היסטוריה לבגרות/צרפת ויהודי צרפת בין שתי מלחמות עולם/חברה, כלכלה וממשל

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nuvola apps kcmsystem.png דף זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסטנדרטים של ויקיספר העברי
הסיבה לכך היא הערך זקוק להרחבה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.



תחום דמוגרפיה[עריכה]

בעיות בתחום דמוגרפיה[עריכה]

צרפת הייתה אחת מהמדינות שספגו את מספר הקורבנות הגדול ביותר יחסית לגודל אוכלוסייתה. כשמונה מיליון מגויסים נשלחו למלחמה ומתוכם כמיליון ושלוש מאות אלף איש נהרגו (10% מאוכלוסיית הגברים הלוחמים). פרט לכך, עוד כ-200 אנשים מאוכלוסייה מתו, כלומר במלה"ע הראשונה מתו כמיליון וחצי צרפתים.

רוב הרוגי המלחמה היו בני שכבת הגיל 18-30, השכבה העובדת, יצרנית ודור העתיד, וכמחציתם נהרגו. בנוסף לכך יש לכולל את כל הנכים, הפצועים מבין הנותרים שכללו כ-3 מיליון איש.

הריבוי הטבעי בצרפת יורד בצורה משמעותית הן בגלל בעיות כלכליות והן בגלל מותם של מיליוני אנשים וכך מוצאת עצמה צרפת עם כ-40 מיליון איש לעומת 65 מיליון גרמניים. בנוסף, בצרפת נולדת שכבת "הדור האבוד", אלו שחזרו מהמלחמה ואבדו את אמונתם במנהיגים וחפשו דרכם לאחר המלחמה הקשה. הפגיעה הקשה בתחום הדמוגרפיה השפיע קשות על התחומים השונים, בעיקר על ביטחון וכלכלה. צרפת נאלצה להתמודד עם כל הבעיות החדשות שנוצרו, להיערך מחדש ולהשתקם, וכל זאת שהסכנה מגרמניה ממשיכה להתקיים, בייחוד בגלל שצרפת עתה נשארת לבדה, ארה"ב פנתה לבדלנות וברטניה למדיניות פיוס. צרפת מוצאת עצמה עומדת לבדה מול גרמניה במלחמת העולם השנייה ומפסידה לה ב-1941.

התמודדות בתחום דמוגרפיה[עריכה]

בשנות ה-20 צרפת מעודדת אליה הגירה וכשני מיליון מהגרים מגיעים אליה ממדינות בעלות מצב כלכלי קשה, שלטון דיקטטורי וכדומה. המהגרים הגיעו ממדינות כמו פולין, ברית המועצות, איטליה, ירדן ועוד. מהגרים אלו החלו לזרום אל צרפת בכמויות בשנת 1925 לאחר שארה"ב סגרה את שעריה בפני מהגרים.

במשך כל שנות ה-20 מהגרים אלה נחשבו כמצילי הכלכלה הצרפתי שהשתלבו בענפי תעסוקה שדרשו כוח עבודה זול ואילו בשנות ה-30 הפכו למאיימים עליה.

בשנות ה-30 נפלה הבורסה בארה"ב אשר השפיעה על כלכלת העולם וכך נסגרו מפעלים, מקומות עבודה ועוד. כך עלה אחוז המבוטלים בצרפת והיא סילקה את המהגרים הזרים שתפסו חלק ממקומות העבודה כדי לאפשר לאזרחיה מקום עבודה. כך צמחו תנועות אנטישמיות, גזעניות, לאומניות ועוד, אשר חיזקו את עלית היטלר לשלטון ורצו בסילוקם של אותם מהגרים זרים. הדמוגרפיה בצרפת גדלה בזכות עליתם של מהגרים ושיפור בתברואה לאחר המלחמה שהקטינה את כמות המתים.

בנוסף, המדינה ניסתה לעודד ריבוי של ילדים במתן כספים למשפחות מרובות, אך ניסיון זה כשל בשל העובדה שבצרפתים האמינו כי עדיף מספר קטן של ילדים בעל חינוך טוב.

