היסטוריה לבגרות/התנועה הציונית/פעילות מדינית

הרצל היה זה שעמד מאחורי הניסוח של תוכנית בזל ומטרתו הייתה לזכות בהכרה ובתמיכה בין לאומית ביחס למטרותיה של התנועה הציונית. שאיפתו הייתה לקבל צ'רטר. לשם כך נפגש הרצל עם מדינאים אירופאים שונים שהיה להם קשר עם ארץ ישראל:

גרמניה

הבקשה: הפעלת לחץ על העות'מאנים (של הרצל מהגרמנים) כדי שיתנו ליהיודים להתיישב בארץ.

הרצל נפגש עם הקיסר הגרמני "וילהלם" פעמיים במהלך שנת 1898 בעת ביקורו של הקיסר בארץ וניסה לשכנעו בנימוקים הבאים:

מרכז יהודי בארץ יהיה נאמן לגרמניה ויחזק את השפעתם באיזור.
מרכז יהודי בארץ ישראל יתרום לקשרי המסחר והתרבות של הגרמנים ולכן יגביר את ההשפעה התרבותית הגרמנית באיזור.
הגירת יהודים לארץ גם מגרמניה תפחית את הלחץ האניטישמי הקיים בגרמניה.

תוצאות המשא והמתן הקיסר וילהלם השני דחה את בקשתו של הרצל, בשל התנגדות הסולטן העות'מאני, בן בריתם של הגרמנים לרעיון.

תורכיה

בשנת 1901 הרצל התקבל לראיון אצל עבדול אל חמיד השני והציע דרך פעולה מפורטת שתעזור לתורכיה בפירעון חובותיה,הרצל אמר שהיהודים יפריחו את ארץ ישראל. הסולטן הציע להרצל התישבות בשטחי האימפריה העות'מנית בתמורה לסכום כספי, הסולטן לא הציע צ'רטר בארץ ישראל תמורת הכסף, אלא רק התיישבות ללא רציפות טריטוריאלית של יהודים. הרצל פנה לעשירים יהודים כדי לאסוף את הכסף הדרוש להשגת הצעתו של הסולטן, אך נכשל ואסף רק חצי מהמחיר. הוא ניסה לעניין גם עשירים לא יהודים אך גם זה לא הצליח. בסופו של דבר פנה הרצל אל הסולטן ב-1902 ופגישתם הביאה לכישלון המגעים.

בריטניה

יהודים רבים היגרו לבריטניה עקב הפרעות ברוסיה. בריטניה לא רצתה לקלוט יותר מהגרים יהודים, וניסתה למצוא פיתרון לבעיה. במקביל הייתה גם תופעה של שנאת זרים עם אופי אנטישמי. בשנת 1902 נפגש הרצל עם הועדה המיוחדת שהוקמה באנגליה כדי למצוא פיתרון לבעיית המהגרים. הרצל הציע שבריטניה תיתן ארץ ליהודים וזה יפתור את הבעיה. הרצל רמז לקפריסין ולסיני, שהיו שטחים בריטיים קרובים לארץ ישראל, אך צ'מברלין - שר המושבות הבריטי - טען שתושבי קפריסין יתנגדו לרעיון, אך הסכים לגבי אל-עריש שבסיני. נשלחה ועדה לחקור את המקום. הועדה גילתה שהמקום אינו מתאים להתיישבות עקב מחסור במים והתנגדות המצרים. צ'מברלין הציע לחלופין את אוגנדה, אך גם הצעה זו נדחתה.

קישורים חיצוניים

-

פעילות מדינית

-