היסטוריה לבגרות/תקופה רביעית כיחידת גישור/מגמות איחוד ומגמות פיצול במזרח התיכון

הקדמה

לאחר מלה"ע השנייה התרחשו שינויים גם במדינות במזרח התיכון.היו שתי מגמות שונות אשר השפיעו על היחסים בין המדינות.מצד אחד היו מגמות איחוד,שבאו מתוך הבנה שבדרך זו ניתן לפתח את מדינות המזה"ת מבחינת פוליטית ,חברתית וכלכלית,לעומתם מצד שני היו מגמות פיצול שמבטאות את הקושי של כל מדינה לוותר על עצמאותה או על דרכה.
לאחר מלחמת העולם השנייה מדינות ערב הושפעו מתהליכי האיחוד או הפיצול שהתרחשו באזור.

מגמות איחוד והגורמים להן

מגמות האיחוד נבעו מתוך הצורך לאיחוד לאיחוד טריטוריאלי ומתוך הצורך לשיתוף פעולה בין-ערבי בתחומים השונים.

הגורמים לאיחוד

האסלם כדת משותפת והערבית-הספרותית המשמשת כשפה משותפת למשכילים, למרות ההבדלים בין השפות המקומיות.
עליית מנהיגים כריזמטים אשר פעלו למען האיחוד,זאת הייתה השקפת עולמם.הדוגמא הבולטת ביותר לכך היא גמאל עבד א-נאצר,נשיא מצרים.
הקמת מדינת ישראל כמדינה ציונית וכגורם המייצג את שרידי הקולוניאליזם באזור והוא גרם לאיחוד של העולם הערבי נגדה.
הופעתן של מפלגות דוגמת מפלגת הבעת',אשר נושא האחדות הבין-ערבית היה במצע שלה היה אידיאולוגי וקשור לתפיסות החברתיות והפוליטיות והוא לא עוד טריטוריאלי.
לערבים הייתה תודעת אומה מסורתית-דתית והיסטוריה ערבית-אסלמית משותפת.האליטות המשכילות שאפו לבטא את המשותף הזה באופן פוליטי מודרני.

ביטויים למגמת האיחוד

"הליגה הערבית": נוסדה בשנת 1945 במטרה ליצור שיתוף פעולה כלכלי וצבאי בין מדינות ערב תוך הסתייגות שעל כל מדינה לשמור על ריבונותה ועל גבולותיה המדיניים.

במסגרת מוסדות "הליגה הערבית" התקיימו פגישות של ראשי מדינות ערביות.בשנות ה-50 וה-60 הפכה שאלת פלסטין-ארץ ישראל למוטיב מרכזי בפעילות הבין-ערבית והשפיע על היחסים בין מדינות ערב.

"קע"ם" ("קהילייה ערבית מאוחדת"): איחוד בין סוריה לבין מצרים שהתחיל בפברואר 1958 והסתיים בספטמבר 1961. שיתוף פעולה זה איחד בין שתי מגמות מאחדות:הנאצריזם במצרים והבעת' בסוריה. קע"ם הביא לאיחוד מלא בין שתי המדינות.ובהסכם ביניהם הוחלא על נשיא,צבא ופרלמנט משותפים לשתי המדינות ונציגה אחת באו"ם לשתי המדינות.המעצמות הכירו באיחוד של שתי המדינות שהרכיבו את הקע"ם.
"ועידות הפסגה הערביות": היוו תחליף לדיונים שתהקיימו במסדרת "הליגה הערבית".ועידת הפסגה הראשונה נערכה בשנת 1964,במהלכה הוקם אש"ף("הארגון לשחרור פלסטין") וועידת הפסגה האחרונה נערכה במרוקו בשנת 1969.משנת 1967 ואילך(לאחר מלחמת ששת הימים) התמקדה הועידה באמצעים להשבת השטחים הכבושים.

מגמות הפיצול והגורמים להן

מגמות אלו באו לידי ביטוי בעימות בין השאיפה לאחד את העולם הערבי לבין השאיפה של כל מדינה להבטיח את עצמאותה, את גבולותיה,נוסף ליריבות ולסכסוכים בין מדינות ערב הנובעות מחשש להתחזקות מדינה אחת על חשבון רעותה.

הגורמים לפיצול

אופי המשטרים: במהלך שנות ה-50 וה-60 התקיימו בעלם הערבי משטרים מלוכניים שמרנים(ערב הסעודית,ירדן,תימן ועיראק עד 1958) ומשטרים רפובליקנים "מהפכניים"(מצרים החל מסוף שנות ה-50,אלג'יריה) ששאפו להפיץ את רעיון המהפכה ולבצע שינויים חברתיים.
המלחמה הקרה: התחרות בין 2 הגושים חדרה גם לעולם הערבי,המשטרים המלוכניים והשמרניים ומדינות אחרות כמו לבנון היו קשורות מאוד לארה"ב ובריטניה, לעומתם משטרים המכונים "רפובליקנים-מהפכניים" כגון מצרים סוריה ועירק מסוף שנות ה-50 היו קשורים יותר לבריה"מ.
מנהיגים כריזמטיים: אותם מנהיגים שקידמו את רעיון האחדות תרמו גם לא מעט למגמות הפיצול של העולם הערבי בשל כך שכל אחד מהם רצה להיות מנהיג שיוביל את העולם הערבי, ובכך יצרו אותם מנהיגים כריזמטיים סכסוכים ומריבות בין מדינותיהם על הנהגת העולם הערבי והעמיקו את הפיצול במזרח התיכון.
גבולות: כל מדינה שאפה לשמור על עצמאותה בהתאם לגבולות אחרי מלה"ע השנייה.

ביטויים למגמת הפיצול

מפלגת הבעת' בסוריה שאפה להפיץ את רעיון הסוציאליזם הערבי ואילו השאיפה של נאצר לאחד איחוד טוטאלי את העולם הערבי,את העולם המוסלמי ואת המדינות האפריקניות.
יריבויות מסורתיות בין השלטון המלוכני האשמי בירדן,ערב הסעודית ועיראק לעומת המדינות סוריה ומצרים.
המלחמה הקרה והתמיכה בגושים היריבים בה.
ניסיונות להקמת בריתות אזוריות לטובת המערב.
פיצול במדינות עצמן.למשל: לבנון מורכבת ממיעוטים שונים ולכן יש קושי לשמור על האיזון.