תחום כלכלה[עריכה]

בעיות בתחום הכלכלה[עריכה]

בזמן המלחמה המשאבים (כוח אדם, כסף...) של המדינה פנו למלחמה במקום ליעדים כלכלים שונים, כמו חקלאות, תעשייה ועוד. בתום המלחמה המשאבים החלו לזרום לכיוונים שונים, כגון :

  • שיקום - בעקבות מלה"ע הראשונה צרפת מאבדת כ-25% מעושרה הכלכלי, פרט לכך עליה לשקם את כל האזורים הנטושים, התשתיות (בעיקר בצפון מזרח צרפת), מפעלים, תעשייה כבדה, צבא ועוד. אזורים כמו אלזס לוריין וחבל הסאר העשירים במחצבים, אותם קיבלה בעקבות המלחמה לא עוזרים לשיקום הבעיה.
  • החזרת כספים – בעקבות המלחמה צרפת הייתה חייבת לאלפי חיילים, אלמנות, יתומים ומשפחות פגועות כספים ומציאת מקומות עבודה שנתפסו. בעיה זו מחמירה עוד יותר כאשר גרמנייה מפסיקה לשלם את כספיי הפיצויים שעליהם התבססה הכלכלה הצרפתית בהשענות אובססיבית. פרט לכך, היה על צרפת להחזיר חובות קודמים עוד אותם לקחה מארה"ב.
  • הסכנה שריחפה עדיין מעל צרפת – בתום המלחמה צרפת עדיין חששה מגרמניה ולכן הקימה קו ביצורים לאורך הגבול המשותף בינה לבין גרמניה (קו מז'ינו) שעלותו היתה גבוהה.
  • אובדן השקעות חוץ – צרפת איבדה השקעות חוץ כיוון שבחלק מהמקומות צמחו מדינות חדשות או משטרים חדשים, כמו למשל בברית המועצות, שם צמח המשטר הקומוניסטי שהתנגד להחזיר הלוואות שנלקחו בזמן הצאר הרוסי וכך כ-50% מהשקעותיה ברוסיה הלכו לתימהון.
  • חוסר יציבות כלכלית ושחיתות - הממשלה הצרפתית לא הייתה יציבה וכך החלטות שנעשו השתנו והקשו על תהליך השיקום, גביית מיסים ועוד. פרט לכך, ההוצאות על מערכת בחירות נוספת הוסיפה לגירעון בתקציב המתמשך. לכל זאת יש להוסיף את השחיתות הכלכלית, כמו "פרשת סטויסקי", בה בנקאי יהודי מכר את מניותיו במחירים גבוהים ממחירם ולא נשפט עקב קשריו בממשלה.
  • אינפלציה – על מנת לכסות את הגרעון צרפת התפיסה כספים רבים שהורידו את ערך הכסף הצרפתי כיוון שהכספים היו ללא כיסוי (כספים שלא באו ממכירת חומרי גלם או מוצרים אחרים).
  • המשבר הכלכלי בשנות ה-30 – בעקבות נפילת הבורסה בארה"ב בשנת 1929 שהשפיע על העולם כולו ובייחוד על צרפת נסגרים בה מפעלים, תעשיות ועוד, וגברה התנגדות לשיטה הליברלית של הרפובליקה השלישית.

התמודדות בתחום כלכלה[עריכה]

