לדלג לתוכן

היסטוריה לבגרות/היהודים באירופה וצפון אפריקה בתקופת השואה/ג) יהודי תוניסיה תחת שלטון נאצי, נובמבר 1942 – מאי 1943

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנו יהודי תוניסיה כ-85 אלף איש שהיוו כ-2.5% מכלל האוכלוסיה. מחציתם חיו בעיר הבירה של תוניסיה והשאר בפריפריה.

מצבם של היהודים בראשית המלחמה[עריכה]

תוניסיה הייתה תחת משטר חסות (פרוטקטוראט) צרפתי וכך לאחר כיבוש צרפת (מאי - יוני 1940), מצבה היה זהה למדיניות שחלה על יהודי אלג'יריה. וכך, גם עליה הוטלה המדינות הגרמנית, וכן ביוזמת פטן וממשלתו וישי הוספו פעולות נגד היהודים. הסיבות לכך הן:

1. אנטישמיות של המשטר.

2. זכייה באהדה של האוכלוסייה הצרפתי באלג'יריה שהייתה ברובה אנטישמית.

3. זכייה באהדה של הרוב המוסלמי בו השלטון לא יכול לבטוח.

ב-7.10.1940 בוטל צו כרמייה ומספר ימים אחרי ביוזמת הממשל פורסם "תקנון היהודים" שדמה ל"חוקי נירנברג", נבנו מחנות כפייה ליהודים, פיטורי יהודים ועוד.

השפעות אלו לא שינו כל כך ליהודי תוניסיה כפי שהשפיעו על יהודי אלג'יריה כיוון :

א. לרוב יהודי תוניסיה לא הייתה אזרחות צרפתית כפי שהיו ליהודי אלג'יריה.

ב. המושל הצרפתי אסטבה נמנע מיישום רוב הצווים האנטי היהודים נגד היהודים.

ג. האיטלקים בקשו למנוע החרמת רכוש יהודי ובייחוד של יהודים בעלי אזרחות איטלקאית.

ד. מפלגת ה"בי" אהדה יהודים.

בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים והאיטלקיים לתוניסיה בפקודו של רומל בעקבות הכישלון נגד הפלישה של ארצות.

מטרת הנאצים בכיבוש תוניסיה :

1. בלימה של השתלטות הכוחות של בעלות הברית.

2. הערכות מחדש לקרב נגד בעלות הברית.

3. בלימה של נחיתת כוחות אמריקאיים.

ב. מדיניות הנאצים כלפי היהודים בתוניסיה[עריכה]

עתה, יהודי תוניסיה היו אלה שסבלו הכי קשה מהמשטר הנאצי בצפון אפריקה כיוון שהייתה תחת שליטה ישירה במשך חצי שנה לעומת שאר המדינות שלא היו תחת משטר גרמני ישיר.

יהודי העיר תוניס מובלים בדרכם לביצוע עבודות כפייה, דצמבר 1942

הנאצים החלו במימוש האידאולוגיה שאמרה כי היהודים הם עם אחד מאוחד המנסה להשתלט על העולם כולו ולכן יש להשמידו על אף מקומם הדמוגראפי. צעדיהם היו :

1.הכנסה למעצר את ראשי הקהילות (משה בורז'יל, פליקס סמאמא וז'ק סיטנובה - 23.11.1942) – ראשי הקהילה היהודית הוכנסו למעצר, אך כעבור מספר ימים הם שוחררו בעקבות התערבותם של המושל הצרפתי, ראש עיריית תוניס המוסלמי והקונסול האיטלקי.

2.הקמת ועד חדש (6 בדצמבר 1942) - הגרמנים ביטלו את ועד הקהילה היהודי והקימו במקומו ועד חדש, שנדרש לגייס תוך יממה 2000 יהודים לעבודות כפייה. הוועד החדש לא הצליח לעמוד במשימה. אך בהשפעת המושל הצרפתי אסטווה, הגרמנים הסכימו לדחייה של 24 שעות. . על אף הארכה שנתנה היודנראט לא הצליח לעמוד במשימה והצליח לגייס רק 128 איש.

3.מעצרים - לקיחת 5000 איש לכפייה, נערצו אנשי ההנהגה והמונים בעקבות חוסר עמדת ההנהגה לדרישות הנאצים בגיוס 2000 איש. הגרמנים פתחו במאסרים המוניים ברובע היהודי, הטילו פחד על ראשי הוועד ועוד. כך, הפך הגוף להיות יודנראט וגוף מתווך.

