היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה - תשס"ט/המאבק בין המתייוונים למתנגדיהם

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nuvola apps kcmsystem.png דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסטנדרטים של ויקיספר העברי
לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.



הכהונה הגדולה מובילה מהלך של העמקת ההתייוונות ביהודה[עריכה]

מעמד הכהונה הוא מעמד בכיר בעם היהודי. תחילתו בכהונה הדתית המסורתית, שהייתה אחראית על עבודות המקדש - הקרבת הקרבנות, הקריאה בתורה וכו'. בימי עזרא נלקחו ממעמד הכהונה סמכויות דתיות כגון קריאת התורה (שכן עזרא הנחיל את התורה לעם באמצעות סופרים שהעתיקו את התורה והפיצו אותה לכל רחבי הפחווה) ומעמדם עבר פוליטיזציה - נהפך לפוליטי יותר ויותר. משרת הכהן הגדול לא הייתה רק דתית אלא גם ובעיקר מדינית, והוא היה אחראי בתחומים מדיניים, פוליטיים ודתיים רבים מאוד.


עם כיבוש א"י ופחוות יהודה, מעניקים השליטים ההלניסטים אוטונומיה (שלטון עצמי) ליהודה. השליטים ההלניסטים הכירו בהנהגתה - הכהונה הגדולה ומועצת הזקנים ואת חוקי האבות (חוקים דתיים) הנהוגים היו בפחווה. הכהונה הגדולה עברה מאב לבן מימי צדוק הכהן שהיה צאצא לאהרון הכהן והשליטים ההלניסטים ראו בו כראש העם היהודי גם מבחינה דתית וגם מבחינה מדינית.

כאשר אנטיוכוס ה-3 מבית סלווקוס נלחם בבית תלמי על כיבוש א"י, הוא זוכה לסיוע מצד הכהן הגדול שמעון ה-2 (שמעון הצדיק), לעומת הורקנוס בן יוסף בן טוביה (בנו של יוסף בן טוביה) תמך לעומתו בבית תלמי. על תמיכה זו זוכה שמעון הכהן לכתב זכויות בו מתחייב אנטיוכוס ה-3:

  • אספקת קרבנות למקדש.
  • זכות היהודים בפחוות יהוד לחיות עפ"י חוקי התורה.
  • השתתפות המלכות בשיפוץ בית המקדש.
  • מתן הטבות כלכליות ומענקים לכהנים - דבר שחיזק את המעמד.

אולם, לקראת קץ שלטונו של אנטיוכוס השלישי התמודד בית סלווקוס עם בעיות כלכליות קשות לאחר תבוסה לאימפריה הרומית העולה. לרוב הצליחו מלכי בית סלווקוס לגייס כספים בעיקר משוד מקדשים במזרח. בשל המצוקה הכלכלית החל בית סלווקוס לשנות את יחסו גם לפחוות יהודה ובתקופה זו אנו עדים למחלוקת בין הכהן הגדול חוניו ה-3 לבין שמעון מבית בִּלְגָה שהיה ממשפחת הכהנים וביקש להיות המפקח על השווקים, תפקיד בו כוח ועושר רב, תפקיד שהיה בידי הכהן הגדול וזה סירב לוותר עליו.

שמעון מבית בלגה פנה לסלווקוס ה-4 (מלך אחרי אנטיוכוס ה-3) והציע לו כספים מאוצרות המקדש בתמורה לקבלת המשׂרה הבכירה. ניסיונותיו של סלווקוס ה-4 באמצעות הליודורוס שליחו לשדוד את אוצרות בית המקדש נכשלו, אך במהלך זה של שמעון נוצר תקדים מסוכן ביותר שערער את האוטונומיה של יהודה. אירוע זה משקף את התרבות ההלניסטית שרואה באינדיבידואליזם ערך חשוב ובתרבות זו בלט כוחה של האישיות הכוחנית יותר. מעשה זה גרם לסכסוך קשה בין היהודים לבית סלווקוס.

רכישת משרת הכהן הגדול בכסף[עריכה]

אחד האירועים שמבטאים מאוד את ההתייוונות הוא קניית משרת הכהן הגדול בכסף. יסון (ישוע בעברית), אחיו של חוניו ה-3, הכהן הגדול, שהיה צאצא לצדוק הכהן שהיה צאצא לאהרון הכהן, ביקש לעצמו את הכהונה. כהונה גדולה היא כהונה העוברת מאב לבן וכיוון שאחיו היה הכהן, ברור היה שהוא אינו יהיה כהן גדול. לאחר ניסיונות השדידה של שליחו של סלווקוס ה-4, חוניו ה-3 יצא לפייס אותו. במהלך מסע זה, סלווקוס ה-4 נרצח ובמקומו עולה אנטיוכוס ה-4 שהיה ידוע במזג החם שלו. מכיוון שהתפשטה שמועה כי חוניו הוא פרותלמי, ומכיוון שפחד כי אנטיוכוס ה-4 יהרוג אותו,הוא ברח למצרים. לאחר שחוניו בורח למצרים, אחיו יסון, מציע לאנטיוכוס ה-4 סכום כסף נכבד תמורת העברת הכהונה הגדולה אליו.