  • מעבר למדיניות ריכוזית – צרפת השקיעה כ-8 מיליארד דולר לשיפוץ מכרות פחם וברזל, בנייני ציבור, מסילות ברזל, כבישים ותעלות מים. בנוסף צרפת השקיעה במפעלים גדולים ורווחים בעוד הקטנים נסגרו, צמצמה שטחי חקלאות והשתתפה בפרויקטים לאומיים. בין 1923-1926 גדל היצור התעשייתי בכ-80% אך בעקבות נפילת הבורסה בשנות ה-30 צרפת חזרה למצב של מיתון.
  • ניסיון לאלץ את גרמניה לשלם פיצויים – בפברואר 1923 צרפת פולשת אל חבל הרואר שהיה עשיר מחצבים על מנת לחסות את חוב 33 מיליארד דולר של גרמניה כפי שנקבע ע"י חבר הלאומים בשנת 1921. צרפת יחד עם בלגיה נכנסים אל גרמניה לאחר שגרמניה מוכרזת על ידי חבר הלאומים כמשתמטת בזדון משילום פיצוי המלחמה ולכן בעלות הברית יתחילו לנקוט כלפיה בצעדים חמורים.
הכניסה לחבל הרואר הייתה לשווא כיוון שהפועלים הכריזו על שיבתה (למרות פעולותיה החמורות של צרפת כלפם)ועקב לחץ מארה"ב וברטניה צרפת נאלצה לצאת מגרמניה כאשר היא פוגעת בכלכלה הגרמנית שהופכת להיות סיבה מוצדקות לחוסר שילום הפיצויים.
צרפת הוציאה כספים רבים על הכניסה לחבל, שמה הטוב נפגע, הממשלה הוחלפה בה ובגרמניה ובוועדת דאוס שהתכנסה בעקבות הפרשה החוב הגרמני פחת ונפרש לתקופה של כ-30 שנה. בכדי להרגיע את המצב בין צרפת לגרמניה נחתמו הסכמי לוקרנו והחזירו את גרמניה למשפחת העמים.
  • החזרתם של חבלים עשרי מחצבים – בזכות חזרתם של חבלים עשירי מחצבים כמו אלזס ולוריין וכניסתם של מהגרים זרים בשנות ה-20 חל גידול בתפוקה התעשייתית.
  • קיצוץ משמעותי בהוצאות הממשלה – צרפת הפסיקה לקחת הלוואות מחו"ל, הגדילה מיסים, הורידה שכר, קצצה בקצבאות למשוחררים והורידה את רמת החיים.
  • התפתחות ייצור המכוניות – התפתחות ייצור המכוניות, תוך שימוש בטכניקות ייצור מתקדמות הפכו את צרפת למעומדת במקום השני ביצור מכוניות וכך מאזן המסחר הופך להיות חיובי וצרפת מצליחה להגיע לתקופה של שגשוג עד שנות ה-30.
  • גירוש מהגרים זרים הן מסיבה כלכלית והן משנאת זרים– בשנות ה-30, בעקבות המשבר הכלכלי הגדול (נפילת הבורסה בארה"ב) צרפת מגרשת את אותם מהגרים זרים ששיקמו את כלכלתה עקב אבטלה המגיעה לכ-350 אלף איש.
  • עידוד הגירה-בזמן מלחמת העולם הראשונה ספגה צרפת אבידות כבדות,רוב החיילים שנהרגו במלחמה היו בטווח הגילאים החשוב ביותר לקיומה התקין של מדינה (18-28) ובכך לא היה כח עבודה מספיק.צרפת החליטה לפתוח את שעריה ולעודד הגירה של זרים,עד המשבר הכלכלי בשנות ה-30.

תחום ביטחוני / צבאי[עריכה]

בעיות בתחום ביטחון[עריכה]

על אף שצרפת ניצחה במלחמה עדין ריחף מעליה הסכנה לפלישה גרמנית נוספת ולתבוסה קלה וזאת כיוון ש:

  1. תוקפנות של גרמניה – שורשי ההיסטוריה של צרפת עם גרמניה היו קשורים למלחמות. גרמניה פלשה עוד לפני מלה"ע השנייה לצרפת פעמיים והגיע עד פריז.
  2. אכזבה מהסכמי ורסאי – צרפת הרגישה שגרמניה לא נענשה מספיק כדי להחליש את כוחה.
  3. קו גבול משותף ובעייתי – הגבול בין צרפת לגרמניה היה מישורי ומיושב ולכן היה קל להחדיר דרכו צבא.
  4. צרפת לבד – עקב כך שארה"ב פנתה לבדלנות (הסתגרה בעצמה) ובריטניה למדיניות פיוס.
  5. מותם ופציעתם של שכבת הגיל האמצעית (18-30) – שהיו כוח הלוחם העתידי של צרפת שנפגעו או מתו במלחמה ובעלי מורל ירוד.
  6. מפקדים וכלי נשק מיושנים – המפקדים היו קשישים בני 60 ומעלה, חסרי מקוריות שהשתמשו בטכניקות מיושנות ולא האמינו בטכנולוגיה החדישה שכללה מטוסים, טנקים ועוד שבעיניהם נחשב לכלי עזר לחייל הרגלים ולא ככלי מלחמה. אחת הבעיות הנוספות היו מחסור קשה בכסף למימון כלי נשק חדשים או ישנים.

