היסטוריה לבגרות/השואה/השלבים בביצוע "הפיתרון הסופי"

במשך פחות מארבע שנים, מתחילת מבצע ברברוסה ביוני 1941 ועד סוף המלחמה באפריל 1945, התבצעו רציחות המוניות ושיטתיות של יהודים בשיטות שונות. השיטות היו מגוונות והשתכללו ממבצע הרג אחד למשנהו. חלק ממבצעיו היו חיילי יחידות ה"איזנצגרופן" (היגוי בגרמנית: איינזצגרופה) שהשתייכו ל-אס. אס., חולקו ל-4 קבוצות A-D, וכללו כשלושת אלפים חיילים. מטרתם הייתה השמדת היהודים, ככל שהמבצע התקדם נוספו אליו גם תושבי הארצות הכבושות: ליטאים, לטבים, בילרוסים ואוקראינים. אומדן היהודים הנרצחים בתקופת מבצע ברברוסה הוא כמיליון ומחצה, מתוך כשישה מיליון היהודים שנרצחו בצורות שונות ומגוונות בידי הנאצים ומשתפי פעולה ממדינות שונות.

מפת מבצע ברברוסה

השלב הראשון - בורות הירי (רצח המוני אל גאיות)

התחולל בעיקר במזרח ברית המועצות סמוך לבתיהם או לישובי הנרצחים באתרי הריגה בתקופת הזמן שמאמצע 1941 עד תחילת 1943. מבצעי הרצח ההמוני היו חיילי יחידות האיינזצגרופה וכן, יחידות משטרה רגילות ומקומיות וחיילי הוורמכט. כמות הנרצחים : 1.5 מיליון איש.
אופן הרצח : הרציחות התבצעו בדרכים מגוונות אך בעיקרון היהודים היו נחטפים על ידי אנשי האיינזצרופן או שהצטוו להתרכז במרכז העיר ומי שלא התייצב יצא להורג. היהודים הובלו לגטאות בקבוצות במשאיות או ברגל והיו מכנים את קברם אם לא היה מוכן מראש. לאחר תום ההגעה או הכנת הקבר הם היו נורים על ידי כיתות יורים והבור היה מכוסה. הסיבות לרצח :

• היהודים מהווים סכנה לביטחון הצבא בחזית.
• מהווים סכנה להתססת האוכלוסייה.
• הילדים והנשים ינקמו על מות אביהם או בגלל מחסור באוכל.

אתרים מפורסמים של בורות ירי:

1. באבי יאר (על יד קייב שבאוקראינה) – שם נרצחו תוך יומיים 34 אלף איש ולאחר מכן עוד כ-26 אלף איש תוך 3 ימים.
2. פונאר (על יד וילנה שבליטא) – שם נרצחו 35 אלף יהודים מתוך 57 אלף עד סוף 1941. הרצח נמשך עד סוף המלחמה.
3. הפורט התשיעי (על יד קובנה שבליטא) – שם נרצחו כ-70 אלף יהודים.

סיבות להפסקה עם השיטה

• סיבות פסיכולוגיות על הרוצחים - לרבים רצח הילדים, הזקנים והתינוקות לא נתפס בהגיון, הגישה כי הילד ינקום על מות אביו וסביו לא עזרו. בנוסף, תהליך הרצח היה מלוכלך וכלל מגע בין דם הקורבן ואבריו לרוצח. כל זה רק הגביר את התנגדות החיילים לבצע את הרצח והחלו להתגלות אצלם תופעות של שתייה מוגברת והפרעות בהתנהגות.
• סיבות טכניות :
  • התהליך היה איטי ולא יעיל מספיק, הוא לא עמד בקצב הרצוי של ההשמדה.
  • היה בזבוז רב של תחמושת שהייתה יקרה בזמן המלחמה.
  • תנאי השטח – החורף גרם לאדמה בוצית, קפוא וכדומה שהקשו על הרציחה.
  • מוות לא ודאי.
  • היה קושי להסתיר את הרציחות מהמקומיים.
  • היה קשה לשלוט על הקורבנות שניסו להתנגד.

