היסטוריה לבגרות/השואה/תנאי החיים בגטאות והשפעתם על הפרט, המשפחה והחברה

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(להגדלה אנא לחצו על התמונה)

הגטאות הוקמו במכוון בשכונות או בפרברים שבהם התגררו קהילות יהודיות דורות רבים. למעשה בערים רבות באירופה היה רובע יהודי, ובחלק מהן הוא הפך ל"גטו" מוקף חומה מאז (שהונהג בוונציה) במאה ה-16. במפנה המאות ה-18-ה-19 בוטלו כל הגטאות על פי פקודת ממשל נפוליון. הרבעים הישנים שבהם התגוררו יהודים, היו במקרים רבים המוזנחים והדלים בעיר, שכן השכבה האמידה נדדה למעונות מרווחים באזורים אחרים. לרוב התאפיינו אזורים אלו בתנאי סניטציה גרועים.

צפיפות[עריכה]

שטח הגטו החדש על פי מדיניות הריכוז הנאצית ברבעים שסומנו לכך, היה קטן מדי בשביל להכיל את האוכלוסייה שנאלצה להצטופף. בוורשה למשל היווה הגטו רק 2.4% משטח העיר בעוד ששליש מאוכלוסיית העיר התגוררה בו (כ-450 אלף נפש). מצב זה החמיר עקב זרם הפליטים שנשלח לגטו וצמצום מתמיד בשטחו בעקבות לחץ הרשויות. צפיפות הגטו הייתה כזו קשה עד שהמשטרה היהודית נאלצה לכוון את תנועת האנשים ברחובות.

כמו גם, הדיור לא הספיק; מספר האנשים בחדר נע בין לפחות 6-8 נפש ממשפחות שונות. היודנראטים וגופים שונים נסו לעזור בתנאי דיור הקשה, על ידי ניצול תחתית הבית (מרתפים) ועליות הגג של הבית.

הקור היה גורם עיקרי למימדי התמותה. לגטו לא סופקו אמצעי הסקה רבים וכך אנשים התחילו לפרק עדני חלונות, דלתות ופריטים אחרים מעץ בשביל לקבל עצים להסקה. עקב כך, המשטרה היהודית קיבלה פקודה לנקוט אמצעים חמורים נגד אוגרי עצים

רעב[עריכה]

אסיר בגטו מציג גופת תינוק נפוחה מרעב

בגטו היה מחסור חמור במזון והוא התאפיין במידת סגירות הגטו, מספר תושביו, אופי האחראים, פעילות הגטו ופיקוח עליו. כך למשל, בגטו ורשה ולודז' אשר היו שני הגטאות הגדולים, שרר רעב כבד. אך בגטו לודז' נאלצו להסתפק במה שניתן להם בגלל ניתוק המוחלט של הגטו מהחוץ, ואילו בגטו וורשה כ-80% מהמזון הגיע בהברחות. ההברחות התבצעו על ידי קבוצות של מבריחים משני צידי החומה מעל החומה ובתעלות תת קרקעיות ודרך בקיעים בתוכה. ההברחות נמשכו לאורך כל תקופת קיומו של הגטו ובנוסף להברחה המאורגנת פעלו גם מבריחים בודדים בעיקר נשים וילדים.

הקצבה לאדם ליום הייתה 184 קלוריות ליום ובאיכות ירודה. הרעב גרם לתשישות, מחלות, מוות ועוד. אנשים מכרו כל שבידיהם בכדי לקבל מזון אך ככל שהזמן חלף כך לא נשאר דבר בידיהם והחלו תופעת גניבה, מריבות משפחות בנושא מזון ועוד. דרך נוספת להתמודדות עם הרעב הייתה בעזרת ארגוני סיוע שהקימו מטבחים ציבוריים ובתי תמחוי.