סה"כ נלקחו כ-5000 יהודים לעבודות כפייה ב-30 מחנות עבודה אכזריים ,(הגדול ה יה בעיר הנמל ביזרט). השמירה הופקדה בידי חיילים גרמנים ואיטלקים ומי שנתפס בניסיון בריחה היה צפוי להוצאה להורג. בעקבות חולשת מדינות הציר במלחמה משבר השבויים קטן במיבה ניכרת בימים האחרונים של שלטון הציר, בראשית חודש מאי 1943, נותרו במחנות העבודה בתוניס ובסביבותיה, פחות מ-1600 יהודים

4.החרמת רכוש יהודים והטלת קנסות רבות כבדות (הנאצים סחטו זהב מהיהודים) – כיוון שיהודים הם חלק מ"היהדות הבינלאומית" ועל כן הם אחראים על הנזקים שנגרמו להם בגין המתקפה של בעלות הברית בצפון אפריקה.

5.פגיעה במוסדות יהודים, כ-20 איש ממנהיגי הקהילה נשלחו למחנות השמדה ועוד.

תוכנית הנאצים בתוניס הייתה זהה ל"פתרון הסופי" שמטרתה הייתה להשמיד את כלל יהודי תוניסיה. תוכנית זו לא התממשה במלואה בעיקר בגלל עמדת האוכלוסייה המקומית והאליטה הקולוניאליות.

הסיבות לכישלון במימוש מטרת הנאצים :

א. קשיים טכניים בהעברת היהודים לאירופה – העדר מסילות, כוח מצומצם של אנשי אס. אס ועוד.

ב. התפנית בקרב אל עמיין והמלחמה נגד ארצות הברית ובריטניה בצפון אפריקה – הכוח הלוחם סבל קשות מהקרבות והמשיך עדין להלחם עם הכוחות של האויב. כך הוזרמו כוחות רבים אל החזיתות השונות.

ג. על אף שהרובה המוסלמי היה עוין לרובה היהודים, הוא לא שתפה פעולה עם הגרמנים כפי שקרה ברוב מדינות אירופה ולכן התקשו הגרמנים לגייס משתפי פעולה.

ד. זמן קצר של שלטון שלא הספיק לארגון מקומות השמדה המונים. כן, נעשה התארגנות של הממשל להקמת מקומות אלו שבראשם עמד קצין אס. אס בשם ולטר ראוף.

ה. האיטלקים ששיתפו פעולה עם הגרמנים לא ששו לשתף פעולה עם הגרמנים במימוש האידאולוגיה שלה בטוניסיה. הם אף דרשו מהממשל הגרמני לא לפגוע ביהודים בעלי אזרחות איטלקית. כך התחייב שר החוץ ריבנטרופ לא לפגוע ביהודים בעלי אזרחות איטלקית עד ל-31.3.1943.

ו. ההנהגה הצרפתית בתוניסיה (המושל היה אסטווה) לא מהרה למלא את הוראות הנאצים..

ז. חוסר אפשרות לשמירה על סודיות.

ג. עמדת האוכלוסייה המקומית והאליטות הקולוניאליות (צרפת ואיטליה) ליהודים[עריכה]

יחסי יהודים מוסלמים[עריכה]

האוכלוסייה המוסלמית המקומית לא שתפה פעולה עם האידיאולוגיה הנאצית על אף ניסיונות גרמניה ואיטליה. הם האמינו כי היהודים נחותים ממעמד הרובה היהודי ולכן לא מגיע להם מעמד פוליטי, אך כן מגיע להם לחיות בביטחון.

מהקהילה המוסלמית היו ניסיונות של אנטישמים לעורר את העם ולצאת למתקפה כנגד היהודים שנכשלו גם, כך "מוחמד אל מהדי" הציג בעיתונו האנטישמי ( "אל ראשיד") את היהודים כגורם בוגדני המשתף פעולה עם ברטניה, ארה"ב ובנות בריתם. חזונו היה לבנות שיתוף פעולה בין הערבים ובין "אירופה חדשה" בהנהגת היטלר. אך התעמולה הזאת, לא השפיעה על האוכלוסייה המוסלמית העירונית שבתוכה חיו רוב יהודי תוניס.

נגד היהודים שחיו באזורים הכפריים של המדינה נעשו התנכלויות, אך אלה התחוללו מבלי שהיה להם קשר לאנטישמיות.

האליטה קולוניאלית הצרפתית והיהודים[עריכה]

האדמירל אסטווה עמד בראש המנהל הצרפתי בתוניסיה והוא היה כפוף לממשלה הצרפתית בהנהגתו של מרשל פטן, אך הוא הוציא לפועל את הצווים האנטי יהודיים באופן חלקי בלבד.