השלב השני - משאיות גז ומחנה חלמנו

לא נחשב כחלק מתוכנית ההשמדה של היהודים וזמן קצר אחריה התכנסה ועידת ואנזה שמהווה שלב חשוב בתהליך ארגון "הפתרון הסופי".

פרטים

התרחש : בברית המועצות ובמחנה ההשמדה חלמנו.

שנים : אוקטובר 1941 – מרץ 1943, במקביל לרציחות הירי. הרציחות בשיטה זו התחדשו עם חיסול גטו לודז' (קיץ 1944).

כמות הנרצחים : 327 אלף יהודים.

אופן הרצח : באוקטובר 1941, הגרמנים הקימו את מחנה ההשמדה הראשון, "חלמנו", בסמוך לחלמנו (כ-70 ק"מ מלודז'). בדצמבר החל המחנה לפעול ואליו נשלחו תחילה יהודים מעיירות שלא רוכזו ולאחר זמן, יהודים מגטאות שבסביבה (בעיקר מגטו לודז'). היהודים עברו דרך 2 אתרים :

1. הטירה – שם הופשט מבגדיו והועמס למשאית אליה חובר צינור המפלט (=אגזוז) לתא המטען שם היה נחנק.
2. הבורות – לאחר נסיעה קצרה בה מת הקורבן נפרקו הגופות מהמשאית אל בורות במעבה יער ונקברו בקברי אחים.

מהווה שכלול כיוון

1. מיקום – מיקום קבוע, הוקם בלב איזור הסיפוח פולין (לא באזורים נדחים ונסתרים), בניגוד לבורות הירי שעברו ממקום למקום.
2. הנרצחים – היו מהסביבה וגם ממקומות מרוחקים (גרמניה).
3. חוליות הרצח (משאיות) עברו ממקום למקום.
4. אין מגע בין הנרצח לרוצח בזמן הרציחה. והרוצח אינו צריך לראות את הקורבנות.
5. אופן הרצח
6. זמן הרציחות – מסוף 1941 ועד מרץ 1943, וקיץ 1944.
7. היקף הרציחות – 1941-1943 נרצחו 320 אלף יהודים וב-1944 נרצחו כ-7 אלף יהודים.
8. הנרצחים לא תמיד היו מודעים לגורלם, מה שהקל את השליטה עליהם

סיבות להפסקה עם השיטה

1. יעילות מוגבלת שכן רק 50-70 יהודים יכלו להידחס במשאית אחת.
2. התגלו תקלות טכניות במשאיות עצמן כמו הספקת דלק ומחסור במשאיות.
3. קושי פסיכולוגי - הגרמנים נאלצו לטפל בגוויות המומתים.
4. שיתוף פעולה עם גורמים רבים (אנשים למשאית, חיילים שישמרו על הנרצחים ועוד).

השלב השלישי - מבצע ריינהרד

פרטים

התרחש : מזרח פולין בגבול עם ברה"מ הכבושה (מבודד וסודי) ליד מסילות ברזל (להבאת הנרצחים והעברת הרכוש).

שנים :

• מחנות חורף-אביב 1942 אליהם נשלחו יהודים מאזור לובלין, אוסטריה וצ'כיה. נסגר בדצמבר 1942 בעקבות תמות אוכלוסיית גנרל גוברלמנן.
• סוביבור - חורף-אביב 1942 אליהם נשלחו יהודים מאזור לובלין, אוסטריה וצ'כיה. נסגר קיץ 1943 בעקבות מרידות של אסירים.
• מחנה טרבלינקה – מילי 1942 אליו נשלחו יהודים מגטו ורשה לאחר האקציה הגדולה. נסגר קיץ 1943 בעקבות מרידות של אסירים.