התמודדות בתחום ביטחון[עריכה]

חתימת בריתות והסכמים[עריכה]

צרפת חתמה על הסכמים עם מדינות המקיפות את מזרח גרמניה שכללו בעיקר מדינות חדשות שצמחו בתום המלחמה ומטרתן הייתה לתקוף במידה וגרמניה תתקוף את צרפת. סיבה נוספת לחתימת הסכמים אלו הייתה החשש הגובר מהסכמים שנחתמו בין גרמניה לרוסיה (הסכמי ראפלו), בכך שצרפת חתמה הסכמים עם אותן מדינות היא יצרה חגורה ידידותית שבודדה את גרמניה מרוסיה. ההסכמים היו :

  • ברית ההסכמה הקטנה - עם פולין ובלגיה.
  • חוזי לוקרנו – עם צ'כוסלובקיה, רומניה ויוגוסלביה עם ערבות בריטית ואיטלקית. ההשתתפות בועידה תרמה לאווירת הפיוס בין גרמניה לצרפת, כיוון שבהסכם הכירה גרמניה בגבולותיה של צרפת והסכימה לפירוז חבל הריינוס.

העדפת מדיניות פיוס[עריכה]

בעקבות העובדה שצרפת לא יכלה להרשות לעצמה עוד מלחמה בגלל מצב כלכלי וביטחון גרוע, מיעוט בחיילים, התנגדות העם שהפך להיות פציפיזם (נגד מלחמות) וחוסר יכולתה של צרפת להלחם לבד במלחמה, צרפת מקבלת את דרך הפיוס של ברטניה בעיקר בשנות ה-30.

אימוץ מדיניות הגנתית[עריכה]

צרפת פונה עוד לפני עלית היטלר לשלטון למדיניות ההגנתית (ובכך מחמיצה את ההזדמנות לפגוע בהיטלר עוד לפני פרוץ המלחמה) עקב תמות אנשים רבים ואמונה שמדיניות הגנתית תפגע פחות באנשים מאשר התקפית. כך בשנת 1929 הוחלט להקים את קו מז'ינו שעלה הון כספי רב ונבנה על שמו של אנדרה מזינו (שר מלחמה) שביכר על הביצורים עד מותו. הקו כלל ביצורים משוכללים (מנהרות ומסילות תת קרקעיות להובלת חיילים וציוד) ונקודות התרעה לאורך 140 מטר בין צרפת וגרמניה. קו מז'ינו לא ענה על ציפיות כיוון :

  • עלות הקו – הייתה גדולה וגבוהה מהצפוי וזמן הבניה לקח 6 שנים (1929-1935). בנוסף היה צורך בתחזוק ובקרה על הקו שלא השאירו כסף לענון הצבא.
  • חוסר רציפות – קו מז'ינו לא עבר על אזורים תעשייתיים, אזורים טיפוגרפים בעיתיים ועוד. כך למשל, בין צרפת לבלגיה לא נבנה כיוון שהצרפתים האמינו כי לחייל הרגליים ולכלי נשק יהיה קשה לעבור דרך הרי האדרנים ושהסכם שחתמו עם בלגיה יגן עליהם.
  • אשליה - קו מאז'ינו יצר אשליית ביטחון שבגלל הם לא נקטו באמצעים ביטחוניים אחרים כמו חימוש צבא, קניית ציוד חדש ועוד. האמונה כי קו מז'ינו יכול לעצור את גרמניה לא עמדה במציאות 1940.
קו מז'ינו הוא דוגמא לקיבעון המחשבתי והשמרנות של הפיקוח העליון.

שיקום הצבא[עריכה]

ניסיונות אלו כשלו עקב יריבות פוליטית, מצב כלכלי ומורל נמוך של החיילים.

