היסטוריה לבגרות/תוכנית לימודים היסטוריה - תשס"ט/בניית בית המקדש
בניית בית המקדש והעיכובים בתהליך הבנייה[עריכה]
מיד עם עליייתם של היהודים מבבל הם מקימים מזבח ובו מתחילים בהקרבת קורבנות לה'. אולם הקמת המקדש מושלמת רק 20 שנה לאחר עלייתם ארצה (515 לפנה"ס) העיקובים בבנית בית המקדש נובעים מ-3 סיבות עיקריות:
- הפרעות מצד "צרי יהודה" - "צרי יהודה" (השומרונים והיהודאים) רצו להשתתף בבניית בית המקדש, אך הנהגת הפחווה סירבה לכך. בעקבות סירוב זה "צרי יהודה" החלו להתנכל לבוני המקדש באמצעות איומים . "צרי יהודה" הם בעצם היהודאים והשומרונים בארץ ישראל.
- המצב הכלכלי ביהודה - ביהודה שורר מצב כלכלי קשה בעקבות שנות בצורת ומצבה הכלכלי הקשה של האימפריה הפרסית.
- עיכוב בהעברת הכספים - למרות הוראות כורש, לא ממהרים הפקידים הפרסים להעביר את הכספים שאמורים להגיע לבניית בית המקדש. וזאת כיוון שממלכת פרס סיימה זה עתה מספר מלחמות שהערימו (גרמו) קשיים כלכליים על ממלכת פרס. תַתְנַי, ראש פחוות עבר הנהר (נהר הפרת) מתנגד להעברת הכספים וטוען כי כורש לא העניק הצהרה כזו ליהודים. רק לאחר שהיהודים מוכיחים לו את אמיתות ההצהרה, הוא נכנע ומעביר לידם את הכסף.
השומרונים: הסבר למצאם וראשית הסכסוך בינם לבין שבי ציון[עריכה]
בארץ ישראל וביהודה מתקיימות שלוש קבוצות של תושבים:
- היהודים – שבי ציון הרואים את עצמם כ"זרע הקודש" –יהודים אלה הם בני שבט יהודה שגורשו לבבל ובזמן כורש חוזרים ליהודה. תושבים אלה עברו שינוי רוחני חשוב בגלות בבל שבמרכז עיצוב זהותם כיהודים מאמינים אך ורק באל אחד (מונוטאיזם). יהודים אלה רואים את עצמם כיהודים היחידים ומעצבים את היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה היום בכל נושא עבודת השם, האמונה והמוסר.
- היהודאים - הם בני שבט יהודה שנשארו ביהודה ולא גורשו לבבל. יהודאים אלה המשיכו את ההתנהגות של שבט יהודה לפני הגלות, כלומר – עבודת השם מצד אחד ועבודה זרה בנוסף אליה. אותם יהודאים מתבוללים ומתערבבים בקרב האוכלוסייה המקומית הלא יהודית על כן היהודאים - שבי ציון מנתקים עמם כל מגע ורואים בהם "עמי הארצות" - שמבחינתם מדובר בגויים גמורים.
- השומרונים – הם צאצאים של שארית הפליטה שנשארה בשומרון לאחר גירוש עשרת השבטים הישראלים ע"י אשור. אשור הביאה לישראל תושבים ממקומות שונים שנכבשו על ידה ובעיקר מהעיר "כותה" שבטורקיה.
- הכותים (בני העיר כותה) מגורשים מכותה לאיזור השומרון, שם מתערבבים יחד עם הישראלים ויוצרים עדה חדשה המזוהה כיום עם השומרונים. השומרונים אינם יהודים ונחשבים גם הם לגויים גמורים על אף שעם השנים קיבלו מהישראלים את האמונה באל אחד.
המקדש כמרכז החיים היהודיים: מרכז דתי, כלכלי ומוסרי[עריכה]
בית המקדש אינו רק מרכז דתי, אלא גם מרכז רוחני, כלכלי, מוסרי, פוליטי, חינוכי ועוסק בנושאים רבים. במקדש מוקמו "הלשכות", דרכן שלט הפחה (ראש האזור) בכל הנושאים של המדינה השליטה. בלשכות אלו ניתן למצוא את לשכת המלך, לשכת האוצר, לשכת הפנים ועוד. בית המקדש הופך להיות מרכזו של העם היהודי בהוויה הרוחנית שלו ובהוויה הפוליטית לצידה.