העדר תברואה ושירתי בריאות - מוות ומחלות[עריכה]

היעדר תשתית תברואתית הולמת באזורים שנקבעו כתחום הגטו גרמו למצב תברואה קשה בגטאות. ברוב הגטאות היה מחסור חמור באמצעי הסקה, בתכשירי ניקוי ובמים ותושבי הגטו התקשו לשמור על ניקיון בסביבת מגוריהם ולהקפיד על ניקיונם האישי. אשפות, גופות ומערכות ביוב לקויות דרדרו את המצב עוד יותר עד לפריצת מחלות מידבקות ומגפות שגרמו לתמותה המונית יחד עם הצפיפות הקשה, הקור והרעב.
קשיי החיים וריבוי מקרי המוות הביאו למאבק מתמשך על עצם הקיום הפיסי והאנושי. משפחות שלמות נידונו לתהליך איטי ומתמשך של הידרדרות עד מוות. ההנהגה הציבורית בגטאות עשתה מאמצים להתמודד עם נגע המגפות והתחלואה הגוברת, אך מלאי התרופות והאמצעיים הרפואיים המוגבל לא אפשר מתן עזרה ממשית.רופאים בגטו ניצבו בפני הכרעות רפואיות מוסריות וקשות.

בעיות תעסוקה ופרנסה[עריכה]

לרוב לא הייתה עבודה בגטו ואנשים התפרנסו ממכירה ומעבודת כפייה שהיו קשות מבחינה פיסית ומשפילות מבחינה אנושית, אך רבים התנדבו אליהן בגלל ההטבות המסוימות כגון הקצבת מזון נוספת אותה נסו להבריח למשפחתם. תחילה עבדו עובדי הכפייה בתוך הגטו או בסמוך לו, אך יותר מאוחר נשלחו גם למחנות עבודה. משפחות רבות נותרו ללא אב מפרנס ועול כלכלת הבית הוטל על הנשים ועל הילדים הבוגרים.
התעסוקה בגטאות הייתה שונה מגטו לגטו בהתאם להנהגה ובאינטרס הכלכלי של הגרמנים בגטו. לדוגמא: ראש היודנראט בגטו לודג' פנה לגרמניה והציע לנצל את המיומנות המקצועית של תושבי הגטו רבים ותושבי הגטו עבדו אך עדיין הדבר לא הספיק לאפשר מחיה לאורך זמן. בגטו ורשה הוקמו מפעלים למחזור חפצים מכירתם או שימוש בהם כחומרי גלם שהוברח. מצב הרעב היה עדין קשה, אך הוא אפשר תנאים טובים יותר יחסית מגטאות שונים

חינוך, דת ותרבות[עריכה]

בגרמניה בהוראת השלטונות נסגרו בתי חינוך, מוסדות תרבות יהודים ועוד מיד עם הכיבוש. תלמידים ומורים רבים נזרקו ממערכת החינוך ועל הקהילה היהודית הוטלה הדאגה לאנשים אלו. בעזרת ארגונים ולפעמים בעזרת יודנראטים הוקמו בגטו מקומות חינוך כמו "הארגון לעזרה עצמית", תנועות נוער ועוד. הוקמו בתי ספר חשאיים ובתי ספר חצי חוקיים במסווה של מוסדות הכשרה מקצועית, גם בתי יתומים (כמו של יאנוש קורצ'ק) ועוד. למרות כל אלו רוב הילדים מצאו עצמם עובדים בהברחה.

ארגונים שונים ממנו וארגנו מוסדות תרבות כמו תיאטרונים, תזמורות, עיתונאים וארכיונים (כמו "עונג שבת" שתעד את חיי היום יום בגטו ורשה). נכתבו ספרים, יומנים ועוד. כל פעולות אלו היו לא חוקים.

הדת המשיכה להתקיים בסתר, כך האנשים המשיכו להתפלל בסתר ולשמר על מסורתם על אף האסירה. בסוכות בורכו על כל 4 המינים, בפסח אפו מצות וכשלא היה ברירה היתרו רבנים לאוכל אוכל לא כשר ולעבוד בשבת.

