היסטוריה לבגרות/השואה/המדיניות כלפי היהודים עד לריכוזם בגטאות

ב-1 בספטמבר 1939, פלשה גרמניה לפולין וכבשה את חלקה המזרחי. כשני מיליון יהודים באו תחת שליטתה של גרמניה הנאצית. בחלק המרכזי של פולין התכוננו לרכז את היהודים באזור שכונה "גנרל גוברנמן". מטרת השלטון הנאצי בראשות הנס פרנק הייתה לגבש מדיניות כלפי יהודי פולין אשר מטרתה היא עירעור הבסיס הקיומי של יהודי פולין.

במסגרת אותה מדיניות ננקטו כלפי היהודים מספר צעדים שמימשו את המדיניות.

הכיבוש והשלטון הנאצי

כיבושה של פולין על ידי הגרמנים לווה באלימות קשה כלפי היהודים כולל התעללות להשפלה בלי רחמים. החיילים היו במצב מלחמה ובאווירה של אלימות ללא גבולות ולכן הרשו לעצמם לפרוק את יצריהם על היהודי הטיפוסי. התעמולה הנאצית תיארה את ה"יהודי הטיפוסי" כאיש בעל פאות וזקן, לובש קפוטה, על פי מסורת הדימויים האנטישמיים המסורתיים. בגרמניה ובשטחים שסופחו אליה לא היו יהודים רבים שענו לסטריאוטיפ זה, אך בפולין היו יהודים רבים שלבשו לבוש זה. בעיני החיילים הגרמנים, יהודי פולין ייצגו את ה"יהודי הטיפוסי" בדיוק כפי שתיארה התעמולה הנאצית והמפגש עם דמות זו גרם לחיילים לפרוק את יצריהם על יהודים אלה, ללא קשר לפקודות או הנחיות שניתנו כעבור זמן קצר מברלין. בנוסף בשל מצב המלחמה היה הסגר ימי והנאצים נאלצו להפסיק את מדיניות ההגירה הכפויה כפי שנקטו בה עד אז כלפי יהודי גרמניה ואוסטריה. השליטה הפתאומית בכשני מיליון יהודים נוספים הובילה למציאות פתרונות שליטה אחרים לדוגמא - אלימות והתעללות.

השפלה

החיילים שהגיעו לפולין החלו לפרוק את השנאה שהיה בהם כלפי היהודים, אותו זעם שטיפחה התעמולה בגרמניה נאצית. יהודים הועבדו בעבודות פרך; למשל: בפינוי ההריסות מהפצצות הגרמניות בוורשה, ובשעת העבודה הוכו באכזריות, הם הוכו ללא סיבה. יהודים בעלי זקן פחדו לצאת מבתיהם כיוון שחיילים וקצינים גרמניים נהגו להחזיק מספריים בכיסיהם, בכדי לגזור את זקניהם או שזקניהם נתלשו. יהודים רבים נתלו בוורשה סתם בגלל היותם יהודים ולא בגלל הוראה מפורשת כלשהי.

ניתוק

מהבחינה הכלכלית, בתי עסק גדולים של יהודים הוחרמו ונסגרו (בנימוק של "חוסר יעילות"), חשבונות הבנק שלהם הוקפאו ומשיכת הכספים הוגבלה לסכומים מזעריים שלא אפשרו כל פעילות כלכלית. כתוצאה מתקנות אלו, מצאו את עצמם מפרנסים יהודים רבים ללא עבודה וללא יכולת למצוא מקור פרנסה. כתוצאה מכך נוצר מחסור ורעב שהתחיל עוד לפני הקמת הגטאות.
מבחינה תרבותית, נסגרה מערכת החינוך היהודית. המורים, הילדים והנוער מצאו עצמם ללא מסגרת חינוכית שיכולה הייתה לשמש בסיס תמיכה ועוגן פיזי ונפשי. תקנה נוספת אסרה על התפילה בציבור.
בחיי היהודים בפולין נוצרה עמימות, חטיפות של יהודים לעבודות מזדמנות הפכו לשגרה, אדם שיצא מפתח דלת ביתו לא ידע אם ישוב ומתי,נוצר מצב בו יהודי לא ידע מה מותר ומה אסור. לדוגמא: היו גרמנים שהיכו יהודים משום שהסירו את כובעם בפני גרמני עם מדים ואילו אחרים היכו אותם מכיוון שהם לא הסירו את כובעם בפני חיילים גרמנים.
נישול היהודים ממקומם וגירושם ליעד ארעי ובלתי ידוע: זמן קצר לאחר כיבוש פולין הורה היידריך על העברת היהודים אל שטחי הגנרל- גוברנמאן. ראש הגנרל גוברנמאן, הנס פרנק, התנגד לגירושים והם אכן הופסקו ב-1940.

בידוד

הוצאו תקנות נאציות מחייבות על מנת לבצע הפרדה של היהודים מהאוכלוסייה המקומית הפולנית.כל היהודים מגיל 10 חויבו בסימון הבגד העליון בסרט עם מגן דוד כחול או טלאי צהוב, על היהודים נאסר לעבור דירה,חנויות ובתי עסק יהודיים סומנו, הכניסה לרחובות מסוימים ונסיעה ברכבות בעיר נאסרה ללא קבלת היתר מיוחד. חופש התנועה הוגבל באופן קיצוני.

ניצול

שימוש בכוח העבודה היהודי – יהודים רבים נלקחו לעבודות בכפייה במחנות עבודה והם הועסקו בוויסות נהרות, סלילת כבישים, חיזוק ביצור, בניין וחקלאות. התנאים במחנות אלו היו קשים מבחינת מזון, סניטציה ובריאות. תנאים אלו גרמו להתשת כוחות, לפריצת מגפות ולתמותה רבה.