לדלג לתוכן

היסטוריה לבגרות/התנועה הציונית/צורות התיישבות חדשות

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

בתקופת העלייה הראשונה (1903-1881) ובתקופת העלייה השנייה (1914-1904) צמחו צורות התיישבות חדשות: הוקמה המושבה, הקולקטיב בסג'רה, החווה הלאומית, הקבוצה וגם הוקמה העיר העברית הראשונה-תל אביב.

בנוסף גם רבים עלו לערים מעורבות כמו ירושלים ויפו.

צורות התיישבות בעלייה ה-1 (1881-1903)[עריכה]

בעלייה הראשונה הוקמה המושבה שהייתה יישוב חקלאי פרטי ובמקביל הייתה עלייה לערים המעורבות

מושבה[עריכה]

מושבה – יישוב חקלאי שהמשק, מערכת השיווק והרווחים פרטיים. מטרת המושבה הייתה להבטיח קיום עצמאי של המתיישבים ללא התלות במשק הערבי. העיסוק בחקלאות במסגרת המושבה היה צריך לבנות חברה חדשה, חברה חקלאית שקשורה לאדמה מבחינה מוסרית-לאומית.

העלייה הראשונה מתחלקת ל-2 גלי התיישבות:

הגל הראשון – בשנים 1882-1890 הוקמו בארץ 7 מושבות חדשות: ראשון לציון, ראש פינה, זיכרון יעקב, יסוד המעלה, פתח תקווה, עקרון, נס ציונה ולאחר מכן הוקמו באר טוביה וגדרה. המושבות היו מ-3 סוגים שונים: מושבות של חובבי ציון, מושבות פרטיות ומושבות של הברון רוטשילד. רוב המושבות בגל הראשון נקלעו לקשיים ונזדקקו לעזרתו של הברון רוטשילד.

הגל השני – מראשית שנות ה-90 של המאה ה-19 ועד לשנת 1903. החל משבר קרקעות בשל הביקוש הרב לקרקעות שנוצר בעקבות עלייה גדולה ממזרח אירופה. החלה תופעה של ספסרות (כלומר אדם קנה אדמה במחיר זול ומכר אותה במחיר מופקע). חובבי ציון פתרו את המשבר על ידי הקמת המושבות בדרך הבאה: בעלי הון קנו את הקרקע, בנו עליה והעסיקו את הפועלים בעבודת המושבות. בדרך זו הוקמו מושבות כמו רחובות וגדרה.

המושבות היו הבסיס להתיישבות חקלאית ביישוב החדש, שהיה תנאי הכרחי לבניית הבית הלאומי בישראל.

התיישבות עירונית[עריכה]

רוב רובם של עולי העלייה ה-1 היו אנשים שומרי מצוות והם עברו להתיישב בירושלים , ביפו ובקרית ביאליק.

צורות התיישבות בעלייה ה-2 (1904-1914)[עריכה]

עולי העלייה השנייה הקימו צורות התיישבות שיתופיות רבות והוקמה העיר העברית הראשונה-תל אביב.

התיישבות שיתופית:[עריכה]

עולי העלייה ה-2 הקימו סוג חדש של יישובים משותפים, שמאחוריו עמד רעיון השיתוף שהם דגלו בו. הם ראו במימוש רעיון זה פיתרון לקשיים הכלכליים ולקרקע המועטה ולסביבה העוינת.

  1. הקולקטיב בסג'רה – ה-"קולקטיב" בסג'רה היה הניסיון הראשון ליצור חיים שיתופיים בשנת 1907. הקולקטיב הוקם על ידי אנשי "השומר" ובתמיכת חברת יק"א, על בסיס קופה משותפת, מטבח משותף וניהול עצמי של העובדים בפיקוח מקצועי של מנהל החווה. הניסיון היה מוצלח אך הקולקטיב התפרק לאחר שנה כשאנשי ה"שומר" עברו לשמור במקום אחר.
  2. החווה החקלאית – ההסתדרות הציונית, באמצעות נציגה ד"ר ארתור רופין, החליטה להקים בשנת 1908 חוות לאומיות. החווה החקלאית הראשונה הוקמה בכינרת. בחוות הלאומיות היו צריכים הפועלים לעבור הכשרה חקלאית, היה להרגיל אותם לתנאי הארץ ולתת להם סכום כסף מסוים על מנת שיוכלו להתחיל בהקמת משק משלהם. בעקבות סכסוך בין מספר פועלים לבין מנהל החווה בחוות כינרת בשנת 1909 עזבו אותם פועלים והקימו את הקבוצה הראשונה – דגניה.
  3. קבוצה – הקבוצה הראשונה הוקמה על ידי צעירים בדגניה בשנת 1909, על אדמות לאום שנרכשו על ידי קק"ל. הקבוצה מנתה 12 חברים והיא שימשה פיתרון לצעירים שרצו לעסוק בחקלאות אך לא מצאו עבודה אצל המעסיקים היהודים. הקבוצה מימשה את רעיון השיתוף בחלוקת העבודה וההחלטות באופן שווה, חלוקת השכר באופן שווה, כל חבר עבד על פי יכולתו וקיבל על פי צרכיו. הקבוצה הצליחה מאוד מבחינה כלכלית ואכן עד 1914 קמו 10 קבוצות נוספות.
  4. קואופראציה במרחביה – הקואופרציה (שיתופי) במרחביה הוקמה בשנת 1911 שמטרתה הייתה שילוב התושבים בהחלטות בנוגע לסוגי הגידולים ושיווק משותף של התוצרת לבין שמירה על פרטיות התושבים ברווחים. העלייה לקרקע, הכנתה וקנייה ומכירה נעשו באופן משותף. כל משפחה עבדה במשק חקלאי משלה, הייתה בעלת הקרקע והרווחים היו שלה. הקואופראציה התפרקה בשנת 1918 בגלל קשיים שונים. מספר שנים לאחר מכן הוקם במקום מושב מרחביה ועל ידו קיבוץ מרחביה.

התיישבות עירונית – ייסוד העיר תל אביב[עריכה]

רוב עולי העלייה ה-2 היו ממעמד בורגני ולא חפצו להתיישב במושבות, לכן רובם התיישבו ביפו ובערים המעורבות והקימו שכונות חדשות. בגלל המצוקה והצפיפות ביפו הם הקימו בשנת 1909 את שכונת "אחוזת בית", שהייתה ראשיתה של העיר תל אביב. השכונה מומנה על ידי המשרד הארץ ישראלי, על ידי המתיישבים עצמם ועל ידי בנק אנגלו-פלשתינה. בחלוף חמש שנים היו בעיר 5,000 תושבים.

ההשפעות של הקמת העיר תל אביב:

  1. העובדה שהעיר הוקמה על ידי פועלים עבריים הביאה לחיזוק הלאומיות העברית. תל אביב הפכה למרכז תרבות עברית, למשל הוקמה בה גימנסיה הרצליה.
  2. בשנות ה-20 וה-30 עלו לעיר עולים רבים שהפכו אותה למרכז כלכלי ומנהלי גדול.
  3. סגנון הבנייה היה מודרני-אירופאי.
  4. ראש העיר (מאיר דיזנגוף) חיזק את הבסיס המנהלי-אוטונומי של היישוב.
- צורות התיישבות חדשות -