היסטוריה לבגרות/השואה/דעת הקהל ומדינות העולם החופשי

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דעת הקהל וממשלות של מדינות בעולם החופשי מיעטו להגיב על הידיעות ולא נקטו בפעולות כדי להפסיק את הטבח ההמוני. הסיבות לתגובה זו:

1) נטייה לאדישות – בתקופת מלחמה יש אדישות כללית ביחס למוות. יש ירידה מוסרית ורצון לדאוג לקיום העצמי, מבלי להקדיש זמן לבעיותיהם של אחרים.

2) ההנחה היתה שהמאמץ העיקרי צריך להיות הגעה לנצחון במלחמה על הנאצים במהירות האפשרית, נצחון שיביא גם להפסקת ההרג וההשמדה של היהודים ובני קבוצות אחרות. בעלות הברית הקדישו את מירב המאמצים למאמץ המלחמתי.

3) אנטישמיות – בשנות ה-30 התחזקה האנטישמיות בעולם, והיו שהחזיקו בדעות קדומות כלפי יהודים דבר שלא סייע להפנות תשומת לב מרובה לגורלם.

מדיניות ממשלת ארצות הברית[עריכה]

ארצות הברית קלטה בשנות השלושים קרוב ל-100 אלף יהודים פליטים מגרמניה הנאצית, יותר מכל מדינה אחרת בעולם.

בהתחלה ארצות הברית הפגינה היסוס בנוגע להצטרפות למלחמה באירופה. היא הדגישה מדיניות בדלנית כלומר – כל מדינה אחראית למה שמתרחש בתחומה בלבד. ארצות הברית שמרה על ניטרליות בנושא הסכסוכים באירופה, היא לא רצתה להסתבך עם גרמניה, בעיקר בגלל חוזקה הכלכלי והצבאי וכן חוסר רצון לקחת חלק במלחמה נוספת מעבר לים, לאחר מה שהתרחש במלחמת העולם הראשונה. עם זאת, לאחר תקיפת יפאן את ארצות-הברית בשנת 1941 הודיעה ארצות-הברית על הצטרפותה למלחמה העולמית, ושלחה כוחות צבא גדולים גם לאירופה.

בנוגע לידיעות על השמדת יהודים, צוענים וקבוצות אחרות על ידי הנאצים, הנשיא האמריקאי – רוזוולט, בתחילה התייחס באדישות אל המתרחש וכמו אחרים לא האמין לידיעות על ההשמדה. כשהתרבו הידיעות על כך הוא יצא בהצהרת גינוי, והודיע שהוא מצטער על הקורבנות, אולם לא נקט צעדים נוספים. רק בדצמבר 1942 הוא פרסם עם מדינאים נוספים באירופה – הודעת גינוי על מדיניות ההשמדה תוך אזהרה כלפי גרמניה הנאצית שתישא באחריות על מעשיה.

ועידת ברמודה[עריכה]

באפריל 1943, בעיצומה של המלחמה, החליט פרנקלין רוזוולט לכנס ועידה של בעלות הברית: הבריטים והאמריקאים. ועידה זו כונתה "ועידת ברמודה", והתכנסה על מנת לדון בהשמדה ובפשעי הנאצים. הועידה נועדה להשקיט את המצפון של המעצמות. האמריקאים והבריטים לא היו מעוניינים למעשה להסיט משאבים גדולים מהמלחמה בנאצים לפעולות ספיצפיות להצלת יהודי אירופה, ולכן כינסו את הועידה במקום נידח, ללא כלי תקשורת. הדיונים היו סגורים וחשאיים, הם דנו בעיקר בזוועות הנאצים באירופה ולא ביהודים בלבד. הבריטים לא היו מעוניינים שנושא הפתרון של ארץ ישראל יעלה. הם לא הסכימו לשלוח ספינות כדי להציל את הפליטים היהודיים. ועידת ברמודה קבעה שהבעיה איננה רק של היהודים אלא של פליטים נוספים. ועידת ברמודה לא תרמה לרבות הצלת יהודים.

פעולות בעלות הברית[עריכה]

הנשיא האמריקאי – רוזוולט – האמין שנצחון במלחמה חשוב יותר מסיוע מיידי ליהודים, ובסופו של דבר הנצחון על הנאצים יהווה את הפתרון הטוב ביותר להפסקת ההשמדה, לכן החליט לא לנקוט באף צעד שעלול לפגוע במאמץ המלחמתי. הוא האמין שרק ניצחון על הגרמנים יציל את היהודים. התפיסה של רוזוולט הייתה שלא מנהלים משא ומתן עם השטן, עם הגרמנים. הוא לא היה מעוניין להצטייר כנלחם רק למען הצלת היהודים, הוא חשש שהאנטישמיות תגבר בעקבות כך וגורמים שונים יכריזו כי זאת מלחמה יהודית. במאי 1944 הסוכנות היהודית פנתה אל ארצות הברית ובריטניה ודרשה מהם להפציץ את אוושויץ. האמריקאים והבריטים דחו את ההצעה במספר טענות:

  • שיקולים טכניים – אושוויץ נמצאת מחוץ לטווח הטיסה של מטוסי ארצות הברית.
  • שיקולים הומאניטארים – הם טענו שלא ניתן לדייק ולהפציץ את מחנות ההשמדה מבלי לפגוע באסירים שחיים שם.
  • שיקולים אסטרטגיים – הם טענו שהמטרה העיקרית של הלחימה היא חיסול הנאצים.

דומה שנצחון במלחמה היתה המטרה העיקרית, והצלת היהודים לא הייתה בסדר העדיפויות הראשוני שלהם, רק לקראת סוף המלחמה, בלחץ יהודי ארצות הברית, הוקם "ועד למען פליטי המלחמה" ב-1944. ועד זה הוסמך להעביר שליחים שהעבירו כספים לשטח האויב, הובילו פליטים באוניות, ניהלו משא ומתן עם האויב וסייעו לארגוני הסיוע השונים. הקמתו של הועד מסמלת שינוי במדיניות האמריקאית כלפי היהודים אולם היה זה כבר לקראת סיום המלחמה. הועד הצליח להציל חלק מיהודי הונגריה, חילץ פליטים מאיטליה ועשה פעילויות נוספות. במאי 1945 הובסה גרמניה הנאצית והמלחמה באירופה הסתיימה. חיילי צבאות בעלות הברית היו הראשונים שנכנסו למחנות הריכוז ופגשו את הניצולים, והעניקו להם עזרה וסיוע בתהליך השיקום שלהם.