היסטוריה לבגרות/צרפת ויהודי צרפת בין שתי מלחמות עולם/תגובות היהודים להתגברות האנטישמיות בצרפת

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nuvola apps kcmsystem.png דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסטנדרטים של ויקיספר העברי
הסיבה לכך היא הערך זקוק להרחבה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.



תגובה אחידה לא יכלה להתגבש כנגד האנטישמיות, מכיוון שיהודי צרפת היו מפולגים לשני קבוצות גדולות ובניהם חלוקי דעות מהותיים שהעיקרים בניהם היו:

  1. הערכת הבעיה (קבוצת הותיקים הפחיתה מערך הבעיה)
  2. הדרכים להתמודד עמה.

תגובת היהודים הוותיקים[עריכה]

מאז ומתמיד לא רצו היהודים הותיקים להביע דעה פוליטית, ולכן הם לא רצו להתבלט כאלה שעוזרים ליהודים הזרים. הם ראו באנטישמיות בעיה חולפת שנובעת מהשינוי של היהודים הזרים שהפנימו ערכים ממדינות קודמות, ותופעה שאינה מושרשת בצרפת כפי שהייתה בגרמניה, רוסיה ועוד. את תגובת היהודים הותיקים גיבש הקונססטואר המרכזי, ובו הוחלט לשמור על שקט ורגיעה פוליטית מתוך הסבר כי מחויבות של צרפת היא לשמור על ערכים דמוקרטים וליברלים, ולכן זכויות היהודים ישמרו. במילים אחרות, היהודים הותיקים סומכים על הממשלה שתגן עליהם. היהודים הותיקים האמינו כי היהודים הזרים מגבירים את האנטישמיות בכך שהם נוקטים עמדה פוליטית ושומרים על תרבותם – אם הם לא יכולים להשתנות אז שיסתלקו.

הפעולות שהם נקטו[עריכה]

היהודים הותיקים רצו לחזק את הנאמנות לצרפת בכדי להפריך את הטענות האנטישמיות:

  1. הגבלת פעולות עזרה ליהודים הזרים בשנות ה-30 ושיתוף פעולה מלא עם הצעדים בהם נקטה הממשלה נגד יהודים אלו – כל עוד האינטרסים האישיים שלהם לא נפגעו.
  2. בין 1935-1936, הקונסיסטאור המרכזי הותיר לארגונים ימנים קיצונים להשתתף בימי זיכרון לבני כל הדתות שנפלו במלחמה בבית הכנסת.
  3. פעולה קיצונית יותר של הקונסיסאטורי היתה של הארגון הפטריוטי של יהודי צרפת שקיבל לרשותו רק יהודים בעלי אזרחות צרפתית בכדי להבדיל בין יהודי זר לוותיק.

תגובת היהודים הזרים[עריכה]

היהודים הזרים לא יכלו להפקיד את ההגנה בידי היהודים הוותיקים כיוון שהם היו כנועים, מתפייסים, אינם נוקטים פעולה פוליטית ואף הפקירו אותם. לכן הם נקטו בפעולות פוליטיות למען שמירת מעמדם. הם לא הפרידו בין אנטישמיות ופוליטיקה, וסירבו לטענה כי הם האשמים לאנטישמיות. למרות זאת, ליהודים הזרים הייתה בעיה קשה כיוון שהם לא היו מגובשים ובעלי גישות שונות. אומנם קמו ארגונים לאיחוד היהודים כמו הליגה הלאומית נגד האנטישמיות, הפדירציה של החברות היהודיות, הקומוניסטים ועוד, אך כל אחד מהארגונים היה בעל דעה שונה לגבי התגובה נגד האנטישמית, וכל אחד ביקש להוביל ולשלוט. עלית ליאון בלום לשלטון הרגיעה מעט את פעולות הקבוצות, אך לא לאורך זמן. למרות הפיצול, היהודים הזרים עסקו בפעולות מחאה פומביות שתגן חוקית עליהם ודחו את המדיניות השקטה.

הפעולות שנקטו היהודים הזרים והתגובות שלהם למצב בצרפת[עריכה]

  1. נקטו עמדה פוליטית.
  2. הקימו ארגונים לצורך איחוד היהודים.
  3. הגיבו בפעולות מחאה.

ביטויים:

  1. החזית העממית היהודית - זכתה לתמיכה רבה משום שתוכניתה הייתה להילחם באנטישמיות ושנאת הזרים בשיתוף עם הפועלים הצרפתים. היא עוררה תקווה שהבעיות היהודיות יבואו על פתרונן במסגרת השמאל הצרפתי.
  2. הליגה הבינלאומית נגד אנטישמיות - ארגון הגנה אקטיביסטי שעסק בפעילויות מחאה פומבית, במיוחד בזמני משבר; הפגינו נגד הנאצים ועסקו בהשתדלות פוליטית למען מדיניות ממשלתית מעורה יותר בענייני הזרים, הפליטים ומהגרים ותיקים.

בשנות השלושים, עם עליית היטלר לשלטון וההגירה ההמונית של יהודי גרמניה, התגייסו היהודים הזרים לעזרתם של הפליטים מן הארצות הנאציות שביקשו מקלט בצרפת.

לסיכום[עריכה]

בערב מלה"ע ה-2, היהודים בצרפת היו קבוצה חלשה ללא מנהיגות ראויה, בעוד האנטישמים ראו בהם גוף אחד מאוחד.