תחום פוליטיקה[עריכה]

בעיות בתחום פוליטיקה[עריכה]

ריבוי מפלגות[עריכה]

הממשלות הצרפתיות היו קואליציות כלומר בעלות 17 מפלגות אשר לכל אחת מהן דעות פוליטיות שונות לגמרי (שמרנים, פציפיסטים ועוד). כך בכל בעיה בנושא מסוים נוצר חילוקי דעות ומשברים אשר עלולים לגרום להפלת הממשל.

חוסר יציבות פוליטית[עריכה]

התחלפויות תכופות של ממשלות שבעקיבותן לא ניתן להקים תוכניות ארוכת טווח, להכריע בבעיות קשות ולתפקד כממשלה אחת. כך, נוצר מצב של קיבעון ואנארכיה.
בין שנות ה-20 לשנות ה-30 התחלפו כ-20 ממשלות שהפער בין דעותיהם היו קיצוניות (שמאל לימין ולהפך). רובם החזיקו כמה חודשים מועטים, פרט לממשלת האחדות ששלטה 3 שנים בין השנים 1926-1929.

שחיטות השלטון ; מנהיגים חסרי יכולת הנהגה[עריכה]

רוב המנהגים חשבו על האינטרסים האישיים שלהם והפעילו קשרים עם המעמדות הגבוהים לשם כך. דבר זה גרם לפגיעה באמון הציבור ולהתעוררות מהומות ומפלגות. שיא של תופעת השחיטות היה בפרשת סטוויצקי בו הואשמה הממשלה השמאלנית בשיתוף פעולה עמו. כך נוצרו מהומות (שהחריפו עם התאבדות סטוויצקי בכלא – אנשים טענו שהממשלה רצחה אותו), ניסיון להחליף את הממשלה על ידי קבוצה ימנית קיצונית וכך נהרגו 20 איש במהומות.

החרפת המשבר הפוליטי והתגברות הפיצול בין ימין לשמאל[עריכה]

המשבר הכלכלי בשנות ה-30 ועלית היטלר לשלטון היו הגורמים המרכזים לעלית מפלגות קיצניות (בעיקר במחנה הימין).
במחנה הימין קמו המפלגות : ברית הדמוקרטית (תנועה בורגנית ליברלי), "המפלגה העממית הצרפתית" (פשיסטית אנטישמית). בנוסף קמה התנועה "צלב האש" שצמחה בעקבות עלית הנאצים (בגרמניה) והפשיזם (באיטליה) אשר התנגדה לזרם ההגירה וליהודים, ושנאה את הרפובליקה (דמוקרטיה). הימין התחזק במהלך תקופות אלה יותר ויותר.
במחנה השמאל קמו שתי מפלגות עיקריות, "החזית העממית" ו"הפדרציה הרפובליקנית" אשר בהמשך התפצלה לסוציאליסטים ולקומוניסטים עקב מלחמת האזרחים בספרד (בה הסוציאליסטים לא רצו להתערב לא כמו הקומוניסטים). לאחר נפילת ה"חזית העממית" המפלגה הקומוניסטית ("מהסכנה האדומה") מחזקת את כוחה והופכת למפלגה הקומוניסטית הגדולה ביותר במערב המעוררת מהומות (בעיקר בקרב העשירים).
המחנה הימני והשמאלי היו כל כך קיצוני עד אשר נגרמו מהומות, הפגנות אלימות תכופות, שביתות ענק של אגודים מקצועיים ושל פועלי המפעלים הגדולים.

התמודדות בתחום פוליטיקה[עריכה]