מעשה זה מעיד עד המחלוקת בקרב הכהונה הגדולה ועל ההתדרדרות הדתית, כיוון שיסון מצליח לקנות את הכהונה בכך שמבטיח לאנטיוכוס ה-4 מסים גבוהים יותר מזה שגבה אחיו הכהן. יתרה מכך, מדובר בפגיעה אנושה במסורת רבת שנים של הכהונה העוברת מאב לבן ולמעשה בפעולה זו גורם יסון לכך שמלך נוכרי מתערב בנושאי האוטונומיה של יהודה ופוגע בשלטון עצמי זה. פעולה זו מעקרת את תפקיד הכהן הגדול מבחינה לאומית ופוליטית.

יסון, הכהן הגדול אשר קנה את כהונתו בכסף, ע"י הבטחה לתשלום מסים גבוה יותר לאנטיוכוס ה-4 מחריף ביהודה את מגמת ההתייוונות ומקבל רשות מאנטיוכוס להקים בירושלים פוליס, הכוללת את כל המאפיינים של הפוליס. הוא קורא לפוליס בירושלים אַנְטִיוֹכְיָה (המאה השנייה לפנה"ס) למעשה בצעד זה הוא הופך לשליט העיר ויכול לקבוע מי יחשב לאזרח ומי לא. סביר להניח כי רק המתייוונים ביהודה זכו למעמד של אזרח. הקמת הפוליס פירושה הקצנת ההתייוונות ביהודה ואימוץ אורח החיים היווני, הקמת גימנסיון ועוד.

בפוליס זו, כיוון שהייתה בעלת אורח חיים יווני, ודמתה לשאר ערי הפולייס היווניות, בוטלו "חוקי האבות" (חוקי התורה) שהונהגו בה עד אז, אולם לא בוטלו מנהגי הפולחן היהודי בעיר, אך לצד הפולחן היהודי התקיים גם הפולחן האלילי. הקמת פוליס זו היא למעשה חיזוק המתייוונים בירושלים ובסביבותיה וביסוס מעמדם החברתי והכלכלי.

גם מצד השלטון ההלניסטי - אנטיוכוס ה-4 - היה עניין בהקמת הפוליס על מנת להעמיק את ההלניזם בירושלים והעמקת הקשר בין העיר לבין השלטון של בית סלווקוס על מנת למנוע מרידות. הכהונה הגדולה נמכרת למֶנֶלַאוֹס מבית בִּלְגָה

ביטוי נוסף להדרדרות המעמד של הכהונה ביהודה ניתן לראות עם הדחתו של יסון ע"י אנטיוכוס ה-4 ומינוי של מנלאוס תחתיו. מנלאוס לא היה מבית צדוק (הכהונה הגדולה) אלא אדם בעל קשרים הדוקים עם האצולה היהודית המתייוונת.

מנלאוס זוכה בתפקיד הכהן הגדול לאחר שמציע לאנטיוכוס ה-4 סכומי כסף גדולים יותר מיסון. מנציג דתי הופך הכהן הגדול לפקיד התלוי בשליט, ומכירת המשרה מעידה על ביטול המעמד האוטונומי שלו זכו היהודים בעבר. מעשה זה מחלק את המתייוונים לשני מחנות - מחנה אחד היה המתייוונים המתונים, שראו את עצמם חלק מהתרבות היוונית, אבל גם חלק מהיהדות כמו יסון וחסידיו; ומנגד - המתייוונים הקיצוניים שרצו לכפות את התרבות היוונית על היהודים כולם בסיוע השלטון.

ה'חסידים' כמובילים את ההתנגדות להתייוונות[עריכה]

לאחר סיום מלחמה בין בית סלווקוס לבית תלמי שהתנהלה במצרים, חזר אנטיוכוס ה-4 לסוריה בה הייתה מרכז ממלכתו, דרך ירושלים ובסיוע של אחיו של מנלאוס - שדד אוצרות המקדש לרבות המנורה וכלים נוספים לעבודת הקודש. דבר זה הוביל לגל של מהומות מצד המתנגדים למנלאוס ובהן נהרג אחיו.

לאחר כשנה כאשר הפסיד אנטיוכוס ה-4 במלחמה נוספת נגד בית תלמי, נפוצו שמועות על מותו, דבר שהוביל למהומות בירושלים. יאסון, הכהן המודח חזר לעיר והצליח להשליט סדר, אולם החסידים, בני השכבות העממיות בירושלים, בהם סוחרים ובעלי מלאכה, כנראה בהנהגת הסופרים (מפרשי התורה ומלמדיה) אשר רצו להשליט מחדש את חוקי התורה - פתחו נגד יאסון במרד, גירשו אותו מהעיר וביטלו בה את שלטון המתייוונים. בעקבות העימותים הללו, אנטיוכוס ה-4, שחשש גם כך לשלמות הממלכה בשל מרדים רבים נוספים, שלח אל ירושלים חייליו ובמשך שלושה ימים ביצע טבח בתושבי העיר.

כתוצאה מהעימותים הללו החל עימות גלוי בין החסידים, מייצגי ההנהגה הדתית ביהודה שרוצים להשליט את חוקי התורה, לבין השליט ההלניסטי ותומכיו המתייוונים, שרוצים להשליט את ההלניזם. למעשה מדובר בעימות בין שתי תרבויות - התרבות היהודית מצד אחד והתרבות ההלניסטית מנגד.