הרוצחים :

1. אודיליו גלובומ'ניק - מפקד ה-אס. אס בלובלין, חבר המפלגה הנאצית, אנטישמי קיצוני, שאפתן והאדם המאמין שחיסול היהודים מהווה יעד ראשון למלחמה
2. כ-450 אנשי ס.ס שהשתתפו במבצע "אוטנסיה" (-"המתת חסד" הופעל בקרב העם הגרמני על מנת לטהר את הגזע הארי מ"חולים", בין אותם "חולים" היו אנשים עם פגמים גופניים מולדים, חולי נפש, הומוסקסואליים, זונות ופושעים עם מספר הרשעות. הם נלקחו מבתיהם על פי פקודת אשפוז של רופא ונלקחו למוסדות בהם הומתו בשיטת "המתת חסד").

ברוב המקרים קיבלו ההורים הודעה על פטירתם וכד שהיה אמור להכיל את אפרם. התכנית הופסקה עקב מחאות בציבור הגרמני) באמצעות גזים.

1. כ-100 אנשי עזר (אוקראינים ולטבים).

כמות הנרצחים :

• טרבלינקה 870 אלף.
• סוביבור 400 אלף.
• בלזץ 600 אלף.

אופן הרצח :

מבצע ריינהרד (ע"ש ריינהרד היידריך שנרצח ע"י אנשי המחתרת הצ'כית) יצא לפעול בעקבות :

1. לחץ של הנס פרנק, האחראי על הגנרל גוברנמן לחיסול היהודים בשטחו.
2. קשיים באזור הכיבוש המזרחי.
3. ועידת ואנזה – בה הוחלט על שיתוף פעולה בין משרדי הממשלה השונים למימוש הפתרון הסופי בצורה יעילה, מהירה וכדומה.

מבצע זה מהווה נקודת מפנה בה קמים שלושה מחנות השמדה הראשונים בבלזץ, סוביבור וטרבלינקה בכדי להשמיד את יהודי פולין. הפיקוח הוטל על אודיליו גלובומ'ניק. לעזרתו, בכל מחנה, הוצבו בין 20-30 אנשי ס.ס וכוח עזר שתפקידם היה לכוון את המשלוחים למחנות, ביצוע ההשמדה, החרמת רכוש ועוד . בנוסף אליהם, יש להכליל את הזונדרקומנדו שתפעל ועבד בעבודות שונות (מיון חפצים, פינוי גופות, קבורתם, שריפתם ועוד).

עבור היהודים :

• היהודים הורדו מרכבות ומונו לקבוצת של נשים וילדים, וקבוצת גברים.
• הטעיה – ליהודים ניתן הסבר שהם במחנה מעבר למחנות עבודה שבמזרח, ולכן, עליהם לעבור חיטוי.
• לקיחת רכוש – מחפצים יקרי ערך ועד לבוש, שער ועוד.
• הכנסה לתא גז אליו חובר מפלט מנוע של טנק.

תחילה נקברו האנשים בקברי אחים ומסוף 1942 החלו לשרוף את הגופות בקרימטוריום לטשטוש ראיות.

סיבות להפסקה עם השיטה : השמדה המונית של יהודי הגנרלגוברמנן – לא היה צורך עוד במחנות.

השלב הרביעי - סגירת מחנות מבצע ריינהרד והקמת מחנות ריכוז המונים במידנק ואושוויץ

מחנות ריכוז שהפכו למחנות השמדה גדולים

מיידנק (בקרבת העיר לובלין)

עד 1941 מיידנק היה מחנה ריכוז של פולנים ושבויים רוסים. בשנת 1942 מתחילים לבנות בו תאי גזים ומשרפות, והוא הופך להיות פעיל מאביב 1942 עד יולי 1944 עם שחררו האזור על ידי ברית המועצות. המגיעים אל המחנה עברו סלקציה ורבים נשלחו למוות ישר עם בואם. כך, ב-3 בנובמבר נרצחו כ-18 אלף יהודים.

שנים : 1942-1944 (כמחנה השמדה).
כמות הנרצחים : 500 אלף איש (צ'כים, פולנים, סלובקים) ומתוכם כ-300 אלף יהודים.