  1. ניסיונות להקים ממשלת אחדות בין השנים 1926-1929 תוך איחוד הגוש הימין בראשותו של פואנקרה אשר יצב את המטבע הצרפתי, קיצוץ באופן משמעותי בהוצאות הממשלה והעלת מיסים. בתקופה זו הושגה יציבות לשלוש שנים והיא פורקה עקב המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30. זו הייתה הפעם האחרונה שצרפת רואה יציבות בין שני מלה"ע.
  2. הקמת החזית העממית ב-1936 - החזית איחדה סביבה מפלגות קומוניסטיות וסוציאליסטיות במטרה להגן על השלטון הרפובליקני (דמוקרטי) בצרפת מפני הימניים הפאשיזם ולשפר את מעמד הפועל. בראשה עמד יהודי בשם ליאון בלום. הממשלה העממית כשלה בהגנתה כיוון שהיא :
    • לא הצליחה להתגבר על המשבר הכלכלי – עקב כך שהנהיגה רפורמות מרחיקות לכת כמו קיצוץ ימי עבודה ל-40 שעות, העלת השכר לפועלים בכ-12% ועוד. דבר זה גרם לפער בין התעשייה הגרמנית והצרפתית ולתלות של צרפת בברטניה.
    • הממשלה פירקה ארגונים פאשיזם דבר שגרם לאנשים אלו לרדת למחתרת שהנהיגו פעולות טרור וחזקו את הימין.
    • צרפת לא עזרה לרפורמים במלחמת האזרחים בספרד דבר שגרם להקמת שלטון פשיסטית בספרד. כידוע ספרד שוכנת ממערב צרפת.

הממשלה החזיקה 14 חודשים ולאחר נפילתה הקומוניסטים חיזקו את מעמדם בצרפת והפכו למפלגה הקומוניסטית הגדולה ביותר במערב. ממשלת ליאו חזר לחודש אחד במרץ 1938.

תחום חברתי[עריכה]

בעיות בתחום חברתי[עריכה]

  1. מורל נמוך - האווירה אחרי מלה"ע הייתה ירודה ורוב הקהילה הצרפתית פנתה לפציפיזם. האוכלוסייה הצרפתית הרגישה שהמלחמה הייתה לחינם וללא מטרה שהושגה. חיילים רבים חזרו לבתיהם ללא עבודה חלופית, משפחות רבות נהרסו ולא הגיעו אליהם פיצוים לשיקום חיים. מצד שני הקהילה פנתה גם למיליטאנטיות (אוהב כוח ומלחמות), כלומר האוכלוסייה התפצלה לימין ושמאל.
  2. התגברות רגש הלאומניות והאנטישמיות - צרפת קלטה אליה מהגרים רבים (רוסים, יהודים, בני מיעוטים לאומים ממדינות הונגריה, אוקראינה ועוד) עקב שיעור לידה נמוך שגרם למחסור בידיים עובדות.רוב המהגרים נחשבו למציל הכלכלה הצרפתית בשנות ה-20 והם שמרו על מסורתם התרבותית שהייתה שונה מזו של צרפת, וכך הם המשיכו לדבר בשפת אימם, הקימו תנועות ועוד.
בשנות ה-30 עקב השבר הכלכלי הגדול והתגברות החשש כי המהגרים עומדים לשנות את לאומניות צרפת החלו להתחזק תנועות לאומניות קיצוניות כמו "צלב אש" והופעת מאמרים לאומנים בעיתונים כמו "אקסיון פרננסז".
  1. חברה מקוטבת לימין ושמאל קיצונים עקב החרפת המשבר הפוליטי בשנות ה-30 שגבר בגלל בעיות כלכליות קשות ועליית הנאציזם (בגרמניה) והפאשיזם (באיטליה). כך מצד הימין הקיצוני צמחו מפלגות כמו "צלב האש" ששנאו את הרפובליקה (דמוקרטיה) ואת העולים הזרים. מצד שני, בשמאל, עולה מפלגה קומוניסטית שמעוררת בהלה בכל צרפת, בעיקר בקרב שכבות העשירים. הימין והשמאל היו בעלי חילוקי דעות בכל התחומים והנושאים כמו למשל ליחס אל גרמניה, מבנה המשטר ועוד.
  2. פרשת שחיטות כמו פרשת סטווצקי – השלטון היה נתון להשפעת המעמד הגבוה שהצליחו להשפיע על חברי הפרלמנט לשמור על האינטרסנטים האישיים שלהם. מצב זה גרם לחוסר אמון בין הציבור לממשלה. שיא פרשיות השחיטות היה בפרשת סטוויצקי (1934) בה יהודי רוסי בנקאי מכר מניות פיקטיביות (ללא כיסוי – לא היו שוות לערכם). כאשר הפרשה נחשפה ברבים, סטוויצקי לא הועמד למשפט עקב חשש של השלטונות להיחשף כחלק מהפרשיה. הוא נכלא והתאבד בכלא. תוצאות הפרשיה היו :
    • מהומות שמטרתם הייתה להפיל את השלטון ובהם מתו 30 איש. מהומות אלו כמעט והפכו למלחמת אזרחים.
    • התחזקות הימין והתגבשות השמאל – דבר הגרם לקיטוב גדול יותר בין הימין לשמאל.
  3. הקצנה בשנות ה-30 – שביתות ענק, מהומות דמים בעקבות שחיטות, התחזקות איגודים המקצועיים שדרשו רפורמות חברתיות
  4. טרור של ארגונים פאשיזם
  5. בעיית חבל אלזס לורן – חבל אלזס ולורן שנלקח מצרפת ב-1871 הוחזר אליה ע"פ הסכם ורסאי בתום מלה"ע הראשונה. הצרפתים ניסו להחדיר את השפה והחינוך הצרפתי בקרב התושבים שרובם היו גרמנים, דבר שגרם להתנגדות ועוינות בין בתושבים הצרפתים והגרמנים באזור שרצו להיפרד מצרפת.

