היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה - תשס"ט/השפעת ההלניזם על החברה ביהודה

כאמור, התרבות ההלניסטית היא תרבות סינקרטיסטית שממוזגת מהתרבות היוונית ומהתרבות המזרחית-פרסית. פחוות יהודה, שנמצאת בתוך ארץ-ישראל, נכבשה אף היא ע"י אלכסנדר מוקדון וההלניזם השתלט גם עליה. יש אומרים כי בארץ ישראל ההלניזם נפוץ מהר עוד יותר, בשל יורדי הים היוונים שהגיעו אליה בשל היותה סמוכה לים התיכון.

כתוצאה מהמפגש בין ההלניזם ליהדות חדרו יסודות מהתרבות ההלניסטית אל החברה ביהודה. כמו תרבויות אחרות רבות בעולם, גם התרבות היהודית באותם הימים אמצה לעצמה את היסודות של התרבות השכנה (ההלניסטית) ושאלה לתוכה יסודות הלניסטיים. סימני תרבות אלו מתאפיינים בקבלת תרבות וערכים מהתרבות היוונית ועל כן תהליך זה נקרא הִתְיָיוְונוּת. כלומר: להפוך את התרבות ליותר ויותר יוונית. התומכים בגישה זו, אשר קיבלו על עצמם את התרבות ההלניסטית נקראים מתייוונים. אולם לצד אלו שקיבלו את התרבות היוונית היו אלו שנאבקו בתרבות זו ובמייצגים אותה וניסו לדחות אותה. אלו היו בעלי הגישה הבדלנית שהתנגדו לאוניברסליזם של ההלניזם.

מאפייני ההתייוונות

אנו רואים במהלך ההיסטוריה כי קיימים מספר מאפיינים להתייוונות בקרב תושבי פחוות יהודה, האצולה והכהונה:

• שמות - רבים מבני האצולה, הכהנים ותושבי הפחווה שינו שמותיהם לשמות יווניים כגון יאסון, יוספוס ועוד.
• שפה - אנו עדים לחדירת השפה ההלניסטית אל השפה העברית המדוברת באותה התקופה, כגון סיומות של מלים המזכירות מלים הלניסטיות ואף ניב מקומי הלניסטי שדובר בסמוך לשפה המקומית.
• מבנית - אנו רואים בתהליך ההתייוונות שינוי בצורת הבנייה, באופן הבנייה ובאיכות הבנייה. אנו עדים לשינויים בצורת החשיבה האדריכלית וכו'.
• קניית משׂרת הכהן הגדול בכסף - אנו רואים בתהליך ההתייוונות את ההעדפה האישית על פני העדפת הכלל, אנו רואים את קניית משׂרת הכהן הגדול בכסף, דבר שגורם להפיכת תפקיד זה לנטול כל ערך שהוא מבחינה לאומית-פוליטית.

מדוע מתייוונים? (המניעים להתייוונות)

תופעת ההתייוונות הקיפה רבים בפחוות יהוד כמו גם בשאר הפחוות השכנות. רבים מאנשי האצולה ביהודה ובהם גם כהנים וראשי המשפחות העשירות התייוונו. קיימות מספר סיבות לכך:

• שׂרָרָה - כוח. אנשי האצולה ביקשו להגדיל את השררה השלטונית ולקדם את האינטרסים שלהם. המפגש עם ההלניזם הוביל לכך שאנשי האצולה יכלו להחזיר לעצמם את השררה שנלקחה מהם בעיקר בתקופת נחמיה.
• הון - כסף. אנשי האצולה יכלו לחזור ולשלוט בשטחים נרחבים ובכספים רבים בשל מתן האוטונומיה של השליטים ההלניסטים ליהודה.
• הידמות לשולט - אנשי האצולה כמו רבים מפשוטי העם, נחשפו לתרבות חדשה שהייתה מפתה מאוד - כסף, כוח, חיי זוהר, והפיתוי לאמץ את התרבות השלטת היה גדול מאוד.

ניתן לומר כי המפגש עם התרבות ההלניסטית השפיע על הצביון (האופי) של החברה היהודית בתחומים רבים, החל מדת ועד אופי ההנהגה.

בית טוביה

המשפחות העשירות והמנהיגות ביהודה שכונו 'האצולה', נחשפו ראשונים להלניזם והם הלכו והתקרבו להלניזם באורח החיים ובמחשבה. דוגמה לכך אנו רואים מבית טוביה, אשר היה משפחת אצולה שאינה ממעד הכוהנים. טוביה היה יהודי בעמון והוא נקרא בפי עזרא בלגלוג "עבד עמוני" על כך שהוא התחתן עם גויות. טוביה העמוני מחזק את מעמדו בפחוות יהודה כאשר מתחתן עם אחותו של הכהן הגדול חוניו ה-2.

כוחו של בית טוביה מתעצם עוד יותר כאשר יוסף בן טוביה מנצל מתיחות בין הכהן הגדול חוניו ה-2 לבין המלך תלמי ה-3 (מלך בית תלמי ששלט בתקופה זו בפחוות יהוד). בעקבות עיכוב של תשלום המסים לבית תלמי ע"י הכהן (שהוא היה האחראי לגביית המסים, דבר המעיד על הכוח הרב שיש לכהן הגדול וכן מעיד על עושרו הרב). חוניו ה-2 עיכב את העברת המסים, דבר שגרם למתיחות רבה כאמור, שכן חוניו השני נחשד באהדתו את בית סלווקוס שנלחם בבית תלמי על ארץ ישראל לאחר מותו של אלכסנדר הגדול, יורשיו נלחמו זה בזה, על מנת לשלוט על האימפריה האדירה שהקים ("מלחמת הדיאדוכים"). באזור אסיה ואפריקה שלטו שני שליטים עיקריים - תלמי וסלווקוס ולכל אחד הוצמד הכינוי 'בית' - בית תלמי ובית של סלווקוס.
המלחמות הסוריות הן למעשה מלחמות המתקיימות בין בית תלמי ששלט באזור מצרים לבין בית סלווקוס ששלט באזור אסיה. המלחמות ביניהם התנהלו בעיקר בשאלת השליטה על ארץ ישראל, שכן זהו חבל ארץ המחבר בין אסיה לאפריקה והוא משמש כנתיב מסחר חשוב בעת העתיקה).

יוסף בן טוביה ניצל את המתיחות ששררה בין הכהן הגדול חוניו השני למלך בית תלמי - תלמי ה-3, וממונה ע"י אסיפת העם להיות נציג יהודה בפני המלך תלמי ה-3, וכאשר המלך מעניק ליוסף בן טוביה סמכות של חכירת המסים, כלומר: גובֶה המסים בכל אזור ארץ ישראל, דבר שהוביל לעושר רב ולמעמדו הגבוה.

יוסף בן טוביה מתמודד על תפקיד חכירת המסים באופן תחרותי כוחני, דבר המאפיין את התרבות היוונית הרואה באינדיבידואליזם כערך עליון. הוא נהג להשתתף בסעודות הפאר בבית המלוכה, נהג ברברבנות וביהירות, העדיף את ענייניו הפרטיים על פני הכלל והוא התנכר לערכי החברה היהודית והתרחק ממנה.
התנהלותו והתנהגותו של יוסף בן טוביה מעידה על חדירת ההלניזם והתרבות היוונית אל המעמד הגבוה ביהודה, זאת כיוון שסביב בית טוביה התרכזו ראשי האצולה בפחוות יהודה שאימצו לעצמם את התרבות היוונית, הלבוש והשפה היווניים.