אילוצי החוק הבינלאומי- בריטניה קיבלה את המנדט מחבר הלאומים בראשית שנות ה-20 (אחרי מלחה"ע ה-1), אבל אחרי מלחה"ע ה-2, המציאות המדינית השתנתה, יחסי הכוחות בעולם השתנו ולכן, עפ"י החוק הבינ"ל, במצב מדיני חדש שהשתנה לחלוטין, כל בעלות המנדטים מחויבות לקבל אישור מחודש למנדט. אחת ההערכות של ההיסטוריונים היא שהבריטים העבירו את שאלת א"י לאו"ם מתוך הנחה שהאו"ם ייתן אישור מחדש להמשך המנדט.
ההתנגדות העקבית והשיטתית של היהודים והערבים לשלטון המנדט וכשלון כל ניסיונותיהם המדיניים של הבריטים לפתור את הסכסוך הלאומי בא"י. (תוכנית החלוקה של ועדת פיל, ועידת לונדון ועוד).
עמדותיהן של שתי המעצמות החשובות באותה תקופה- ארה"ב ובריה"מ שבנושא זה הסכימו ביניהן בתמיכה בחלוקת הארץ והקמת שתי מדינות- המשמעות של כך היא שהן בעד סיום המנדט. בתקופה זו בריטניה בנסיגה ולכן כששתי המעצמות החזקות תומכות למעשה בסים המנדט, הבריטים לא יכולים להתעלם מכך.
לחץ דעת הקהל בעולם בעקבות השואה ולנוכח מצב העקורים במחנות העקורים (ניצולי השואה שחי במחנות העקורים שהיו בשטחי הכיבוש האמריקאיים והבריטים בגרמניה). הבריטים ממשיכים במדיניות הספר הלבן- שלא אפשרה לעקורים לחזור לא"י.
התגברות המאבק הצבאי ומאבק ההעפלה של היישוב היהודי בארץ. בסתיו 45', כאשר הבריטים מכריזים שהם ממשיכים במדיניות הספר הלבן, היישוב היהודי בארץ מגיב בהקמת תנועת המרי העברי- גוף שאיחד בתוכו את כל כוחות המגן הצבאיים היהודיים- ההגנה, האצל והלח"י. הם משתפים פעולה ביניהם ובמשך יותר מחצי שנה, תנועת המרי עושה פעולות צבאיות שונות שמטרתן לפגוע בתשתית הצבאית של הבריטים בארץ. (פגיעה במתקני מכ"ם על החוף, פגיעה בתחנות משטרה בריטיות, בבסיסי צבא, בגשרים שחיברו בין א"י לשכנותיה ועוד). תנועת המרי פורקה בקיץ 46' ולאחר מכן אצ"ל ולח"י ממשיכים בפעולות נגד הבריטים. ההגנה מתמקדת במאבק על ההעפלה. כל המאבקים של היישוב היהודי בארץ התישו את כוחם של הבריטים.