עד מרץ 1942 הוא נקט עמדה תקיפה לטובת היהודים, הוא הצליח לעכב את הצווים הגזעניים שהיו קשורים ב"תקנון היהודים". ויחד עם מונצף ביי הוא נחלץ להציל יהודים מידי הנאצים. אך מאז שהגרמנים השתלטו על תוניס (נובמבר 1942) הוא נאלץ לשתף עמם פעולה מלאה וכך :

1.לא תמך בבקשות לעיכוב גיוס יהודים לעבודת כפייה (ע"י משה בורז'ל ופול גז), אלא דרש לציות מלא.

2.דרש לגייס 8 אלף יהודים (4.1.1943) – אסטווה העביר ל"וועד היהודי" את הדרישה הנאצית לגיוס היהודים, שמתוכם התייצבו 3000.

3.פרסום הצו ללבישת טלאי (12.03.1943) - אותו לא הצליח למנוע.

עם זאת, הוא עזר ליהודים ככל שיכל, כך :

1.עזר ליהודים שחיו בערי הפריפריה (ספאקס וסוסה, לשלפ) את הקנסות שהנאצים הטילו עליהם. הוא סידר להם הלוואה בסך 20 מיליון פרנק מהבנק למשכנתאות.

2.שחרור יהודים מעבודות כפייה יחד עם ממשל הביי (הממשל התוניסאי) – שחרר יהודים מעבודות כפייה שהיו פקידים צרפתים ששרתו בצבא הצרפתי או עובדי מעבדה ורוקחים.

מצד שני, היו גורמים צרפתיים קיצוניים ששיתפו פעולה עם הנאצים - פעילי "המפלגה העממית הצרפתית". הם הזדהו עם האידיאולוגיה הנאצית ושנאתם נגד היהודים הייתה גדולה יותר מזו של קציני ה-SS הגרמניים. הם הפעילו נגד היהודים אלימות פיזית, שדדו מהם כסף, סחורות ורכוש, גירשו מבתיהם מאות יהודים, עצרו 20 פעילים סוציאליסטיים, יהודים ולא יהודים, ואחר כך הסגירו אותם ליד הגרמנים ששלחו אותם למחנות השמדה בגרמניה (דכאו, אושוויץ, זקסנהאוזן ועוד).

מבין הניספים היו יוסף שמלא ובניו, ויקטור כהן הדריה, אדואר דנה ועוד.

האליטה הקולוניאלית האיטלקית והיהודים בתוניסיה[עריכה]

האיטלקים כמו הגרמנים היו חלק מ"מעצמות הציר". הם לקחו חלק בקרבות מלה"ע השנייה בצפון אפריקה. לאחר תבוסתם בלוב הם נסוגו יחד עם הגרמנים לתוניסיה. יחסם של האיטלקים ליהודים היה שונה מזה של הגרמנים שנבע מחוסר הזדהות עם האידיאולוגיה הנאצית ולכן לא התכוונו לקחת חלק בהשמדת היהודים וכך הממשלה האיטלקית דרשה מהגרמנים, עוד בחודש ספטמבר 1942, שלא ליישם את החוקים הגזעניים נגד היהודים התוניסאים שהחזיקו בידם אזרחות איטלקית. הגרמנים נאלצו לכבד את רצונם ולכן שר החוץ הגרמניה ריבנטרופ, למרות הסתייגויותיו, הסכים לדחות את יישום חוקי הגזע ביחס ליהודים הללו, עד ל- 31.03.1943. עמדותיה של איטליה שיבשו את תוכניות הגרמנים למצוא "פתרון סופי" ליהודי תוניס. אומנם, האיטלקים לא עמדו בדרכם של הגרמנים, כאשר אלה שדדו רכוש יהודי ושלחו יהודים לעבודות כפייה, אך מצבם של יהודי תוניס שנשלחו למחנות עבודה, שהיו תחת פיקוח איטלקי, היה טוב יותר ממצבם של אלה שהיו תחת פיקוח גרמני. השומרים האיטלקים לא האמינו בצדקת דרכה של האידיאולוגיה הנאצית, והטילו ספק במידת התועלת של עבודות הכפייה.

ד. קורות יהודי תוניסיה בששת חודשי השלטון הנאצי[עריכה]

לאחר התבוסה הצרפתית מול גרמניה בחודשים מאי- יוני 1940, היהודים בתוניסיה חיו תחת משטר וישי. ב-9 בנובמבר 1942 חיי היהודים השתנו לרעה. הגרמנים השתלטו על תוניסיה לפרק זמן, של כ-6 חודשים. בתקופה הזאת, הנאצים התכוונו להשמיד פיזית את יהודי תוניס, בהתאם למדיניותם למצוא "פתרון סופי" לכל יהדות אירופה וצפון אפריקה. צעדיהם היו :

1. הכנסה למעצר את ראשי הקהילות (משה בורז'יל, פליקס סמאמא וז'ק סיטנובה - 23.11.1942) – ראשי הקהילה היהודית הוכנסו למעצר, אך כעבור מספר ימים הם שוחררו בעקבות התערבותם של המושל הצרפתי, ראש עיריית תוניס המוסלמי והקונסול האיטלקי.