התמודדות בתחום חברתי[עריכה]

  1. ניסיונות להקים ממשלת אחדות בין השנים 1926-1929 תוך איחוד גוש הימין בראשותו של פואנקרה אשר יצב את המטבע הצרפתי, קיצוץ באופן משמעותי בהוצאות הממשלה והעלת מיסים. בתקופה זו הושגה יציבות לשלוש שנים והיא פורקה עקב המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30. זו הייתה הפעם האחרונה שצרפת רואה יציבות בין שני מלה"ע.
  2. פירוק הארגונים הפאשיזם
  3. בלאזס ולוריין השלטת התרבות והשפה הצרפתית במטרה לגרום לתושביה הרגשת שייכות והזדהות עם צרפת.
  4. הקמת החזית העממית ב-1935 - החזית איחדה סביבה מפלגות קומוניסטיות וסוציאליסטיות במטרה להגן על השלטון הרפובליקני (דמוקרטי) בצרפת מפני הימניים הפאשיזם ולשפר את מעמד הפועל. בראשה עמד יהודי בשם ליאו בלום. הממשלה העממית כשלה בהגנת כיוון שהיא :
    • לא הצליחה להתגבר על המשבר הכלכלי – עקב כך שהנהיגה רפורמות מרחיקות לכת כמו קיצוץ ימי עבודה ל-40 שעות, העלת השכר לפועלים בכ-12% ועוד. דבר זה גרם לפער בין התעשייה הגרמנית והצרפתית ולתלות של צרפת בברטניה.
    • הממשלה פירקה ארגונים פאשיזם דבר שגרם לאנשים אלו לרדת למחתרת שהנהיגו פעולות טרור וחזקו את הימין.
    • צרפת לא עזרה לרפורמים במלחמת האזרחים בספרד דבר שגרם להקמת שלטון פשיסטית בספרד. כידוע ספרד שוכנת ממערב צרפת.
הממשלה החזיקה 14 חודשים ולאחר נפילתה הקומוניסטים חיזקו את מעמדם בצרפת והפכו למפלגה הקומוניסטית הגדולה ביותר במערב. ממשלת ליאו חזר לחודש אחד במרץ 1938.

הדמוקרטיה בצרפת[עריכה]

הדמוקרטיה בצרפת נחלשה אך לא כמו במדינות רבות, היא נשארה ולכך מספר סיבות :

  1. מסורת לדמוקרטיה – צרפת הייתה המדינה הראשונה בה הופיעה דמוקרטיה וערכייה נתמנו במשך מספר שנים ארוכות בקרב אזרחיה.
  2. שינויים מהפכנים בעקבות הדמוקרטיה – הדמוקרטיה גרמה להפרדת הדת מהמדינה, להקמת חוק חינוך חובה, לשוויון זכויות ולהקמת מוסדות דמוקרטיים שעליהם אנשים לא היו מוכנים לוותר.
  3. רצון האוכלוסייה (בעיקר המעמד הבינוני) לשמירה על דמוקרטיה.