היסטוריה לבגרות/השואה/הישרדות, "קידוש החיים"

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המושג "קידוש חיים"[עריכה]

נהוג לחשוב שעד שלב הפתרון הסופי היהודים לא נאבקו והשלימו עם המציאות. כיום מתקבלת יותר הדעה שהיהודים בגטו נלחמו בכל יום בכדי לשרוד בתנאי הקור והרעב האיומים ובכדי לשמור על צלם אנוש. מאבק זה, הוא מאבק סמוי ולא במודע באדם שכן הוא עושה זה באופן טבעי. מאבק זה מכונה "קידוש החיים" כיוון שיש צווי מוסרי ודתי לשמור על החיים. הרב יצחק ניסנבאום, מראשי הציונות הדתית בגטו וורשה טבע את המושג "קידוש החיים" על ידי האמירה: "זוהי שעה של קידוש חיים ולא של קידוש השם במוות".
פירוש האמירה : אם בעבר, בעת הקדומה ובימי הביניים בקשו מהיהודים לתת את נשמתם (= אמונתך, לוותר על דתם) ורבים העדיפו למות מאשר לוותר, הראה שהיום, האויב לא רוצה רק את נשמת האדם אלא גם את הגוף שלו, הוא רוצה להשמיד אותו. ביטוי זה מלמד על מאבק היהודים בכל יום לשמירת צלם האנוש ונגד מטרת הנאצים להשמידם.

ביטויים ל"קידוש החיים"[עריכה]

  1. מספר קטן של מתאבדים והמשך המאבק לגניבת מזון למען המשפחה על אף כל הענישות והאיומים.
  2. מוסדות רווחה:
    • "האגודה היהודית לרווחה חברתית" (ה"ז'טוס") – ארגון יהודי כלל ארצי מלפני השואה שהורשה להמשיך לפעול בגטאות כתוצאה מקשרו עם ארגון הג'וינט (הועד המשותף לחלוקת סיוע של יהודי ארה"ב שהוקם במלה"ע הראשונה). כיוון שעזרה מצומצמת ביותר הגיעה מגורמי חוץ ליהודי פולין לאחר פרוץ המלחמה (בייחוד על רקע סירובה של ממשלת ארה"ב להעביר תרומות מזומנים וציוד לארצות אויב), ראשי הז'טוס הגו רעיון חדש – לבקש תרומות מהאמידים בגטאות תמורת הבטחה להחזיר את הכול בדולרים מכספי הג'וינט לאחר המלחמה. הגוף הזה היה קיים יותר ממאה בתי תמחויי בגטו וניסה לסייע למוסדות הצדקה האחרים.
    • "המרכז לעזרה לילדים ויתומים" (ה"צנטוס") – גוף זה פעל למען ילדי הגטו בדרכים שונות. הוא הגיש סיוע לחלק מבתי היתומים.הוא פרס את חסותו על "חודש הילד" שכלל אירועים שנועדו לרומם את רוחם של ילדי הגטו.
    • "הארגון הציבורי לשירותים רפואיים" (ה"טוז") – גוף זה הקים מרפאות וסיפק טיפול רפואי לנזקקים.
    • ארגון "אורט" – עסק בהכשרה מקצועית גם בגטו.
    • ארגון ועדי הבית – ללא ספק היה הגוף החשוב ביותר. ועדים אלו, שמספרם הגיע לאלפיים לקראת סוף 1941, ניסה לעזור לדיירי בתיהם בדרכים שונות. ועדי הבית נתמכו ככל שניתן ע"י הז'טוס.
  3. מוסדות תרבות - על אף התנאים הקשים ביותר בגטו, התקיימה מערכת שלמה של מוסדות תרבות, כולל חוגי אמנות, תאטרון ובוורשה אף תזמורת פילהרמונית. היו גם ציירים, משוררים ואף בדרנים.
  4. מוסדות חינוך - על אף האיסור הרשמי על מתן חינוך לילדים מעבר לגיל נמוך (האיסור היה שונה בכל מקום בהתאם לרצונו של מפקד הגסטאפו המקומי), התקיימו בתי-ספר מחתרתיים, תנועות נוער ואף ספריות השאלה.
  5. שמירה על חיי הדת - על אף כל האסורים, האיומים ועוד, המשיכו יהודים ללמוד בסתר תורה, להתפלל, קיום ישיבות ועוד. זוהי הייתה השרדות נפשית ורוחנית כנגד הנאצים.
  6. תנועות נוער - תנועות הנוער היו מקלט עבור הילדים ובני הנוער מפני חיים קשיים ומפחידים. תנועות הנוער חנכו את דור ההמשך, שמרו על רוחו, תכננו משימות, הפיצו עיתונים ועוד.