שבירת המסגרת המשפחתית ונפש האדם[עריכה]

חלוקת התפקידים במשפחה השתנה והייתה בשבר עמוק. הילדים והאמהות היו אלו שלרוב ממנו את המשפחה, הבריחו אוכל בזמן האבות נלקחו רחוק. לילד במשפחה כזו לא הייתה מערכת תומכת לא חינוכית ולא משפחתית, מריבות על האוכל בקרב המשפחה היו רבות וכך מקרי אלימות שונים.

ההשפעה על עולמה של הפרט, המשפחה והחברה[עריכה]

תנאי החיים של היהודים בגטו השתנו הן מבחינה פרטית, משפחתית וחברתית. רוב היהודים בגטו היו במצב כלכלי קשה והיו בתהליכי גסיסה מתמשכים. כ-5% מכלל אוכלוסיית הגטו הצליחה לבסס עצמה מעמדית ולא סבלו מחרפת הרעב וכך נוצרו מעמדות בגטו.

תנאי הגטו גרמו לתנאים "נורמאלים" חדשים, עתה לאוכל ליד גופה וילד מורעב זה בסדר שכן אין בידך מה לעשות פרט להרג. בגטו הערכים התפוררו, אנשים מסוימים התעשרו מעסקאות מפוקפקות ולא רצו לעזור לחבריהם מהדאגה האישית לחייהם, איש אחד גנב מהשני ובבית היו צעקות על שהילד אכל כף אטריות אחת יותר מדי. אדישות וחוסר רגישות למצב הקשה בגטו הפכה לטבעית ולמרות זאת היודנראטים והחברה ניסו לשפר את התנאים וליזום פעילויות להישרדות רוחנית ופיזית.

במשפחה :

  1. הרס התא המשפחתי כמקום הגנה -
    • האישה - תפקיד ראש המשפחה תפשה האישה פעמים רבות לאחר שהגברים נשלחו למחנות עבודה או שלא יכלו לתפקד כי לא יכלו לפרנס את המשפחה. המאבק להישרדות חייב את המשפחה בכלל ואת הנשים היהודיות בפרט להתמודדות עם הצורך בהשגת מזון, בתחזוקת הבית ובטיפול בילדים. נשים עמדו שעות ארוכות בתור לקבלת מזון, ומן המזון הנחות שקיבלו הן אלתרו דברי מאכל. משימה נוספת הייתה קיצוב המזון בתוך המשפחה, כדי למנוע מצב של מחסור מתמשך.
    • הילד - ילדים רבים נשלחו על ידי הוריהם להשיג מזון ועל ההורה הוטלה המשימה למנות את אחד מבניו בידיעה שהוא עלול לא לחזור. כך נוצר מצב בו הילדים דאגו להורים ולא להפך.
  2. התרחקות הילדים מהמשפחה - הנשים נאלצו לתמרן בין ההכרח לעבוד למחייתה של המשפחה לבין הצורך בהשגחה על הילדים, ובמיוחד על הקטנים שבהם. עבור הילדים היה המעבר לגטו כרוך בהעדרן של מסגרות החינוך הרגילות, שנסגרו על פי ההוראות של השלטונות הנאציים. בתגובה, הופעלו מסגרות חינוך בלתי חוקיות על ידי ארגון העזרה הסוציאלית בשיתוף תנועות הנוער והמפלגות הפוליטיות, אך עדיין רק מקצת הילדים נקלטו במסגרות אלה. גם בתי היתומים ומוסדות הסעד שפעלו בגטו התקשו לקלוט את הנצרכים מקרב הילדים והנוער. רוב הילדים מצאו עצמם בחבורות ילדים שהתגנבו לחלק הארי של העיר כדי להביא דברי מזון לגטו.

בגטו התפוררו הערכי האנושיים, אך היה מאבק מתמשך לשמירה על צלם אנוש האדם והרצון לחיות כבני אדם.

קישורים חיצוניים[עריכה]