2. הקמת ועד חדש (6 בדצמבר 1942) - הגרמנים ביטלו את ועד הקהילה היהודי והקימו במקומו ועד חדש, שנדרש לגייס תוך יממה 2000 יהודים לעבודות כפייה. הוועד החדש לא הצליח לעמוד במשימה. אך בהשפעת המושל הצרפתי אסטווה, הגרמנים הסכימו לדחייה של 24 שעות. . על אף הארכה שנתנה היודנראט לא הצליח לעמוד במשימה והצליח לגייס רק 128 איש.

3. מעצרים - לקיחת 5000 איש לכפייה, נערצו אנשי ההנהגה והמונים בעקבות חוסר עמדת ההנהגה לדרישות הנאצים בגיוס 2000 איש. הגרמנים פתחו במאסרים המוניים ברובע היהודי, הטילו פחד על ראשי הוועד ועוד. כך, הפך הגוף להיות יודנראט וגוף מתווך.

סה"כ נלקחו כ-5000 יהודים לעבודות כפייה ב-30 מחנות עבודה אכזריים ,(הגדול ה יה בעיר הנמל ביזרט). השמירה הופקדה בידי חיילים גרמנים ואיטלקים ומי שנתפס בניסיון בריחה היה צפוי להוצאה להורג. בעקבות חולשת מדינות הציר במלחמה משבר השבויים קטן במיבה ניכרת

בימים האחרונים של שלטון הציר, בראשית חודש מאי 1943, נותרו במחנות העבודה בתוניס ובסביבותיה, פחות מ-1600 יהודים

4. החרמת רכוש יהודים והטלת קנסות רבות כבדות (הנאצים סחטו זהב מהיהודים) – כיוון שיהודים הם חלק מ"היהדות הבינלאומית", ועל כן הם אחראים על הנזקים שנגרמו להם בגין המתקפה של בעלות הברית בצפון אפריקה.

5. פגיעה במוסדות יהודים, כ-20 איש ממנהיגי הקהילה נשלחו למחנות השמדה ועוד.

ה. האם קורות יהודי תוניסיה בששת חודשי השלטון הנאצי הם חלק מהשואה?[עריכה]

יהודי צפון אפריקה היוו חלק מכלל השואה שחלה על יהודי אירופה, אומנם תוכנית השמדתם לא מומשה ממחוסר באמצעים מגוונים אך הייתה מטרה ברורה מצד הנאצים לחסלם ולחסל כל יהודי הנמצא בקרבתם וזאת ניתן להוכיח לפי הכללת יהודי אלג'יריה במסמך שהופיע בועידת ואנזה וניסיונות השלטון הגרמני בתוניסיה להקים מחנות, לגייס אנשים ולממש את המדיניות האנטישמית כלפיהם.

הסיבות לכישלון במימוש מטרת הנאצים :

1. קשיים טכניים בהעברת היהודים לאירופה – העדר מסילות, כוח מצומצם של אנשי אס. אס ועוד.

2. התפנית בקרב אל עמיין והמלחמה נגד ארצות ובריטניה בצפון אפריקה – הכוח הלוחם סבל קשות מהקרבות והמשיך עדין להלחם עם הכוחות של האויב. כך הוזרמו כוחות רבים אל החזיתות השונות.

3. על אף שהרובה המוסלמי היה עוין לרובה היהודים, הוא לא שתפה פעולה עם הגרמנים כפי שקרה ברוב מדינות אירופה ולכן התקשו הגרמנים לגייס משתפי פעולה.

4. זמן קצר של שלטון שלא הספיק לארגון מקומות השמדה המונים. כן, נעשה התארגנות של הממשל להקמת מקומות אלו שבראשם עמד קצין אס. אס בשם ןלטר ראוף.

5. האיטלקים ששיתפו פעולה עם הגרמנים לא ששו לשתף פעולה עם הגרמנים במימוש האידיאולוגיה שלה בטוניסיה. הם אף דרשו מהממשל הגרמני לא לפגוע ביהודים בעלי אזרחות איטלקית. כך התחייב שר החוץ ריבנטרופ לא לפגוע ביהודים בעלי אזרחות איטלקית עד ל-31.3.1943.6.

6.ההנהגה הצרפתית בתוניסיה (המושל היה אסטווה) לא מהרה למלא את הוראות הנאצים, כך הם לחצו ושחררו את

7. חוסר אפשרות לשמירה על סודיות.

קישורים חיצוניים[עריכה]