומצת בידי גריסוולד. הוא מצביע על כך כי אף שמקורה של התרבות ביחידים, יש את התרבות הרחבה, הקולקטיבית והתמידית יותר שאינה יצירה של יחידים אלא היא מעבר להם:

"הסוציולוגיה מציעה אלטרנטיבה גם לדעה הלא-מספקת "זה תמיד היה ככה" וגם לדעה הלא-סוציולוגית של ה"גאון האינדבידואלי" מצד שני. אלטרנטיבה זו טוענת כי תרבות היא יצירה קולקטיבית. הצורה הטובה ביותר להבין יצירות תרבותיות... היא בראייה שלהם כפירות של יצירה חברתית במקורה".

כמובן, חשוב להבין כי גריסוולד מדבר פה על שינוי חברתי ולא על המקורות הממשיים של התרבות. התרבות היתה קיימת מאז תחילת האנושות. לתרבות כתופעה כללית אין התחלה אמיתית אלא במובן שלבני אדם (הומו ספיינס) יש התחלה. לעומת זאת השאלה של שינוי תרבותי היא שאלה רלוונטית יותר.!!!!!!!!!!!!

סוציולוגיה תרבותית: מחקר התרבות[עריכה]

איך סוציולוגים חוקרים תרבות? גישה אחת למחקר התרבות מכונה "סוציולוגיה תרבותית", שמצרפת בין מחקר התרבות להבנות תרבותיות של תופעות. כך גריסוולד:

"אם אתה מנסה להבין קבוצה מסויימת של אנשים, יש לחפש את צורות הביטוי שדרכן הם מייצגים את עצמם... הסוציולוג יכול להגיע לייצוג הקולקטיבי הזה גם מכיוון אחר, מהניתוח של האובייקט התרבותי המסויים; אם אנחנו רוצים להבין אובייקט תרבותי, עלינו לראות כיצד הוא משמש בקבוצה מסוימת כמייצג משהו בקבוצה".

במלים אחרות, בשל הפרספקטיבה של סוציולוגים של התרבות, הגישה שלהם למחקר תרבותי כוללת הבנה של האופן שבו אנשים מייצרים משמעות בחייהם מהאלמנטים התרבותיים השונים המקיפים אותם.

דוגמא בהירה במיוחד של סוציולוגיה של התרבות היא המחקר של הוויליג' ונורתון על ידי אלייג'ה אנדרסון (1990). אנדרסון מתעניין במספר דברים בספרו, אך שני מרכיבים תרבותיים בולטים ביותר. ראשית, אנדרסון חוקר את הגבולות בין שתי שכונות נפרדות מבחינה תרבותית וסוציו-אקונומית. מכיוון ששתי השכונות האלה נפרדות זו מזו אך גובלות זו בזו, אתר המחקר מספק אפשרויות רבות למחקר של התרבות. באופן לא מפתיע, הקונפליקט התרבותי הוא ההזדמנות הטובה ביותר לחקור תרבות ואינטראקציה תרבותית. בנוסף, אנדרסון מעוניין בצורה שבה יחידים בשכונות אלה מנהלים אינטראקציות בין-אישיות, במיוחד כשאנשים מהוויליג' (מעמד בינוני עד בינוני-גבוה, רובם לבנים) מוכרחים להיות בקשר עם אנשי אזור נורתון (מעמד נמוך, רובם שחורים).

המתודלוגיה של אנדרסון היא שילוב של תצפיות וראיונות. ההתמקדות של אנדרסון בראיונות האלה היא על ההצגה-העצמית של האנשים. אנדרסון מתאר כל הזמן את האנשים אותם הוא מראיין: לבושם, התנהגותם, דעותיהם ועמדותיהם. ככל שהוא בקשר עם יותר ויותר אנשים, מתחילים להתגלות דפוסים. בעיקר, אנשים שלבושים בצורות דומות גם מתנהגים בצורות דומות. לדוגמא, לאלה שלבושים בלבוש עסקי (אפילו כשהם מטיילים עם כלביהם) – היאפים – יש פרספקטיבות מסויימות על העתיד של הוויליג': הם מעוניינים בעלייה של ערכי הרכוש על מנת למקסם את הרווח שלהם מהשקעתם. דוגמא אחרת של החשיבות התרבותית של לבוש היא הגברים השחורים המבוגרים יותר, שלובשים חולצות מכופתרות ועניבות בגלל המשמעות התרבותית של לבוש זה: הוא מסמל לזר כי הלובש מעודן ומתורבת, ושונה מסוחרי הסמים הלובשים בגדי ספורט ששולטים בפינות רחוב רבות בנורתון.

בסופו של דבר, מטרתו של אנדרסון היתה לפתח סוג של טיפולוגיה של אנשים בעלי "חכמת רחוב": אנשים שיודעים לצאת ממצבים לא נעימים ביחסים בין-אישיים ברחוב כך שהם אינם ניזוקים. אם כי הוא אכן נותן תיאור כללי של אנשים כאלה, החלק החשוב הוא לראות כיצד הוא חוקר את ההיבטים האלה של התרבות. ראשית, הוא מצא גבול תרבותי שבו בא לידי ביטוי מאבק תרבותי. כשליחידים יש צורך לבטא את התרבות שלהם בהתנגשות בין-תרבותית, הרבה יותר קל לסוציולוגים לראות ולהבין את התרבות הזו. בנוסף, אנדרסון צפה גם בהעברה של תרבות מדור לדור ובייצוג העצמי שניתן על ידי ביטויים תרבותיים (לבוש, התנהגות וכו'). במשך שנים של תצפיות, אנדרסון הגיע להיכרות קרובה עם מרכיבי התרבות האלה כך שהוא יכל להבין כיצד הם פעלו יחד וזה על זה.

לסיכום, סוציולוגיה של התרבות (או חקר התרבות) נעשית על ידי בדיקה של האופן שבו יחידים מבטאים את עצמם לאחרים ונעזרת במציאה של גבולות תרבותיים שם הביטוי התרבותי חשוב יותר לפעילות חברתית מוצלחת.