לדלג לתוכן

היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה - תשס"ט/מאפייני ההנהגה של הקהילה היהודית באירופה הנוצרית

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

מבנה ההנהגה היהודית בפראג

[עריכה]
  1. בראש הקהילה עמד "הקהל" - גוף מצומצם שנבחר אחת לשנה. חברי הקהל היו חכמי תורה ועשירי הקהילה. הקהל בחר את בעלי התפקידים בקהילה: רב הקהילה, פרנס הקהילה, דיינים, שוחטים, שמשים ועוד.
  2. רב הקהילה - התמנה על ידי "הקהל" ונחשב למנהיג הרוחני של הקהילה.
  3. פרנס הקהילה - נבחר על-ידי הקהל ועמד בראשו ולצידו פעל הגיזבר. הוא ניהל את עינייני הקהילה, המינוי היה אחת לחודש וכל חודש מינה הקהל פרנס אחר.
  4. גבאי - הקהל מינה את גבאי הקהילה, הוא ריכז את כל עינייני הצדקה ואת מוסדות החינוך של הקהילה - תלמוד תורה.
  5. שמש - הוא ניהל את אחזקת בית-הכנסת.
  6. שתדלן הקהילה - תפקידו היה להגן על היהודים מפני השלטונות. הוא היה עשיר ומקורב למלכות והוא ייצג את הקהילה בפני השלטונות.

סמכויות ההנהגה היהודיות

[עריכה]

גביית מיסים

[עריכה]
  1. גביית מיסים לשלטון - הקהילה גבתה מיסים מהיהודים והעבירה אותם במרוכז לשלטון. המלכים הטילו על היהודים לשלם מס גולגולת -מס שכל יהודי היה חייב לשלם ללא קשר להכנסתו. ההנהגה סיכמה על גובה הסכום עם השלטון והקהל היה מחלק את הסכום בין חברי הקהילה לפי יכולתו הכלכלית.
  2. גביית מיסים לקהילה - הקהילה גבתה מיסים עבור צרכיה הפנימיים.

התקנת תקנות

[עריכה]

נקבעו תקנות שקבעו את חוקי המסחר כדי למנוע אי-צדק ולהבטיח את טוהר המידות ואורח החיים על פי ההלכה היהודית.

הקמת בית-דין

[עריכה]

לקהל הייתה סמכות להקים בית-דין. להחלטות בית-הדין היה תוקף משפטי אצל השלטון וההחלטות היו תקפות כהחלטות בית-הדין הגדול.

  • תקנות רבי גרשום - רבי גרשום היה ממנהיגי היהודים באשכנז והוא קבע תקנות הקשורות ליחיד ולחברה. תקנות אלו מוכרות כ"חרם דרבנו גרשום" והן כוללות:
    1. אסור לגבר לשאת יותר מאישה אחת.
    2. אסור לבעל לגרש את אישתו ללא הסכמתה.
    3. אסור למעביר מכתב שנשלח לאדם אחר לקרוא את המכתב.
    4. רבי גרשום קבע כי יש לקבל לקהילה היהודית כל אדם שהמיר את דתו וביקש לחזור ליהדות.
  • איסור כניסת מהגר חדש לקהילה - הנהגת הקהילה יכלה למנוע את כניסתו של מהגר יהודי חדש לתחומה, וזאת כדי למנוע תחרות כלכלית שהייתה עשוייה להביא למתחים חברתיים. במהלך השנים קבעו חכמי ישראל את הכלל שאין למנוע מיהודי להצטרף לקהילה, רק במקרה והוא מזיק. ההנהגה יכלה לתת מונופול (בלעדיות) ליחיד או לקבוצת אנשים לעסוק במסחר בתחום מסויים כדי למנוע תחרות כלכלית ומתחים חברתיים.

אמצעי האכיפה שעמדו לרשות הקהל

[עריכה]
  1. אדון העיר שהיה הנסיך או הבישוף נתן לראשי הקהילה את הסמכות להעניש את חברי הקהילה. ראשי הקהילה יכלו לתת קנסות, מלקות, לנדות מהחברה ובמקרים קיצוניים לכרות איברים ולתת עונשי מוות.
  2. הציות להוראות הקהילה נקבעו על-ידי חכמי ישראל כמצוות שאסור לעבור עליהם. רבי שלמה יצחקי (רש"י) קבע במאה ה-11 שאדם שנשבע לא לקיים את הוראות הקהל שבועתו בטלה ויש לכפות עליו ציות.