אושוויץ (דרום מערב פולין)

לאחר השמדת רוב יהודי הגוברנמאן ובעקבות ההחלטה להשמדת כל יהודי אירופה, היטלר מחפש מקום בליבה של היבשת שיהיה קרוב יותר לצמתי מסילות ברזל מכל רחבי אירופה (מערב, מזרח ודרום). אושויץ נבחר להיות המקום. עד 1940 אושוויץ פעל כמחנה ריכוז של מתנגדים פוליטיים מקרבה פולנית ושבויי מלחמה רוסים. על אושוויץ מונה רודולף הס והוגדל שטחו. המחנה חולק ל-3 מחנות :

1. מחנה מרכזי (אושוויץ 1) – בו התגוררו אסירים.
2. אושוויץ 3 – אזור בו רוכזו מפעלים לחימוש הצבא (מפעלי גומי, מפעלי חשמל כמו א.א.ג, סימנס ועוד) ואליו כל בוקר נשלחו האסירים לעבוד.
3. מחנה 2 (בירקנאו) – היהודים שהגיעו מהמסע הארוך והצפוף, הורדו בצעקות עברו סלקציה קבוצה למוות (ילדים, זקנים וחולים) לבין קבוצת אותם היה זקוק המחנה (נשים וגברים). קבוצת המתים הועברו לאחד מארבעת מערכות תאי גזים (לכל תא גז משרפה) ושם מתו על ידי הגז ציקלון B. הקבוצה השנייה סומנה מיד בקעקוע ונלקחו אל מחנה העבודה או למחנות מרוחקים השייכים לאושוויץ בקרבת מפעילים. חלק קטן מהם נשארו בבריקנאו ועבדו כזונדרקומנדו שתפקידו היה או לפנות את תאי הגז, וכן להעמיס גופות ולשלוח אותם לשריפה , או שנשלחו למחנה "קנדה" שם טפלו במטען הנרצחים (מינו, ניקו, ארזו ועוד). חיו של אסיר אושוויץ היו קשים ורבים מתו בימיהם הראשונים. כמו כן, באושוויץ נרצחו גם פולנים, צוענים, רוסים ועוד.

שנים : 1942 - ינואר 1945 עם התקדמות הצבא האדום – יש להעלים ראיות.
כמות הנרצחים : 1.2 מיליון ומכן סמל אושוויץ.

השלב החמישי - "צעדות המוות"

שנים : סוף 1944-אביב 1945.
כמות הנרצחים : כרבע מליון אסירים ומתוכם כ-150 אלף יהודים.

הסבר : בגלל ההתקדמות של בעלות הברית לעבר גרמניה קבלו הגרמנים הוראה לפינוי מהיר של האסירים מהמחנות וכך חלו צעדות מהמחנה מערבה אל גרמניה, אוסטריה והונגריה. הפינוי זכה לכינוי "צעדות המוות". צעדות אלו נמשכו זמן די רב ובתנאים בלתי אנושיים, התעללות באסירים והריגת המונים בידי השומרים המלווים.
בצעדות מתו אסירים רבים ובעיקר יהודים רבים שלא יכלו למצוא מקלט אצל האוכלוסייה הסובבת וכן יחס המלווים כלפיהם היה ייחודי כיוון שהם הגורמים להאטה של קצב ההליכה מהבריחה והם לא היו אמורים לחיות עכשיו. במקרים, במהלך הצעדות רוכזו יהודים ונרצחו. רבים מתו במהלך הצעדות כי לא יכלו לעמוד בקצב ההליכה ובתנאים הקשים.

דוגמא המבליטה את השואה במצעד המוות הוא סיפורן של אסירות יהודיות ממחנה שטוטוהוף (צפון מערב פולין) שהוצעדו לנמל קיל (חוף הבלטי), הועמסו לבירות גדולות שנקשרו לאוניות גרר והוטבעו.

מטרות הצעדות :

1. המשך רצח היהודים.
2. ריכוז האסירים בגרמניה – להעלמת פשעם והמשך נצולם.
3. בני ערובה במקרה של משא ומתן על תנאי כניעה.
4. המשך ניצול כוח העבודה של היהודים בגרמניה.