היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה - תשס"ט/העיר כמרכז תרבותי- חינוכי (אוניברסיטאות) וכמרכז כלכלי (גילדות, שווקים, ירידים, בנקים)

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

העיר כמרכז תרבותי חינוכי וכמרכז כלכלי[עריכה]

העיר כמרכז תרבותי חינוכי[עריכה]

בימי הביניים מעטים למדו בבתי-הספר, החינוך היה בעיקר דתי ובני האיכרים לא למדו בבתי-הספר.
עם התרחבות העיר יותר ילדים הלכו לבית הספר.

אוניברסיטאות[עריכה]

האוניברסיטה הייתה מסגרת סגורה והיא הייתה תחת חסותו של בישוף העיר. לאחר מאבקים הצליחו האוניברסיטאות להשתחרר מהבישוף, והאפיפיור נתן את חסותו על האוניברסיטה. האוניברסיטאות הראשונות קמו באיטליה. לאוניברסיטאות היה כוח שיטור והם שמרו על הסדר הציבורי. האוניברסיטה סיפקה לתושבי העיר עבודה בתחומים הקשורים אליה. במאות ה-13 וה-14 הוקמו אוניברסיטאות במקומות שונים באירופה. בדרך כלל כל אוניברסיטה התמחתה במקצוע אחד, למשל: האוניברסיטה בסלורנו התמחתה ברפואה, האוניברסיטה בפריס התמחתה באומנות, האוניברסיטה בבולוניה התמחתה במשפטים ועוד.
מי שרצה ללמוד באוניברסיטה היה חייב ללמוד קודם 6 שנים דקדוק לטיני, חשבון, גיאומטריה, אסטרונומיה, מוסיקה ועוד. הלימוד החל בגיל 14 וזה היה חובה למי שרצה ללמוד לימודים גבוהים.
בסוף ימי הביניים עברה האוניברסיטה מפיקוח הכנסיה לפיקוח של אדון העיר, דבר שהביא לשינוי במבנה האוניברסיטה והרחבת החופש האקדמי.

העיר כמרכז כלכלי[עריכה]

גילדות[עריכה]

הגילדות היו התאגדויות של בעלי אינטרסים מקצועיים משותפים כמו סוחרים, בעלי מלאכה, פועלים ועוד. מטרת הגילדה היה להגן על חבריה מפני תחרות לא הוגנת ולמנוע ניצול של אנשים.
הגילדה ניהלה משא ומתן עם גורמים מסויימים לרכישת מוצרים עבור חבריה, שיווקה את מוצריה ותוצריה של חבריה, קבעה את מחיר המוצר ואת איכותו. הגילדה נאבקה להשיג חרויות עבור חבריה, היא נאבקה למען הקלות בתשלום המיסים, ייצגה את האינטרסים של חבריה בפני מועצת העיר, העניקה בטחון כלכלי לחבריה בזמן משבר, תמכה באלמנות ויתומים והייתה בעיקר מסגרת חברתית. לחברי הגילדה היו בתי-ספר ובתי תפילה משלהם.

שווקים[עריכה]

בעקבות התפתחות המסחר, השווקים התקיימו בדרך כלל לא רחוק מהכנסיה שהייתה במרכז העיר. הסוחרים ובעלי המלאכה מכרו את סחורתם בכיכר השוק.
השוק התקיים פעם בשבוע ביום קבוע וביום זה הגיעו אל השוק סוחרים ואיכרים מהכפרים הסמוכים לעיר ומכרו את סחורתם והתוצרת החקלאית שלהם.

ירידים[עריכה]

בעקבות התפתחות המסחר הבינלאומי יובאו לאירופה סחורות מהמזרח והיה צורך לשווק אותם בערי אירופה. הסוחרים הגיעו מערים שונות באירופה אל הערים הגדולות.
הירידים התקיימו פעם או פעמיים בשנה ונמשכו כחודש ימים. הייתה להם תרומה חשובה להתפתחות השימוש בכסף ובאשראי.

בנקים[עריכה]

התפתחות המלאכה והמסחר הביאה להתרחבות השימוש בכסף. השימוש בכסף התפתח כאמצעי תשלום עבור קניית סחורות וחומרי גלם. לסוחרים היה קשה להבין במטבעות של כל ארץ ועל רקע זה התפתחה החלפנות.
סוחרים הפקידו את כספם בידי חלפנים וקיבלו בתמורה שטר במטבע של המדינה שרצו, בהרבה מקרים החלפנים לא יכלו לעמוד בהתחייבות שנתנו בשטר.
הקהילות העירוניות שרצו להגדיל את הכנסות העיר לקחו על עצמן להקים בנקים מסחריים. כך הוקם הבנק כדי לתת הלוואות, והלווים התחייבו לשלם ריבית עבור ההלוואות שקיבלו. לקוחות הבנקים היו בדרך כלל מהמעמד הבינוני - הסוחרים, בעלי המקצוע ואיכרים עשירים.